עטיה נ' קלוש ואח'

פסק דין

1.עילתה של התביעה שבפני בתאונת דרכים מיום 17.2.11 (להלן: "התאונה"), שהתרחשה בסמוך לכניסה לבית מגוריו של התובע ברחוב נויפלד בנתניה. בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב, קטנוע בבעלות התובע, עליו רכב התובע, ומכונית בה נהגה הנתבעת 1 (להלן: "המכונית").

2.עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לאופן התרחשותה של התאונה, וכפועל יוצא מכך בשאלה מי נושא באחריות לתאונה, על חבות הפיצוי הנובעת מכך. בנוסף על הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הוגשה התביעה נגד הנתבעת 2, אשר ביטחה את השימוש במכונית.

3.לגרסת התובע, כפי שהובאה בכתב תביעתו ובעדותו: התובע נסע ברחוב נויפלד, שהינו רחוב חד סיטרי והאט בשל רצונו לפנות ימינה על מנת להכנס לחצר של בית מגוריו. התובע האט לצורך הפניה, אך לא הספיק לפנות לאחר שמיד בתחילת הפניה, כשהוא בזוית קטנה לימין, נפגע מאחור על ידי המכונית, אשר העיפה את הקטנוע מספר מטרים קדימה.

מעדותו של התובע עולה כי לא הבחין בנתבעת עובר לתאונה והתוודע לקיומה רק עת הרגיש במכה.

4.לגרסת הנתבעת, כפי שהובאה בכתב הגנתה ובעדותה: בעוד שהנתבעת אכן נסעה ברחוב נויפלד, התובע, עובר לתאונה, התפרץ לכביש כשהוא חוצה אותו משמאל לימין. בצד הדרך באותו מקום חנה ג'יפ גדול, אשר חסם את שדה ראייתם של הצדדים. בנסיבות אלה רובץ מלוא האשם לתאונה לפתחו של התובע אשר נהג בחוסר זהירות . הנתבעת הוסיפה וטענה כי הקטנוע לא עף כתוצאה מהתאונה וכי עובר למפגש ביניהם מיד לאחריה התובע ירד מהקטנוע.

מעדות הנתבעת עולה כי פנתה שמאלה לרחוב נויפלד, בו ארעה התאונה, במרחק קצר ממקום התרחשותה (שניים שלושה בתים מהצומת), וזאת במהירות אפסית לאחר שעצרה על מנת לאפשר לרכב שהגיע מהכוון הנגדי להחנות. לפתע צץ התובע מלפני הגיפ, כשהוא חוצה את נתיב הנסיעה משמאל לימין, ופגיעתה בתובע היתה בלתי נמנעת. לדברי הנתבעת, הנתבעת פגעה בחלקו הימני של הקטנוע, והיא זוכרת כי המראה הימנית ניזוקה. הקטנוע לא נפל לכביש והתובע לא נפל מהקטנוע, וירד ממנו מיד לאחר התאונה.

5.מטעם התובע נשמעה גם עדותו של מר גלעד דבוש (להלן:"העד"), אשר העיד כי הוא מתגורר בבית הסמוך לבית מגוריו של התובע, בית אחד אחריו בכוון הנסיעה בכביש. לדברי העד, במועד התאונה היה בסמוך לפתח ביתו, בצד הרכבים החונים (אשר חנו משני צידי הכביש), לכוון הכביש, כשהוא משוחח עם שכן אחר, ופניו לכוון צפון, ממנו הגיע התובע. התובע האט משום שביקש לפנות ימינה לחצר בית מגוריו, ובהיותו בתחילת הפניה כאמור, הנתבעת הגיחה מאחור ופגעה בו.

6.לאחר שחזרתי ועיינתי בכתב הטענות על נספחיהם, בפרוטוקול הדיון ובראיות, אני מעדיפה את גרסת התובע ביחס לאופן התרחשותה של התאונה, וזאת, בנוסף על ההתרשמות הבלתי אמצעית מהצדדים והעדים, בשים לב למשקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

6.1בחקירתה הנגדית של הנתבעת הודתה הנתבעת כי בתחילת המפגש בין הצדדים, מיד אחרי התאונה היתה מבוהלת ופנתה לתובע בשאלה מהיכן צץ לה. תגובה זאת מלמדת לכאורה על כך שהתובעת לא הבחינה בתובע עד לרגע ההתנגשות, וממילא לא ראתה אותו מתפרץ לכביש מצד ימין.

