אספקת מים לעדר עיזים של בדואי בנגב

השופט רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

הרקע לערר:

בפנינו ערר על החלטת המשיבים מיום 1.4.15 לפיה הוחלט שלא להקצות לעורר הקצאת מים לחקלאות לשנת 2015 ולנתק החל מיום 16.4.15 את חיבור המים לצרכי חקלאות השייך לעורר, אשר לטענת המשיבים אושר והותקן בטעות. כן מוגש הערר על סירוב המשיבים לדון ולהחליט בבקשת העורר להגדיל הקצאת מי השתייה לכבשיו משנת 2015 ואילך לכמות של 2280 מ"ק לכל חודשי השנה ללא קשר וצורך למלא טפסי בקשה להקצאת מים נפרדת לכבשים הנמצאים במרעה. עוד נטען בערר כי העורר חויב שלא כדין בהפרשי צריכת מים חורגת בשיעור 1,690 ₪ ויש לבטל חיוב זה.

העורר, שהינו חלק מן הפזורה הבדואית בנגב, מתגורר במבנה שנבנה שלא כדין, שאינו נמצא בתחומי ישוב מוכר, ואף מכלאת הכבשים שברשותו נבנתה שלא כדין. בסמוך לביתו של העורר ולמכלאת הכבשים מצויה עוד לפני תחילת ההתדיינות בין הצדדים (אשר כללה מספר עררים שהוגשו לבית הדין והסתיימו בפסקי דין וכן מספר ערעורים לבית המשפט העליון) נקודת מים הומניטארית לשתיה (בתעריף ביתי) וכן אושרה לעורר בשנת 2014 נקודת מים חקלאית, בתעריף חקלאי, לשם השקיית הכבשים. טענת המשיבים היא כי חיבור זה בתעריף חקלאי אושר בטעות. כאמור, בין העורר למשיבים התקיימו הליכים קודמים ועל חלק מפסקי הדין שניתנו על ידי בית הדין למים תלויים ועומדים ערעורים שהוגשו לביהמ"ש העליון אשר טרם הסתיים הדיון בהם.

בינואר 2015 קיבל העורר מכתב לפיו החליטה המשיבה 2 להמליץ למשיבה 1 לתקן את הטעות שחלה בעניינו של העורר בשנת 2014 ולאשר הקצאת מים לחקלאות עבור העדר רק עבור התקופה שבה העדר יימצא במקום מרעה שהוקצה לו כדין ובאמצעות ספק המים הסמוך למקום המרעה, וזאת בהתאם לאמות המידה לחיבורי צרכן לפזורה הבדואית בנגב. במכתב התבקש העורר להשיב לכוונת המשיבים לבטל את הקצאת המים החקלאית והעורר אכן השיב.

בתאריך 1.4.15, לאחר שבוצע לעורר שימוע על ידי משרד החקלאות, הוחלט כי לא תינתן לעורר הקצאה חקלאית בשנת הרישוי 2015. כלומר, לא תינתן לו הקצאה בתעריף חקלאי, זאת להבדיל מהבטחת נגישות למים של העדר בעת הימצאותו בהתיישבות הבלתי חוקית בנגב. באותו מכתב הובהר גם כי חיבור המים לצרכי חקלאות אשר נפתח עבור העורר בטעות ינותק ביום 16.4.15. כן הובהר כי מאחר שהעורר לא הגיש בקשה להקצאת מים לבעלי החיים בחודשים שהם מצויים בשטחי הרעייה שאושרו כדין, לא הומלץ על הקצאת מים לחקלאות עבור בעלי החיים בחודשים אלה.

טענות הצדדים:

העורר טוען כי על פי פסק דין שניתן על ידי בית הדין למים העורר לא היה מחויב למלא טפסים לצורך הקצאת מים לכבשים המצויים במרעה וכי דרישה זו נוגדת את התקנות החדשות שהותקנו לשנים 2014 – 2016. נטען כי ניתוק המים בשל אי מילוי הטפסים במועד על ידי העורר הינו בלתי חוקי. כן נטען כי למשיבים אין סמכות לבטל אספקת מים לאדם שהמשיבים עצמם החליטו לספק לו מים ואשר ביניהם נקשר חוזה אספקת מים ושולמו כספים רבים תמורת התקנת שעון המים. עוד נטען כי טענות המשיבה עצמה בהליכים קודמים היו כי מדובר במקרה חריג ואושרה לעורר ההקצאה לנוכח העדר אפשרות לספק חיבור מים נפרד לעדר על ידי המשיבות. נטען כי לא פורט והוסבר מהי אותה טעות באף אחד מההליכים שהתקיימו. כן נטען כי בפסקי הדין שניתנו בהליכים שהתקיימו בין הצדדים נקבע כי לעורר יש זכות לקבל מים על פי תעריף חקלאי ולא ניתן לבטל קביעות אלה אלא בדרך של ערעור. נטען כי בערעור שהגישו המשיבות על פסק הדין של בית הדין למים ביקשו שלא לאשר לעורר להניח צינור מנקודת החיבור שאושרה על ידי המדינה עד למכלאה אלא לקבוע כי אספקת מים לעורר (המשיב שם) בתעריף חקלאי תתאפשר רק בנקודת המים שאושרה על ידי המדינה בקו המים הראשי של מקורות. נטען כי פירושו של דבר שגם בערעור המשיבות הסכימו להמשיך ולספק מי שתייה לעדר הכבשים במגבלה אחת והיא שלא על ידי צינור המוביל מנקודת החיבור אל המכלאות. נטען כי אילו הייתה טעות באישור חיבור המים המשיבות היו צריכות לטעון כך בערעור אך הן לא עשו זאת ובכך נסתם הגולל על טענה זו.

עוד טוען העורר כי מסמך אספת מים לפזורה הבדואית – מסמך מדיניות, הכולל בתוכו פרק הקרוי מים לצרכי חקלאות – אספקת מים לגידול עדרים, נערך בתאריך 23.12.14, דהיינו, לאחר מתן פסק הדין ולאחר הגשת הערעור לביהמ"ש העליון. נטען כי לא ניתן לטעון נגד פסק דין חלוט בהתבסס על טענות חדשות הנסמכות על מסמך חדש שנערך לאחר סיום ההתדיינות בין הצדדים ואשר לא הובא בפני בית הדין. העורר טוען כי בהליך שהתקיים בין הצדדים לא הייתה מחלוקת בעניין עצם ההקצאה אלא המחלוקת הייתה על הקצאת מים חקלאיים בתקופת המרעה אל המכלאות, על מנת שיסופקו באמצעות הובלה לכבשים המצויות בשטח ואף הערעור שהוגש הוא בנקודה זו בלבד.

העורר טוען גם כי על פי תקנה 7 לתקנות החדשות, אספקת המים החקלאיים היא לשנים 2014 – 2016 ואין צורך להגיש בקשות חדשות להקצאת מים אלא אם כן מגישים בקשות לפי תקנה 9 עד 9/5 של כל שנה והדבר נעשה במסמכים 4 ו-5. נטען כי העורר הוציא 380 ראש כבש למרעה בין החודשים ינואר 2015 – 30.6.15 לפי מסמכים 6 + 7 ועונת המרעה תמשך עד חודש 9/15 ולכן חיובו של העורר בתוספות המים החקלאיים היה ללא הצדקה ויש לבטל את חיוב התשלום העומד על סך 1690 ₪ עקב מעבר הכבשים למרעה.