עפ"ת 34909-10-15

ערעור על פסק דין (הכרעת דין וגזר דין) של בית משפט השלום לתעבורה באשדוד (כב' השופטת שוורץ), מיום 9.9.15, אשר ניתן במאוחד בשני תיקים.

ת"ע 3920-03-14 - כתב האישום ייחס למערער עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"), בכך שבתאריך 18.12.13 נהג ברכב לאחר שתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע בחודש יוני 2005. לתיק צורף דו"ח נוסף בגין האירוע, בעבירה של אי ציות לתמרור 815 בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, (המ"ש 3729-01-15). המערער הודה שנסע ברכב, אך כפר בנהיגה, ולכן נשמעו ההוכחות.

הכרעת הדין ניתנה ביום 2.3.15. בית המשפט קמא הרשיע את המערער בשתי העבירות שיוחסו לו. נדחתה טענת המערער, לפיה הוא היה הנוסע ברכב, ואילו הנהג היה מאיר בניטה, בעל הרכב (להלן: "בניטה"). בית המשפט קמא האמין לעדותו של עד התביעה, והעדיפה על פני גרסת המערער. עוד נקבע, כי אי זימון המתנדב הנוסף להעיד ואי רישום מזכר על ידו, מהווים אמנם מחדל חקירה, אולם די בראיות שהוגשו על מנת לבסס הרשעה.

תת"ע 3922-03-14 – כתב האישום ייחס למערער עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף בניגוד לסעיף 10(א) לפקודה, ביום 12.1.14. המערער הורשע על פי הודאתו. לאחר ההרשעה, הופנה לשירות המבחן, לצורך עריכת תסקיר שיבחן את הארכת המאסר המותנה, והומלץ להאריכו.

לאחר ההרשעה בשני התיקים, הפך המאסר המותנה לחב הפעלה, ושירות המבחן התבקש ליתן תסקיר נוסף בעניינו של המערער. שירות המבחן המליץ על ביטול ההרשעה בתת"ע 3920-03-14, כך שניתן יהיה להאריך את המאסר המותנה בתת"ע 3922-03-14, וזאת נוכח מידת אשמו של המערער, ואורכו של המאסר המותנה, אשר אינו עומד בפרופורציה לעבירה.

גזר הדין ניתן ביום 9.9.15 בשני התיקים המאוחדים, במסגרתו הושתו על המערער עונשים כדלקמן:

1. שבעה חודשי מאסר בפועל.

2. הופעל עונש המאסר המותנה בן שנה, חציו בחופף וחצי במצטבר. סך הכל מאסר בפועל בן שלושה עשר חודשים.

3. שבעה חודשי מאסר על תנאי.

4. פסילה בפועל בת שמונה עשר חודשים.