6.2התנהגות הצדדים מיד לאחר התאונה מלמדת לכאורה על תפיסת אשם של הנתבעת על ידי הצדדים. לדברי התובע הנתבעת הביעה רצונה שלא לערב את חברת הביטוח, ולשאת בנזקיו. הנתבעת אישרה כי נאותה לשאת בהוצאות תיקון המראה, הנזק הגלוי לא היתה מודעת באותה עת. עוד עולה מהעדויות כי רק התובע לקח את מספר הטלפון של הנתבעת וזאת חרף סימני פגיעה קלים בחזית מכונית הנתבעת.

6.3עדות התובע נתמכת בעדות העד השכן. אמנם קיימת הכרות מוקדמת בין התובע לבין שכנו אך לא התרשמתי כי מדובר בעדות מוטה ומגמתית, והעד ציין כי גם אימה של הנתבעת מוכרת לו ומתגוררת באותה שכונה.

6.4עדות התובע עולה לכאורה בקנה אחד עם עדות התובע, ולכאורה אינה עולה בקנה אחד עם עדות הנתבעת שלגרסתה האופנוע לא נפל והפגיעה בו היתה בצידו הימני. התובע הצביע על חלקי האופנוע האחוריים המנויים בחוות דעת השמאי שצורפה על ידו.

6.5גרסת התובע מתיישבת עם כלל הנסיבות. הנתבעת העידה כי פנתה לרחוב בו התרחשה התאונה בצומת המצוי שניים שלושה בתים קודם לכן, ואין מדובר בנסיעה אחרי האופנוע כברת דרך ארוכה המפחיתה את ההסתברות לכך שלא הבחינה בקטנוע שלפניה.

6.6הנתבעת בקשה ליתן הסבר להתפרצותו של התובע לכביש בכך שקודם לכן עמד בצד הדרך ושוחח עם העד השכן. מיקומו של בית השכן, שלכאורה היה בסמוך לפתח ביתו מצוי בצד האחר של הכביש ואחרי הכניסה לבית התובע (בשים לב לכיוון הנסיעה).

7.יחד עם זאת, אני סבורה כי גם לתובע רשלנות תורמת להתרחשות התאונה. התובע ככל הנראה פנה מעט ימינה על מנת להגדיל את קשת הפניה לימין ובכל מקרה – ועל פי דבריו - לא נתן דעתו למכונית שמאחוריו, כפי שהיה עליו לעשות בטרם הפניה. בנסיבות אלה אני מעמידה את שיעור רשלנותו התורמת של הנאשם על 20%.

8.הנזקים שנגרמו לקטנוע ושומתם הכספית מצויים בחוות דעת השמאי שהוגשה על ידי התובע. הנתבעים לא הביאו חוות דעת נגדית ולא ביקשו את חקירתו של השמאי.

לטענת הנתבעים ערכה הראייתי של חוות דעת השמאי ניטל ממנה בשים לב לפער הזמנים שבין יום התאונה לבין מועד בדיקתו של הקטנוע על ידי השמאי. התובע הסביר את פער הזמנים כאמור בכך שהתאונה ארעה ביום ה' בשבוע. רק למחרת היום הבין כי הוא עצמו נפגע באופן המצריך טיפול רפואי ופנה לקבלתו. תחילה בדק את אפשרות תיקונו של האופנוע שלא באמצעות תביעה, כפי שסוכם עם הנתבעת, ורק לאחר שהמגעים בין הצדדים עלו על שרטון פנה לקבלתה של חוות דעת שמאי, כשהשמאי הוזמן על ידי בעל המוסך. בשלב זה חל עכוב של יומיים נוספים בשל פטירת אמו של השמאי שהוזמן לראשונה כאשר פער הזמנים האחרון נתמך במסמך בכתב שהוצג על ידי התובע.

אני מקבלת את הסבריו של התובע כאמור לעיל לפער הזמנים שבין מועד התאונה לבין מועד הבדיקה על ידי השמאי ונותנת אמון בעדות התובע כי נזקי האופנוע המתוארים בחוות דעת השמאי נגרמו בתאונה נשוא התביעה.

9.סכום הנזק על פי חוות דעת השמאי מסתכם לסך של 4680 ₪, ובניכוי רשלנות תורמת עומד על סך של 3744 ₪.