עטיה נ' עירית נתניה

פסק דין

1.התובע עותר לחיוב הנתבעת, היא עירית נתניה, לתשלום פיצוי בסך 30,000 ₪.

2.התביעה נוגעת לשני עניינים: חיוב בתשלומי ארנונה לשנים 2007, 2008, 2009 וכן להשתתפות בהוצאות בניית גדר "כמקרקעין שבמיצר".

3.בענין הארנונה טוען התובע כי ביום 9.3.09 ניתן פסק דין כב' השופטת דודקביץ בתיק רת"ק 18886-12-08 בית משפט המחוזי מחוז מרכז שבגדרו הורתה כב' השופטת לנתבעת לזכות את התובע בהנחה בשעור 30 אחוז מתשלומי הארנונה והמיסים המוטלים עליו בגין השנים 2007 עד 2009. בנוסף פסקה הוצאות כנגד העיריה.

4.לטענת התובע למרות האמור בפסק הדין שלחה הנתבעת לתובע חיובים לשנים 2007 עד 2009 הכוללים ריבית, הצמדה והוצאות נילוות שלא היתה מוכנה לבטלן.

5.התובע טוען כי בגין התנהגותה הרשלנית של הנתבעת נגרמו לו הוצאות שהוא מעריך אותם בכ-26,000 ₪ הכוללים גם פגיעה בבריאותו ועוגמת נפש.

6.בענין זה טוענת הנתבעת כי פעלה כדין לגביית יתרת חוב התובע לנתבעת בגין השנים 2007 עד 2009. הנתבעת טוענת כי הטיבה עם התובע בכך שהאריכה את המועד להגשת מסמכים הנוגעים לקבלת הנחה.

7.הנתבעת טוענת כי לאחר מתן פסק הדין קיימה את פסק הדין וקיזזה את שיעור ההנחה בשיעור 30 אחוז מחוב הארנונה לחוב התובע לשנים 2007 עד 2009 וכי ביום 23.4.09 שלחה אל התובע מכתב וביקשה ממנו לפנות לגב' דינה חלפון מאגף הגבייה כדי לשלם את יתרת החוב לאחר ביצוע ההפחתות.

8.הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי מנתוני אגף הגבייה בעיריה עולה כי חוב התובע ביום הגשת כתב ההגנה נאמד ב-29,854.30 ₪ עקב אי הסדרת התשלום.

9.בישיבה שהתקיימה היום הוברר כי ציפיית התובע היתה שבכל תקופת ניהול ההליך ועד להכרעה שבפסק הדין יוקפא חובו לעיריה במלואו, וכי הוא לא יחוייב בהפרשי הצמדה וריבית בגין החוב במלואו לנתבעת.

10.אציין בנוסף כי מפרוטוקול הדיון ,פסק הדין שצורפו לכתב התביעה עולה כי המדובר בפסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה שהושג בין הצדדים. לאחר שהתקבלה המלצת בית המשפט המחוזי כמפורט בפרוטוקול ומפסק הדין ולפנים משורת הדין.

11.סבורתני כי ציפיית התובע כי מלוא סכום החוב יושהה או יושעה תקופת הביניים בגדרה התבררה תביעתו בבית המשפט המחוזי ועד היום איננה מתיישבת עם הדין, ואיננה סבירה כשלעצמה. זאת באשר יתרת החוב הבלתי משולמת היינו 70% מחובות הארנונה וחיובי התובע לנתבעת לשנים 2007,2008,2009 הנם חיובים הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין וכי בפסק הדין שניתן לא היה כדי לעצור את מרוצם ואת הצטברותם.

12.אף על פי כן המלצתי היום כהצעה לפשרה לפנים משורת הדין, כי העירייה תחייב את התובע בגין השנים 2007,2008,2009 בחיובי הקרן בלבד, זאת ללא תוספת הפרשי ריבית והצמדה .

13.לפנים משורת הדין, ומבלי לפגוע בטענותיה הסכימה העיריה למוצע על ידי, ונציגה ציין כי חיובי הקרן לאחר הנחה לשנים 2007 עד 2009 הם כדלקמן:

2007 – 10,881 ₪.

2008 – 9,931 ₪.

2009 – 8,831 ₪.

זאת למועד הגשת התביעה.

בסה"כ 29,643 ₪ למועד הגשת התביעה.

14.העירייה הסכימה להעמדת התשלום בגין השנים 2007 עד 2009 על סך 29,643 ₪ ועל פרישת תשלומים.