עטאונה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים לעניין שירותים מיוחדים מיום 3.3.13 אשר דחתה את ערר המערער והשאירה על כנה את החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון אשר קבעה כי המערער "תלוי בעזרה רבה מהזולת בבצוע כל פעולות היום- יום ברוב שעות היממה" (קביעה המעניקה קצבה בשיעור 105%).

2.בפתח הדברים יצוין כי בהודעת הערעור אשר הוגשה מטעם המערער נטען כי הוועדה קבעה למערער קצבה בשיעור 50% ואולם, ביום 20.5.13 הוגשה הודעה מטעם המשיב בה צויין כי הקצבה המשולמת למערער בפועל הינה בשיעור 105% ומכתב פקיד התביעות בו נרשם כי הזכאות הינה בשיעור 50%, מקורו בטעות.

לאור האמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי הזכאות שנקבעה למערער בהתאם לקביעת הוועדה הינה בשיעור 105%.

טענות הצדדים

3.טענות המערער בתמצית-

א.בוועדת ערר אשר נערכה בעניינו של המערער ביום 29.5.01 נקבע כי המערער "תלוי לחלוטין" בעזרת הזולת בפעולת ההלבשה ואילו בוועדה מושא ערעור זה נקבע כי המערער "זקוק לסיוע במידה רבה" בלבד ומשכך, הוועדה היתה צריכה לנמק ולהסביר מדוע היא סוטה מההחלטה של וועדה קודמת.

לטענתו, העובדה כי חלפו 12 שנים מיום הוועדה שקבעה כי המערער "תלוי לחלוטין" בהלבשה וכי הוועדות מהשנים 2003 ו- 2006 לא קבעו כי המערער "תלוי לחלוטין" בהלבשה אינה רלוונטית שכן, לא היתה משמעות לערעור על הוועדות מהשנים 2003 ו- 2006 כיוון שבהתאם לאותן וועדות, תוספת של נקודה בעניין ההלבשה לא היתה משנה את שיעור הקצבה.

המערער הוסיף כי הקביעה של הוועדה מיום 29.5.01 היתה של אותו רופא שישב בוועדה מושא ערעור זה.

ב.לא ברור מדוע הוועדה קבעה כי המערער אינו "תלוי לחלוטין" בענין ההלבשה. המערער אינו יכול ללבוש מכנסיים, לגרוב גרביים ולנעול נעליים ולכן יש להגדירו כ"תלוי לחלוטין" בהלבשה.

4.טענות המשיב בתמצית-

בוועדת ערר מיום 29.5.01 נקבע כי המערער "תלוי לחלוטין" בהלבשה ואולם, בוועדות הערר הבאות מיום 24.3.03 ומיום 27.12.06 נקבע כי המערער זקוק לסיוע "במידה רבה" בהלבשה, להבדיל מ"תלוי לחלוטין".

הואיל וחלפו מספר וועדות ערר ולמעלה מ- 12 שנים ממועד הוועדה אשר קבעה כי המערער "תלוי לחלוטין" בהלבשה, לא מוטלת על הוועדה החובה לנמק את ה"סטייה" הלכאורית לעניין ההלבשה.

דיון והכרעה

5.סעיף 206 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק" קובע את זכאותו של הנכה לקצבה בגין שירותים מיוחדים, המוגדרים כ"שירותים לטיפול אישי בו ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו".

השר, מתוקף הסמכות שהעניק לו המחוקק, תיקן תקנות להשתתפות המוסד במתן השירותים המיוחדים - תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל"ט- 1978 (להלן: התקנות).

בתקנה 3 לתקנות נקבעו שיעורי הזכאות לקצבה מיוחדת כדלקמן-

"3.(א) ...

(ב) נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היומיום ברוב שעות היממה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-105% מקיצבת יחיד מלאה.

(ג) נכה התלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היומיום בכל שעות היממה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל-175% מקיצבת יחיד מלאה".