עזרן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 6/10/13 ("הוועדה"), שדחתה את בקשת המערער לצירוף נכויות בגין מספר פגיעות בעבודה שאירעו לו ("ההחלטה").

להלן עובדות המקרה:

2.למערער, טכנאי מכונות תפירה במקצועו, אירעו שלוש פגיעות בעבודה:

הראשונה - ביום 20/2/1972, בגינה נקבעה למערער נכות בשיעור 14% מיום 28/2/2000.

השנייה - ביום 21/6/1987, בגינה נקבעה למערער נכות בשיעור 10% מיום 1/9/2001.

השלישית - ביום 26/5/1996, בגינה נקבעה למערער נכות בשיעור 10% מיום 4/6/1996.

למערער נקבעו דרגות הנכות הבאות:

נכות בשיעור 5% בגין חור ברישתית ונכות בשיעור 5% בגין עכירות בזגוגית.

נכות אורטופדית בשיעור 10% בגין קרע במיניסקוס.

נכות בתחום א.א.ג. בשיעור 10% בגין טנטון.

נכות נפשית בשיעור 10%.

טענות הצדדים:

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה התעלמה מאישור החמרת מצב מיום 11/8/11 וממסמך רפואי של מומחה לרפואת עיניים, המצביע על צמצום ניכר בשדה הראיה. המערער הוסיף וטען, כי הוועדה לא התייחסה למסמך רופא אורטופד ממנו עולה כי למערער צליעה ברגל ימין. לסיום, העלה המערער טענה כנגד קביעת הוועדה כי אין לו נכות נפשית. לפי הטענה, המערער במקצועו הוא טכנאי מכונות תפירה, והפגיעה בראיה, הצליעה והנכות הנפשית פוגעות בכושר עבודתו.

4.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה כל פגם משפטי, שכן מדובר בתביעה לצירוף נכויות מהעבודה. הוועדה אינה בודקת את גובה נכותו של המערער ואת שאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנוכחי לבין הפגיעה בעבודה. עוד נטען כי קביעת הוועדה כי האופי המצטבר של הנכויות לא גרם לירידה בהכנסות המערער, היא החלטה סבירה ומנומקת.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

6.תקנה 12א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 דנה בסמכות הוועדה הרפואית ופקיד התביעות, ולפיה הוועדה הרפואית קובעת את דרגת הנכות המצטברת, לאחר שפקיד התביעות אישר שהתקיימו בנכה העבודה הנסיבות כאמור בתקנה 12 לתקנות.

ככל שנכה העבודה עבר את הבחינה של פקיד התביעות כאמור, מועברת הבקשה לצירוף נכויות לוועדה הרפואית שצריכה להחליט, האם אכן, כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם נכה העבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה ב-50% או יותר לעומת הכנסתו ברבעון עובר לפגיעה האחרונה בעבודה הרלבנטית לעניין יישום תקנה 12 לתקנות.

הקשר הסיבתי בין הנכויות מהעבודה לצמצום ההכנסות מעבודה כרוך בשאלות של מומחיות רפואית, ולפיכך ניתנה הסמכות לדון בכך לוועדה הרפואית. על החלטת הוועדה הרפואית לעניין הקשר כאמור ניתן להגיש ערר לוועדה רפואית לעררים ועל החלטות הוועדה הרפואית לעררים ניתן להגיש ערעור לבית הדין האזורי (ראו: עב"ל 42031-09-11 יצחק דעדוש – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13/11/13).