עזרן נ' מדינת ישראל

החלטה

מונחת בפני בקשה שהגיש המבקש בחתימת ידו לבטל פסילה מנהלית של 30 יום שהוטלה עליו לאחר שנתפס נוהג במהירות של 145 קמ"ש מקום שמותר 90 קמ"ש דהיינו 55 קמ"ש מעל המותר.

הבקשה כפי שהגיש המבקש נוגעת ללב, נראה שנכתבה מליבו של המבקש ויש בה יותר מהודאה באחריות שעבר את העבירה, אך מבקש הוא מסיבות אישיו,ת משפחתיות, רפואיות של אמו, כלכליות וכדי שלא יפוטר ממקום עבודתו יוחזר לו לפחות לצורכי העבודה, בימי העבודה ובשעות העבודה.

הדיון נקבע לדיון היום, ועו"ד חודורוב המלומד מונה על ידי המבקש לייצגו בדיון זה וכדרכו של סניגור מלומד שבקיא הוא היטב בדיני התעבורה, בפסיקות התעבורה ושמו הולך לפניו בנושא זה שנים רבות, הוסיף וטען גם טענות רבות המדברות בעד עצמן ולא אאריך עליהן, הרי הן מפורטות עלי פרוטוקול.

באת כח המדינה מתנגדת לבקשה ואף היא לא חסכה שבט מומחיותה בסוגיה ובתחום וטענה מנגד מדוע יש לדחות את הבקשה.

יאמר מיד, אינני סבור שראוי שאדרש עתה לכל הטענות שנטענו, די אם אומר שאולי אפילו נוח למבקש שלא אדרש לכך, שכן עם כל הכבוד והערכה שיש לי לפסקי דין של ביהמ"ש המחוזי עדיין אלו פסקי דין מנחים ומדריכים בלבד. רק פסקי דין של ביהמ"ש הם המחייבים בבחינת תקדים מחייב ערכאות נמוכות, כמובן שאינן מחייבת את ביהמ"ש העליון עצמו.

לסוגיית הכיול יש לי הרבה מה לומר ולכתוב אך לא כאן. החלטתי ללמוד את הסוגיה במסגרת תיק אחר המתנהל בפני ודי אם אומר כי לכאורה על פני הדברים אינני סבור שחובת הכיול חלה כאן וודאי שהיא לא יכולה לקעקע את הראיות לכאורה הקיימות בתיק זה לעת הזו לחובת המבקש.

כמובן שיפה שעה אחת קודם לו ביהמ"ש העליון ידרש ויכריע בסוגייה שידעו כולם מהי ההלכה המחייבת והקובעת. כל עוד הדבר לא נעשה, הדבר שקול לשיקול דעתו של כל שופט ושופט על פי צו מצפונו, חוש צדקו ושיקול דעתו.

מוכרות לי ההחלטות שיצאו גם מלפני בתי משפט לתעבורה, מאת שופטי תעבורה מלומדים שמומחיותם בנושא. יחד עם זאת, לא זו בלבד שהחלטותיהם אינם מחייבות או מדריכות אותי, אלא שגם הם סומכות כאמור על החלטה שיצאה מלפני בימ"ש מחוזי, אחת ויחידה, וכאמור כפי שהבנתי ביקשו להעמידה במבחן ביהמ"ש העליון הגם שטרם נעשה הדבר.

לא זאת אף זאת, הסניגור המלומד וודאי זוכר היטב מקרים שהופיע בפני כב' השופט אלון אופיר בנסיבות דומות כך בתיק ב.ש. 2967/07 מיום 18/10/2007 ובתיק ב.ש. 3940/07 מיום 2/1/2008, כבר שם נטענו טענות דומות ובזמנו השופט אלון אופיר דחה את הטענות. כנראה שכב' השופט אלון אופיר המלומד שינה את דעתו נוכח ולאור פסק הדין שיצא מלפני כב' השופטות ברקאי וחיימוביץ ובעניין זה אכן החלטתו בעניינו של דולב עמר מיום 16/5/2010 ידועה ומוכרת לי. יחד עם זאת, עם כל הכבוד לשופט אלון אופיר נראית לי עמדתו הראשונה והחלטותיו הראשונות והמנומקות עם פסיקה שהביא מביהמ"ש העליון, על פני החלטתו האחרונה הנסמכת מהחלטות שיצאו מלפני ביהמ"ש המחוזי.

