עטיה ואח' נ' קובטי ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני בקשה לסעד זמני למנוע מהמשיב מס' 3 בנק ירושלים למשכנתאות לפנות את המבקשים מהבית שפרטיו בכתב התביעה.

מכתב התביעה עולה, כי המבקשים רכשו ביתם של המשיבים מס' 1 ו-2 (להלן: "החייבים"). המבקשים ציינו, כי החייבים נטלו משכנתא מהמשיב מס' 3 (להלן: "המשיב") ולשם הבטחת תשלומי המשכנתא משכנו את הבית אשר מכרו למבקשים. לאחר שלא עלה בידי החייבים לעמוד בהחזר תשלומי המשכנתא הם מכרו את הבית למבקשים. המבקשים טוענים, כי הם איפסו את חוב הפיגור בתיק ההוצל"פ אולם המשיב העמיד את מלוא ההלוואה לפירעון, כתנאי לכך שצו פינוי שניתן לא יבוצע. לטענתם, בהמשך הוגשה על ידם תובענה אשר במסגרתה הגיעו הצדדים להסכם בו עמדו המבקשים, לטענתם. במסגרת כתב התביעה טוענים המבקשים, כי המשיב פועל בהליכי מימוש, ללא הצדקה ומנסה ליצור חוב שלא מגיע לו. במסגרת התובענה נשוא הבקשה שלפניי עותרים המבקשים לצו מניעה קבוע לפיו המשיב יהיה מנוע מלנהל הליכים נגדם עד לבירור יתרת החוב, התשלומים שבוצעו ואפשרות סיום העניין בהסכמת המעורבים.

המבקשים הגישו כאמור בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד לפיו המשיב יהיה מנוע מלבצע את צו הפינוי אשר ניתן במסגרת תיק הוצל"פ מס' 13-08468-09-3. במסגרת הבקשה טוענים המבקשים, כי הודעת הפינוי נמסרה להם לפני ארבעה ימים בלבד. בהמשך טענו, כי הודעה בצירוף החלטת ראש ההוצאה לפעול באשר לפינוי ומינוי בא כוח המשיב ככונס נכסים מעולם לא נמסרה להם. לטענתם, סכום הפיגורים אשר צוין בהודעה על הפינוי אינו נכון. המבקשים שבו על הטענות המפורטות בכתב תביעתם, כמפורט לעיל.

לטענת המבקשים, אין הצדקה לניהול הליכי ההוצאה לפועל ובפרט להליך הפינוי, שכן החוב סולק. לטענתם, תשלומי ההחזר עד לחודש מרץ 2011 סולקו. המבקשים טוענים, כי עסקינן בהליך דרסטי ביותר. לטענתם, לא נמסרה להם שום אפשרות לצורך תשלום פיגורים, ככל שיש כאלה.

לטענתם, מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן למשיב לא ייגרם נזק כלשהו ככל שהבקשה תתקבל בעוד שלהם ייגרם נזק בלתי הפיך במידה שהבקשה תדחה. המבקשים ציינו, כי עסקינן בבית מגוריהם היחיד. לטענתם, עומדות להם טענות אשר ראוי שבית המשפט ישמע.

בהחלטה מיום 28.3.11 ניתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד, בכפוף להמצאת כתב התחייבות, הפקדת ערבות והמצאת עותק של הבקשה וההחלטה לידי המשיב מס' 3. כמו כן, נקבע דיון בבקשה במעמד שני הצדדים.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי דינה להדחות. המשיב טוען, כי בפסק הדין אשר ניתן ביום 22.6.10, בעקבות בקשה דומה של המבקשים, נקבע, כי על כתפי המבקשים מוטלת האחריות לסילוק חוב הפיגורים. לטענתו, המבקשים לא מלאו אחר התחייבויותיהם ולא פרעו את חוב הפיגורים. לטענתו, מחד המבקשים פונים אליו בהצעות להסדר החוב ומאידך טוענים, כי החוב סולק.

המשיב טוען, כי מאחר והחייבים, פעלו בניגוד להסכמים אשר נחתמו בינם לבינו ומכרו את הנכס לצדדים שלישיים ללא ידיעתו ומבלי שסילקו את החוב כלפיו הרי שקיימת לו עילה להעמיד את החוב על מלוא הסכום. בנסיבות אלו הוגשה בתיק ההוצאה לפועל בקשה להגדלת קרן החוב. הבקשה התקבלה ואזהרה חדשה הומצאה לחייבים.

