עטייה נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העורר, מר שושן עטיה, נולד בשנת 1934 בטריפולי בלוב ושם נמצא עם משפחתו בזמן כניסת הגרמנים ללוב. הוא ביקש להכיר בו כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957, נדחה ועורר בפנינו על החלטת הרשות.

העורר מסר גרסתו בשתי הזדמנויות; בתביעה שהגיש לרשות בשנת 2001 ובעדות בפנינו. עיון בדבריו מגלה שוני מהותי בין הגרסאות שלא ניתן לו הסבר מניח את הדעת. להלן פירוט דבריו:

תוכן ההצהרה –

העורר מזכיר את ההפצצות הקשות על העיר ומספר: "הבית שלנו נפגע ובנס ניצלנו".

אביו היה חייט ויום אחד נכנסו שני חיילים לחנותו כדי לעוצרו ואחד מהם סטר לו. העורר מספר כי היה עד לאירוע זה.

לאחר שהחלו לקחת גברים לעבודות כפייה, האב, שפחד מהגרמנים בגלל המכות שקיבל בחנות, החליט לברוח עם המשפחה מטריפולי מחשש להישלח למחנה עבודה.

תנאי החיים בכפרים היו קשים מנשוא, אחי העורר חלה בטיפוס ומת ולו עצמו נשקפה סכנת חיים.

כמו כן תיאר את מצבה העגום של אימו באומרו: "היתה חסרת אונים וכל הזמן היתה סוגרת את הבית מהפחד."

עיקרי העדות –

היו הפצצות אך בית המשפחה לא נפגע: "הבית שלנו לא נפגע בנס. גרנו אחד על השני חדרים חדרים". (עמ' 2 ש' 2).

לאחר שעצרו את אביו המשפחה ברחה לכפרים אך אביו חזר לטריפולי ומשם נלקח למחנה עבודה (שם ש' 9-10) בסידי עזאז. בהמשך עדותו אמר העורר כי האב למעשה לא היה במחנה עבודה כי ברח משם.

העורר חוזר ומספר על מעצר ומאסר של האב בסידי עזאז, אינו מפרט את הסיבה למאסר וטוען כי אימו נסעה מדי יום בכרכרות מעמרוס לסידי עזאז לבקר את אביו בבית הסוהר.

לשאלה שהוצגה לו האם היא לא חששה לגורלה, השיב כי דאגה רק לילדיה ולא לעצמה.

דיון

א. בהצהרה טען העורר כי המשפחה ברחה מטריפולי בגלל ההפצצות ומחשש שאביו יילקח למחנה עבודה ואילו בעדותו אמר: "אבא שלי חזר לעיר ולקחו אותו מהחנות". אם התכוון לומר שהאב נעצר יותר מפעם אחת, לא טרח לפרט זאת בעדות ובהצהרה. מכל מקום החזרה של האב לטריפולי, שוללת טענת העורר כי ברח משם מפחד הסכנה להילקח לעבודת כפייה.

ב. ככל הידוע סידי עזאז היה מחנה עבודה ולא בית סוהר ולא הובאה מטעם העורר כל ראיה לכך שאביו היה אסיר במקום. ודוק, לדברי העורר האב נלקח לסידי עזאז למחנה עבודה וברח. כל האמור בגרסתו המאוחרת של העורר בקשר להימצא האב בסידי עזאז וביקוריה היומיים של אימו אצלו מותיר סימני שאלה.

ג. חוסר ההתאמה בין הגרסאות בולט גם לעניין הנזק שגרמו ההפצצות לבית המשפחה, פירוט ראה לעיל.

ד. עדותו של העורר הותירה, ככלל, רושם בלתי אמין ואיננו רואים לנכון לבסס עליה מימצאים.

התוצאה היא שאנו דוחים את הערר על כל רכיביו.