עטיה ואח' נ' בוהדנה ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בסדר דין מהיר, שעילתה הפרת הסכם מכר מקרקעין: אי תשלום דמי חכירה למינהל מיום מסירת החזקה בדירה לקונים (הם הנתבעים) ואי רישום העברת הזכויות בדירה על שם הנתבעים.

טענות התובעות

בשנות ה-70 רכשו התובעת מס' 1 ובעלה ז"ל את זכויות החכירה בדירה הידועה כחלקה 98 בגוש 15006, הנמצאת בשיכון ותיקים 11 בטבריה ורשומה על שם מנהל מקרקעי ישראל (להלן "הדירה").

בשנת 1993 נפטר בעלה של התובעת מס' 1 ולאחר הסתלקות רוב ילדיו מעיזבונו, נותרו יחסי הבעלות בזכויות בדירה כך: 95% לתובעת מס' 1 ו- 5% לבתם - התובעת מס' 2.

ביום 25.12.1996 נחתם הסכם מכר ולפיו רכשה הנתבעת את זכויותיה של התובעת מס' 1 בדירה (נספח א1 לכתב התביעה, להלן "הסכם המכר הראשון").

ביום 18.1.1999 נחתם הסכם מכר נוסף ולפיו רכשה הנתבעת את זכויותיה של התובעת מס' 2 בדירה (נספח א2 לכתב התביעה, להלן "הסכם המכר השני").

הנתבע הוא בנה של הנתבעת ולטענת התובעות, הוא היה הרוח החיה מאחורי הסכמי המכר, הדירה נרכשה בפועל עבורו והוא זה ששילם לתובעות את מלוא התמורה.

החזקה בדירה נמסרה לנתבעים בחודש פברואר 1998.

על פי סעיף 10 להסכם המכר הראשון, על התובעת חל תשלום דמי החכירה השנתיים למינהל עד ליום מסירת החזקה בדירה לידי הנתבעים ומיום זה ואילך חל תשלום דמי החכירה על הנתבעים.

העברת הזכויות בדירה על שם הנתבעת לא התאפשרה תחילה, בשל חוב דמי חכירה שהצטבר לחובת התובעות לפני המכירה. ביום 14.10.1999 דאגה התובעת מס' 1 להסדרת חוב זה, עת ניגשה למשרדי המינהל כשהנתבע מתלווה אליה, ונעשה עמה הסדר ולפיו היא שילמה את מלוא החוב בסך כולל של 6,000 ₪ בעשרה תשלומים וזאת עד ליום 28.8.2000 (נספח ב' לכתב התביעה). באותו מעמד וכפי שצוין במכתב המנהל נספח ב' לכתב התביעה, התחייב הנתבע להתייצב במשרדי המינהל על מנת להסדיר את העברת הזכויות בדירה מיד בסיומו של הסדר התשלומים.

התובעות עמדו בהסדר התשלומים מול המינהל ועד אוגוסט 2000 סילקו את כל החובות שהצטברו עד למועד מסירת החזקה לנתבעים בדירה (בפרואר 1998). אלא שהנתבעים לא עמדו בהתחייבותם להסדיר את חוב דמי החכירה מיום מסירת החזקה וכתוצאה מכך, לא ניתן היה לרשום את העברת הזכויות בדירה על שם הנתבעת.

לתדהמתן, קיבלו התובעות ביום 28.4.2009 מכתב התראה מהמינהל וביום 8.6.2009 הוגשה נגדן תביעה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, בשל חוב דמי החכירה של הנתבעים. התובעת מס' 2 פנתה לנתבעים פעם אחר פעם, אך פניותיה היו לשווא ואלה טענו בפניה שאין ביכולתם להסדיר את החוב. בסופו של דבר, נפתח נגד התובעות תיק הוצל"פ מס' 08-07938-09-0, שהחוב בו עמד על סך של 16,000 ₪ במועד הגשת התביעה, ובמסגרתו אף ננקטו נגדן הליכים מבצעיים לרבות עיכוב יציאה מן הארץ, הגבלת רישיון נהיגה ועיקול חשבון הבנק.

התובעות טוענות כי הנתבעים טרם רשמו את העברת הזכויות בדירה על שמם, חרף העובדה שבמועד הגשת התביעה חלפו כבר כ-13 שנים מיום רכישת הזכויות בדירה ומסירת החזקה בה. לפיכך ובשל אי תשלום חוב דמי החכירה על ידי הנתבעים, זכאיות התובעות לפיצוי המוסכם בסך של 10,000 דולר שנקבע בהסכם המכר הראשון, אשר בתוספת ריבית והצמדה הועמד על ידי התובעות על סך של 50,000 ₪. כן הן תובעות את תשלום הסך של 16,000 ₪ אותו תבע מהן המינהל בתיק ההוצאה לפועל ובנוסף לכך - פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין סבל, טרחה ועומת נפש.

התובעות הגישו מטעמן תצהיר של מר שמואל בר אל - בנה של התובעת מס' 1 ואחיה של התובעת מס' 2, אשר טיפל בעניין במקום אמו בשל מצבה הרפואי. לטענתו, כל ההתנהלות בנוגע להסכמי המכר - המשא ומתן, ההסכמות, השיחות והפגישות, התנהלו אך ורק מול הנתבע, כאשר היה ידוע כי הדירה נרכשה עבורו, כי הוא מתגורר בה עם משפחתו וכי הוא ששילם את התמורה בעדה. המצהיר כלל לא פגש את הנתבעת, למעט במעמד החתימה על הסכם המכר. עוד הוסיף, כי מיד לאחר שהועברה החזקה בדירה לידי הנתבע, הוא החל בהליכים להוצאת היתר בנייה בדירה ולצורך כך פנה לעיריית טבריה שדרשה ממנו אישור זכויות, וזו הסיבה שהצדדים פנו למנהל, שם הגיעה התובעת מס' 1 להסדר התשלומים האמור והוסכם ואף נכתב מפורשות כי הנתבע מתחייב להתייצב במשרדי המינהל על מנת לסיים את העברת הזכויות (נספח ב' לכתב התביעה).

טענות הנתבעים

הנתבע טוען להעדר יריבות ועילת תביעה נגדו. לטענתו, הוא איננו צד להסכמי המכר ואין לו כל חלק בהם, אם כי הוא אכן מתגורר בדירה ביחד עם אמו הנתבעת.

לטענת הנתבעים, העברת הזכויות בדירה התעכבה עקב סכסוך שנתגלע בין התובעות לבין עצמן ובשל חובות שלהן למינהל.

בשל אותו סכסוך בין התובעות, הוצא צו מניעה לבקשת התובעת מס' 2, שעיכב את מועד מסירת החזקה בדירה לידי הנתבעת וזאת על אף ששילמה לתובעות את מלוא התמורה. בנוסף, עקב הסכסוך לא ניתן היה להוון את הסכם החכירה ובשל כך נדרשת הנתבעת לשלם עד היום דמי חכירה שנתיים למנהל.

התובעות, אם כן, הן אלה שהפרו את הסכמי המכר וגרמו לנתבעת לסבל רב, לעוגמת נפש ולנזקים העולים על הנזקים הנתבעים, אותם יש לקזז מסכום התביעה.