המשיב ציין, כי נקבעו מספר פינויים וכי בערב של כל פינוי מעלים המבקשים טענות סרק ועושים שימוש לרעה בהליך השיפוטי לשם עיכוב הליכי הפינוי. לטענתו, המבקשים לא עמדו בהסדרים אליהם הגיע עמם.

המשיב טוען, כי הודעת הפינוי נמסרה למבקשים ביום 20.2.11 ולא ימים ספורים טרם הגישו את הבקשה בה עסקינן, כפי שטענו המבקשים במסגרת הבקשה.

עוד טוען המשיב, כי המבקשים לא המציאו כתב התחייבות לפצותו ולא הפקידו סך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט או ערבות בנקאית צמודת מדד וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט.

המשיב טוען, כי לא קיימת הצדקה להיעתר לבקשה. לטענתו, לא קיימת למבקשים עילת תביעה וטענתם היחידה היא שהם ניסו להסדיר את החוב מולו אולם לא עלה בידם לעשות כן. עוד טוען המשיב, כי המבקשים לא עמדו בהסכם המכר ולא שילמו את מלוא התמורה בהתאם לחוזה. לטענת המשיב, המבקשים לא הציגו ראיה כלשהי להוכחת טענתם באשר לסכום אשר שולם על ידם. לטענתו, מההסכם עולה, כי המבקשים התחייבו לשלם סך של 850,000 ₪ כנגד שחרור המשכנתא לטובת הזוכה, מצב אשר טרם התרחש. לטענתו, עולה שאלה האם חוזה המכר נכרת במועד הנטען או שמא עסקינן ב"בדותא מן הזמן האחרון". זאת לאור העובדה שההסכם נחתם שבועיים לאחר פתיחת תיק המימוש ומינוי עו"ד וויל ככונסת נכסים על הנכס. המשיב טוען, כי משעה ששעבוד קובע מגביל את הממשכן בעריכת עסקאות בנכס, ההגבלה נרשמה כדין, ניתן צו למינוי כונס נכסים והכל נעשה טרם הסכם המכר אשר הוצג על ידי המבקשים הרי שקיימת למבקשים ידיעה קונסטרוקטיבית באשר להליך הכינוס. המשיב שב על טענתו לפיה המבקשים לא שילמו את מלוא התמורה בהתאם להסכם אשר נכרת בינם לבין החייבים.

המשיב טוען, כי סיכויי תביעת המבקשים קלושים ואף אם יזכו הרי שייגרם להם נזק כספי בר פיצוי. עוד טוען, כי קיימת למבקשים הזכות לחזור לחייבים ולדרוש כספם.

באשר למאזן הנוחות טוען המשיב, כי תכליתו של שטר משכנתא הינה שעסקינן בחיוב מובטח אשר ייפרע ללא דיחוי אף אם פעולת המימוש תגרום לחייב לקשיים ניכרים. לטענתו, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. המשיב ציין, כי עסקינן בהליך כינוס אשר החל בשנת 2009 והליך פינוי חמישי.

לבסוף טוען המשיב כי צד המבקש סעד צריך להיות ללא רבב. לטענתו, המבקשים לא פירטו בפני בית המשפט את מכלול העובדות הרלוונטיות והם עשו שימוש בזוי בהליך השיפוטי. המשיב טוען, כי טענות המבקשים מבוססות על טענות חסרות תום לב.

בדיון אשר נערך ביום 26.4.11 הודיעו הצדדים, כי הם מבקשים שהות לנהל משא ומתן בניסיון להגיע להסכם לפיו המבקשים ישלמו את תשלומי העבר ויסגרו את החוב, בתוספת שכר טרחה, ויתחייבו לעמוד בתשלומים השוטפים מעתה. בדיון אשר נערך ביום 15.5.11 התברר, כי לא עלה בידי הצדדים לגבש הסכמה כלשהי. משכך, קבעתי שהתיק יעלה אליי למתן החלטה בבקשה לצו מניעה כאשר ניתנה לצדדים אפשרות להשלים הגשת טיעונים בכתב.

דיון ומסקנות

האם יש ליתן למבקשים סעד זמני, לפיו על המשיב להימנע מלפנותם מהדירה אשר הם רכשו מהחייבים ואשר ממושכנת לטובתו, אם לאו.