במקרה דנן וברוח החלטותיו הקודמות הראשוניות, עיינתי במקרה הנוכחי שלגביו אני אמור ליתן החלטה ולא בעניינים תיאורתיים כלליים, במקרה דנן שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה די והותר כי המבקש עבר לכאורה את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום שבגינה הוטלה עליו הפסילה המנהלית של 30 יום, דהיינו שנהג במהירות של לפחות 145 קמ"ש. על פני הדברים לא מצאתי שום ביסוס לטענה כי לכאורה הבדיקה לא היתה ראויה, תקינה ומדוייקת ושלא ניתן לסמוך עליה, נהפוך הוא, נסיבות המקרה, תגובתו של המשיב סמוך לארוע היתה שאין תגובה, שלא לדבר על כך שבבקשה שבפני יש יותר מאשר ראשית הודאה בכך שעבר את העבירה והוא מנסה לתרץ ולנמק מדוע ולמה.

מדובר במבקש שלחובתו כאמור עשרות עבירות קודמות לרבות עבירות מהירות וגם אם זו פעם ראשונה שהוא מובא לדין בגין עבירת מהירות בביהמ"ש, לא ניתן להתעלם מהעובדה שאין זו פעם ראשונה שהוא עובר עבירת מהירות משמעותית, אולם בפעמים הקודמות הסתיים הדבר על דרך של ברירת קנס ומשפט, אולם נוכח המהירות שבה מדובר כאן של 55 קמ"ש מעל המהירות המותרת של 90 קמ"ש הוחלט להביאו בזו הפעם לדין.

במקרה דנן שוכנעתי כי ראיות לכאורה יש כאן שהמשיב עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, בהתחשב בטיבה של העבירה, המהירות שבה מדובר, עברו של המשיב לא מצאתי שטעה קצין המשטרה בהחלטתו במקרה דנן לפסול את המבקש פסילה מנהלית.

אמת, נכון הדבר, ליבו של ביהמ"ש הולך שבי אחר הבקשה. אני מאחל לאמו של המבקש בריאות שלמה והחלמה מהירה. יחד עם זאת עם כל הכבוד והרצון הטוב ביהמ"ש צריך לתת החלטה מושכלת ואם אדם מסוכן בנהיגתו עליו לכלכל את מעשיו מראש.

בשולי הדברים, אומר מיד כי אני סמוך ובטוח כי חברת הכבלים בה עובד המבקש לדבריו כ-10 שנים בתפקיד אחראי תתחשב עימו ותשבץ אותו בתקופה הקצרה שנותרה לפסילה בתפקיד אחר שכן לעניות דעתי עובד לכאורה מסור שכזה במצב דברים זה, לא ניתן להתעלם מנסיבותיו האישיות משפחתיות וכל חברה המכבדת את עצמה יודעת לשמור על עובדיה הנאמנים גם אם כשלו ולתמוך בהם דווקא ברגעים קשים שכאלה ואכן שמעתי מפי המבקש שאמר לי כי החברה מחכה להחלטה זו. וודאי שהחברה לא התכוונה לאיים על ביהמ"ש שאם לא יחזיר למבקש את הרישיון הוא יפוטר על ידה.

בנסיבות הענין והגם שאני מחליט לדחות את הבקשה, אני מבקש וממליץ בפני חברת הכבלים סה מועסק המבקש לא לפטרו, להמשיך להעסיקו תקופת הפסילה עברה יותר ממחציתה ולא נותרו ימים רבים עד לסיומה ואין לי ספק שאם יעשו כן אין לי ספק שהמבקש ידע לגמול לחברה בעבודה מסורה מעל ומעבר בהתיחסות שכזו.

בעודי מכתיב החלטה זו ולבקשתי חיפש עוזרי המשפטי הנאמן את ההחלטות אליהן הפנתה ב"כ המשיבה אך לא הביאה אותם ובלי איזכור וכל שאני יכול לומר הוא שלא התעלמתי דווקא מהחלטתה של השופטת רז מבימ"ש השלום לתעבורה מיום 9/5/2010 בתיק 4596-11-09 שלכאורה דווקא נוחה לסניגור כאן. ואולם, מעדיף אני בנסיבות הענין את החלטתו של השופט אופיר שכבר הזכרתי אותו רבות בהחלטתי זו מיום 12/4/2010 בתיק 354-04-10 שמוכר לסניגור שכן ראיתי שייצג שם את המבקש והחלטתו הטריה מלפני חודש ימים של השופט טננבאום מתיק 54-03-10 מה-3/5/2010.

סוף דבר, הכל נשמע, הבקשה נדחית.

חוזר אני על בקשתי לחברת הכבלים בה מועסק המבקש שלא לפטרו במקרה דנן בגין ארוע זה, אלא להמשיך להעסיקו גם אם בתפקיד חלופי בתקופת הפסילה שנותרה, שבועיים בלבד ובניכוי הימים שאינם עובדים, אף פחות מכך.

ניתנה והודעה היום כ"א סיון תש"ע, 03/06/2010 במעמד הנוכחים.