עטיה ואח' נ' בלומנברג

החלטה

לפניי בקשה לסילוק התובענה על הסף.

הרקע

ביום 04.02.2013 הוגשה תובענה לפינוי מושכר לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות), בה התבקש בית המשפט להורות על פינוי המבקש מהבית שברחוב הרב מימון 1/6, נתניה.

העילה לפי כתב התביעה היא כי חרף סיומו של הסכם השכירות שקבע כי על המבקש לפנות את המושכר עד ליום 30.12.12 המבקש לא עשה כן, ואף לא שילם דמי שכירות.

ביום 28.02.2013 הגיש המבקש בקשה לסילוק על הסף הנשענת על מספר עילות עיקריות:

העדר יריבות – הואיל והמשיבים אינם הבעלים של הבית ממנו הם מבקשים לפנות את המבקש; אי צירוף אסמכתאות או מסמכים כמתחייב לפי תקנה 215ט (א) לתקנות והעדר תיאור מפורט לצורך זיהוי של המקרקעין או סתירה בין התיאורים השונים במסמכי התביעה ביחס למקרקעין.

המשיבים בתגובתם הסבירו כי המדובר בנכסי מקרקעין שנבנו במסגרת עסקת קומבינציה עם חברה שנכנסה לאחר מכן להליכי כינוס כנסים ומונו כונסי נכסים, ולימים אף נוהל הליך מול רוכשי הקוטג'ים בעקבותיה בוצעה חלוקה ברורה של המגרש והיחידות. ולפי פסק הדין קיבלו הרוכשים את הזכויות ביחידות 16-11 ובכללן קיבלו המשיבים זכויות בנכס נשוא תובענה זו.

בתשובתו הדגיש המבקש כי המשיבים לא הצביעו בתגובתם על מסמך כלשהו המעיד על בעלותם בנכס ממנו הם מבקשים את פינויו של המבקש. עוד מצא לציין כי הסכם השכירות נחתם מול המשיבה 2 בלבד ומי שמסר תצהירים בהליך זה הוא רק המשיב 1 וכי יש סתירות בין האמור בתצהירים לבין כתבי הטענות של המשיבים.

דיון והכרעה

תובענה לפינוי מושכר מבוססת על זכויות הקבועות בסימן ב' לפרק ג' לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן- חוק המקרקעין) אשר מבססות את זכותו של בעל מקרקעין או מחזיק בהם כהגדרתם בחוק המקרקעין לתבוע כפי שנקבע למשל בסעיף 16, את מסירתם של המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין:

"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין."

תנאי בסיסי לקיומה של עילת תביעה לפי סעיף זה נעוץ בקיומה של זכות הבעלות במקרקעין או הזכאות להחזיק במקרקעין.

במקרה שבפניי צרפו המשיבים לכתב התביעה העתק תצהיר של המבקש אשר נערך לתמיכה בבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת שהגיש כנגדם.

בסעיף 3 לתצהיר זה נרשם:

"לפני חודשיים התברר לי שהדירה בכלל לא שלהם ויש נגדם צו פינוי, אז אני חתמתי על הסכם שכירות חדש עם הבעלים החוקיים של הדירה באמצעות עוה"ד."

לפיכך כבר בעת הגשת כתב התביעה ידוע היה למשיבים כי בפי המבקש טענה בדבר זכויות הבעלות שלהם ולמרות זאת לא מצאו לנכון להבהיר נושא זה בכתב תביעתם.

בסעיף 1 לכתב התביעה נרשם:

"התובעים הינם בעל ואישה ובעלי זכויות והמשכירים של הבית ברח' הרב מימון 1/6, נתניה (להלן: "הבית")"

המשיבים לא מצאו לנכון לפרט מהן אותן זכויות להן הם טוענים.