עח"ק 64459-01-15 מקורות חברת מים בעמ נ' הרשות הממשלתית למים וביוב ואח'

הרקע לבקשה:

לפני בית הדין לענייני מים בקשת מקורות חברת מים בע"מ להורות לרשות המים להימנע מכל פעולה של העברת צרכני מקורות לתאגידי מים וביוב, שלא בהסכמת מקורות, עד להכרעתו של בית הדין למים בעררים שהוגשו בעניין זה.

לבית הדין למים הוגשו שני עררים, אשר נקבע כי ידונו במאוחד, נגד החלטת המשיבים 1 – 2 המורה על ביטול רישיון אספקת המים של מקורות חברת מים בע"מ (להלן: "מקורות") (העוררת בעח"ק 64459-01-15) ישירות לנשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ (להלן: "נשר") (העוררת בעח"ק 5669-02-15) והמורה כי שירותי אספקת המים לנשר יתבצעו על ידי תאגיד המים רמלה בע"מ (להלן: "תאגיד המים"). כמו כן, במסגרת הערר שהגישה מקורות עוררת היא נגד החלטת המשיבים 1 – 2 לבטל את רישיון האספקה שלה בנוגע לשני צרכנים גדולים נוספים – בית הסוהר רמלה אילון (להלן: "שב"ס") ובית העלמין הבריטי והעברת שירותי אספקת המים לתאגיד המים.

הטענות העיקריות של העוררות במסגרת העררים שהוגשו הן טענת מקורות כי קיים מהלך כולל של המשיבות 1 – 2 להעביר את שירותי אספקת המים לצרכנים ממקורות לתאגידי המים כאשר מקורות תישאר בסופו של דבר ספקית הולכת המים בלבד וטענת נשר כי העברת אספקת המים לנשר לידי תאגיד המים תגרום לירידה באיכות השירות שנשר מקבלת (בהתחשב בכך שמדובר בצרכן גדול מאוד של מים) וכן לגידול העלויות הצפויות לנשר בגין אספקת המים.

המשיבות 1 – 2 טוענות כי בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב, בתחום המוניציפאלי תאגיד המים אמור לספק לכל הצרכנים את שירותי המים ואין ספק שתאגיד המים שבנדון יכול לעמוד בדרישות הצרכן.

המשיב 3, תאגיד המים, טוען גם הוא כי אין ספק כי הוא יכול לעמוד באספקת שירות המים לנשר באותה איכות שנשר רגיל אליה וכי העוררות מתנגדות להעברת שירותי המים לתאגיד המים מטעמים כלכליים בלבד.

טענות הצדדים בבקשה:

במסגרת הודעה ובקשה מטעם מקורות שהוגשה ביום 28.10.15 טוענת מקורות כי רשות המים הודיעה לפתע לשב"ס (במכתבה מיום 14.10.15) כי ההחלטה בדבר העברתו להיות צרכן של תאגיד המים אינה מעוכבת וכי עליו לשלם את התמורה בגין אספקת המים לתאגיד המים ולא למקורות. מקורות טוענת כי זאת בניגוד לדין (סעיף 31(ב) לחוק המים תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המים") הקובע כי הגשת הערר כדין מעכבת את ביטול הרישיון התלייתו או שינויו) ולהתנהגות הצדדים עד כה וחרף העובדה שההליך דנא נמצא בעיצומו והצהרה מפורשת של המשיבה 2 במסגרת הדיון הטלפוני שנערך ביום 23.6.15, לפיה רשות המים, מתוך כיבוד ההליך המתנהל בפני בית הדין, מעכבת את יישום מדיניותה להעברת צרכני מקורות לתאגידי מים עד להחלטת בית הדין למים בעררים אלה. על כן, מבקשת מקורות כי בית הדין למים יורה למשיבה 2 לכבד את הוראת חוק המים וההליך דנא, למשוך את מכתבה לשב"ס ולהימנע מכל פעולה של העברת צרכני מקורות לתאגידי מים וביוב שלא בהסכמת מקורות, למצער עד להכרעתו של בית הדין למים בעררים.

המשיבים 1 – 2, בתגובתם להודעה ובקשה מטעם מקורות, טוענים כי בקשת מקורות היא למעשה בקשה לצו ביניים המוגשת כ-10 חודשים לאחר הגשת הערר, בגדרה מבקשת מקורות כי בית הדין יכריע בשאלת תחולתו של סעיף 31(ב) לחוק המים בנסיבות הערר הנדון, זאת שעה שהערר מתנהל לו לאיטו נוכח דחיות שונות של הדיון והמשך שמיעת הראיות בו קבועה לשלהי חודש דצמבר.

המשיבה 2 טוענת כי חזרה והבהירה כי לטענתה אין תחולה בנסיבות המקרה הנוכחי להוראת סעיף 31(ב) לחוק המים ועל כן לא מעוכב מימוש ההחלטה נשוא הערר. נטען כי אין עסקינן בביטול רישיון לאספקת מים אלא בפקיעתו של הרישיון שתוקפו עד לתום השנה הקלנדרית כאמור בו (ובענייננו נטען כי רישיונה של מקורות פקע ב- 31.12.14). על כן, נטען כי ההחלטה שקיבל מנהל הרשות בדבר אספקת המים ל-3 צרכני הקצה מושא ההחלטה על ידי תאגיד המים בשנת 2015 וההודעה שנשלחה בעניין זה למקורות בשלהי 2014 אינן בבחינת הפעלת סמכות שמקורה בסעיף 30 לחוק המים, אלא מדובר בהפעלת סמכות מנהל הרשות להוצאת רישיונות הפקה שנתיים חדשים ולקביעת תנאים בהם בתוקף סמכותו הקבועה בהוראות סעיפים 23 – 25 ו- 36 לחוק המים וכן סעיף 2(ב) לכללי המים (שימוש במים באזור קיצוב), תשל"ו – 1976. לכן נטען כי אין בנסיבות העניין תחולה לסעיף 31(ב) לחוק המים הקובע כי הגשת ערר כדין מעכבת את ביטול הרישיון, התלייתו או שינויו. נטען כי הרישיון של מקורות לא שונה, לא בוטל ולא הותלה. הוא חודש בשנת 2015 באופן שאינו תואם את הרישיון לשנת 2014, שפקע עם סיומה של שנת 2014 ואינו קיים עוד בשנת 2015.