עפ"ת 49524-06-16 מדינת ישראל נ' אבו עראר ואח'

1.ערעור הנאשם על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום הנכבד לתעבורה בבאר שבע (כב' השופט אלון אופיר), בפ"ל 7760-10-14, וערעור המדינה על גזר הדין באותו תיק.

במסגרת הכרעת הדין האמורה, הורשע הנאשם - המערער בעפ"ת 27552-07-16 (להלן: "המערער") בביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לפי סעיף 10(א) לפקודה; ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף לפי סעיף 2(א) לפקודה. במסגרת גזר הדין נגזר עליו עונש מאסר בן 6 חודשים, לריצוי בעבודות שירות, הופעל עונש מאסר מותנה בן חמישה חודשים מתיק קודם, כאשר נקבע כי עונש זה ירוצה בחופף לעונש המאסר האמור לעיל, עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים לתקופה של 3 שנים ממועד מתן גזר הדין, פסילה לתקופה של 24 חודשים מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, הופעלו שתי תקופות פסילה מותנית, האחת בת 6 חודשים והאחרת בת 4 חודשים מתיקים קודמים, בחופף לעונש הפסילה שגזר בית המשפט קמא, פסילה לתקופה של 12 חודשים על תנאי לתקופה של 3 שנים, חתימת התחייבות כספית ע"ס 3,000 ₪ להימנע מלעבור עבירות של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רישיון לתקופה של שנתיים, וכן הופעלה התחייבות כספית בסכום זהה, עליה חתם המערער במסגרת תיק קודם.

2.על פי האמור בכתב האישום, נפסל רישיון הנהיגה של המערער במסגרת תת"ע 597-07-11, לתקופה של 11 חודשים ביום 17.4.2014 (המדובר בטעות סופר, כאשר התאריך הנכון הינו 27.4.2014), והנאשם הפקיד את רישיונו במזכירות בית המשפט ביום 27.4.2014. ביום 30.10.2014 נהג המערער ברכב ביציאה מהיישוב ערוער, וזאת, לטענת המדינה, על אף שהודעה לו הפסילה, ובאותו מועד נהג ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף וללא רישיון.

3.במסגרת התשובה לכתב האישום, הודה המערער, כי ביום 27.4.2014 נפסל רישיונו כאמור לעיל, ולא חלק גם על העובדה שנהג בתאריך האמור בכתב האישום, אלא שלטענתו, נפסל הרישיון שלא בנוכחותו, אלא בנוכחות בא כוחו האמור דאז, עו"ד אלמוג אזולאי.

כן טען כי לא הפקיד את רישיון הנהיגה בעצמו במזכירות בית המשפט, אלא שבית המשפט קבע כי הפסילה תחושב מיום מתן גזר הדין, ללא צורך בהצגת רישיון הנהיגה, ועל כן הוציאה מזכירות בית המשפט "אישור הפקדה" ליום גזר הדין.

המערער טען, כי בעת שנהג ברכב כאמור בכתב האישום, לא ידע כלל על דבר פסילת הרישיון, וכי בא כוחו הודיע לו, עובר לנהיגתו ברכב, רק על כך שהוטל עליו קנס לתשלום.

המערער טען על כן בפני בית המשפט קמא, כי לא התקיים רכיב ההודעה על דבר פסילת הרישיון, לעניין העבירה של נהיגה בזמן פסילה.

בהסכמת הצדדים, הוגש כל חומר החקירה, ולא נחקרו עדים. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב, כאשר נוכח היעדר מחלוקת בדבר עצם פסילת הרישיון בהליך הקודם, ובדבר הנהיגה ברכב כאמור בכתב האישום, התמקדו טיעוניהם, ברכיב ההודעה על דבר הפסילה , כאמור ברישא של סעיף העבירה: "מי שהודע לו שנפסל מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה..." .

בא כוחו של המערער בעת הדיון בפני בית המשפט קמא (עו"ד אלמוג אזולאי), אשר ייצג אותו גם בהליך הקודם, אשר בו נפסל רישיונו, טען לפני בית המשפט קמא בסיכומיו, כי המדינה לא הוכיחה, כי דבר הפסילה הודע למערער עובר לנהיגתו ברכב כאמור בכתב האישום. כן טען, כי בעת חקירתו במשטרה, סיפר המערער, כי לא ידע כלל על דבר הפסילה, ואולם החוקרים לא ביררו אם הוא מוכן לוותר על חיסיון עו"ד/לקוח, ולאפשר חקירת עורך דינו, על מנת לבחון את טענתו, לפיה לא הודיע לו הסניגור על דבר הפסילה.

ב"כ המערער הוסיף וטען, כי לא עומדת כל חזקה, בדבר הודעה על קיום הפסילה למערער, בנסיבות האמורות.

המדינה טענה, בין היתר, כי המערער מוחזק כמי שידע על דבר הפסילה, עובר לנהיגתו ברכב, נוכח קשרי השליחות בינו ובין עורך הדין, וכי יש לזקוף לחובת המערער את הימנעותו מלהעיד את עורך דינו.