עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.המערער נפגע ביום 26.11.10, בתאונת דרכים, שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין התאונה, וועדה רפואית בדרג ראשון שהתכנסה ביום 04.12.11 קבעה לו נכות יציבה בשיעור של 14.5% בתחולה מיום 01.12.10.

המערער הגישה ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים שהתכנסה בשני מועדים – ביום 27.02.12 וביום 30.07.12 (להלן: "הוועדה") דחתה את הערר, תוך שהותירה את קביעת הדרג הראשון על כנה.

מכאן הערעור שלפני.

2.בדיון שהתקיים בפני בית הדין, מיקד ב"כ המערער טענותיו בשלושה נושאים שלהשקפתו נפלו בהתייחס אליהם פגמים משפטיים בדרך התנהלות הוועדה -

א.בתחום האורטופדי, נטען שחרף הממצאים העולים מהמסמכים הרפואיים ומחוות דעתו של פרופ' אדלסון, ולפיהם המערער סובל משתי פגיעות בכתף ימין – שבר בעצם הבריח וקרע בשרוול המסובב הוועדה התייחסה אך ורק לעניין השבר.

באשר לעניין האיחוי הגרוע וקיצור העצם, היה על הוועדה ליישם בעניינו של המערער פריט ליקוי מספר 40(1) המקנה 20% נכות ולא פריט ליקוי מספר 35(1)(ב). הוועדה לא הגדירה בבדיקתה האם קיימת הגבלה בינונית או קלה, וחרף זאת יישמה פריט של הגבלה קלה.

ב.בתחום הפסיכיאטרי, נטען כי היה על הוועדה לקבוע למערער נכות ו לאמץ ממצאי האבחון הנוירו-פסיכולוגי, אליו היא עצמה הפנתה את המערער.

ג.בנוגע להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות"), נטען כי בהינתן העובדה שהמערער לא חזר לעבודתו וסגר עסקו, היה מקום ליישם את התקנה וזאת חרף המלצות וועדת הרשות וזאת גם לאור הממצאים שפורטו בדו"ח הנוירו-פסיכולוגי.

3.ב"כ המשיב, לעומת זאת, ביקש לדחות את הערעור, באשר לטענתו לא נפלה כל טעות משפטית בדרך פעולת הועדה, אשר בדין יישמה את פריט הליקוי שנבחר על ידה בתחום האורטופדי.

לטענתו, פריט הליקוי שנבחר תואם את מצבו הקליני של המערער וזאת משנמצא כי הוא סובל רק משבר בעצם הבריח, ועל כן בדין סטתה הוועדה מחוות דעת פרופ' אדלסון שממצאיה שונים ממצאיו. בכל הנוגע לפגיעה והקרע בשרוול המסובב, נאמר כי הוועדה התייחסה לאותו עניין.

באשר לטענות בתחום הפסיכיאטרי, נטען כי הוועדה הפנתה להערכה נוירו-פסיכולוגית אשר קבעה כי ניתן לייחס את המצב של המערער למצבו לפני הפגיעה. הוועדה אימצה את חוות הדעת וקבעה כי הפגיעה הייתה טרם התאונה הנדונה ולא ניתן לייחס או לקשור אותה לאירוע.

לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות, נטען כי וועדת הרשות קבעה שהמערער מסוגל לחזור לעבודתו ומשכך היא לא הפעילה את התקנה. ב"כ המשיב הפנה לכך שיש צורך בקיומם של שני תנאים מצטברים שהראשון שבהם העדר מסוגלות לחזור לעבודה ומשזה לא התקיים – הרי שבצדק לא הפעילה הועדה את תקנה 15 לתקנות.

4.החלטת הוועדה מושא הערעור:

א.החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בשאלה המשפטית בלבד בפני בית הדין האזורי לעבודה ובהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. בהקשר לכך, נפסק כי קביעת דרגת הנכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

ב.תלונות המערער נרשמו בדו"ח הוועדה מיום 27.02.12 כדלקמן:

"סובל מחולשות בעקבות כאבי ראש, פעם לא היו התופעות האלה. בעיה של זיכרון – לא זוכר דברים – רושם דברים בכדי לא לשכוח. בכתף ימני כאבים לא יכול לישון, כרגע מובטל קודם עבד עם דבורים".

ג.הוועדה בדקה את המערער ורשמה ממצאיה כדלקמן:

"פסיכיאטר: נראה מסודר בהופעתו החיצונית ערני .... סביבו ...., עונה על השאלות לעניין. מוסר תלונות שנשמעות כביטוי לחשיפה לדחק כ"כ מתלונן על בעיות שכחה, דבר שמעורר חשד לפגיעה קוגניטיבית או עדות להפרעה .... .... אין עדות לפסיכוזה. בוחן התמצאות תקין. לציין כי פסיכיאטר מטפל .... .... רושם 2 אבחנות גם יחד שהן הפרעה ... תכליתית והפרעה פוסט טראומתית מוחית.