עזריה נ' ביטוח חקלאי ואח'

פסק דין

רקע וצדדים

1.התובע והנתבע 2 (להלן: "הנתבע") היו מעורבים בתאונת דרכים בכביש הגישה למודיעין.

2.לטענת התובע, הנתבע נסע לפניו, אותת ימינה, התחיל לפנות ימינה בצומת ומיד סטה חזרה לכביש והחל לבצע פניית פרסה שמאלה. התובע טען כי למרות שניסה "לברוח" שמאלה, נפגע בפינה האחורית-ימנית מרכב הנתבע, ובשל כך התהפך עם רכבו מספר פעמים.

3.לטענת הנתבע, הוא אותת שמאלה ולא ימינה, האט, נצמד לצידו הימני של הנתיב על מנת לפנות פניית פרסה בקשת רחבה, וכשהחל לפנות שמאלה ניסה התובע לעקוף אותו בתוך הצומת, ובשל כך אירעה הפגיעה, כשהתובע נוסע במהירות גבוהה והנתבע במהירות אפסית.

דיון והכרעה

4.    לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

5.בהתאם לתיאור שני הצדדים, התאונה התרחשה כך: הנתבע, שנסע לפני התובע, ביקש לבצע פניית פרסה במקום שאין בו איסור על פניה כזו, בצומת "טי" שאין בו פניה שמאלה אלא ימינה בלבד. הנתבע נצמד לצידו הימני של הנתיב, שהוא נתיב רחב (יש רק נתיב אחד בכיוון הנסיעה) על מנת שיוכל לבצע את פניית הפרסה בקשת רחבה, וכאשר החל לבצע את הפנייה פגע בחלקו האחורי של רכב התובע, שנסע מאחוריו.

6.עדותו של הנתבע לא היתה מהימנה עלי, וזאת בין השאר בשל אופן הדגמת התאונה עם מכוניות הצעצוע. בהדגמה הראה הנתבע שרכב התובע נסע על אי התנועה, ושבית המשפט הפנה תשומת לבו לכך, הזיז את המכוניות כך ששתיהן לימין אי התנועה ורכבו סוטה משמעותית לתוך רכב התובע. הנתבע לא ידע להסביר מדוע מיקם כך את כלי הרכב, כאשר מיקום זה תאם לתיאור התאונה של התובע לפיה הנתבע החל לפנות ימינה בצומת, ואז שב לצומת בזווית חדה יחסית, ולא תאמה לגרסת הנתבע לפיה רק נצמד לימין והחל לבצע את פניית הפרסה מתוך נתיב הנסיעה.

בשל דחיית גרסת הנתבע בשל חוסר מהימנותה, אינני מקבלת גם את טענתו כי אותת שמאלה ואני מעדיפה את גרסת התובע כי הנתבע אותת ימינה לפני שהחל לפנות.

7.בכך שהנתבע נצמד ימינה ואף החל מעט לפנות מעט ימינה, במקום שבו יש צומת שבו מתחבר כביש רק מצד ימין, הוא יצר את הרושם שהוא מתכוון להשלים את הפניה ימינה, ובכך הוא פינה לתובע - שנסע מאחוריו - את נתיב הנסיעה ישר.

בכך למעשה "הזמין" הנתבע את התובע להמשיך לנסוע ישר ללא שהתובע יכול היה לצפות כי הנתבע יחזור לנתיב ויתחיל לבצע פניית פרסה.

8.הנתבע ראה את התובע נוסע מאחוריו, אך לא עצר והמתין עד שהדרך תתפנה מאחר שלדבריו "הנחתי שהוא יאט מאחוריי."

מדברים אלה אני מסיקה כי גם להבנת הנתבע, התובע לא היה רחוק מספיק מאחוריו כדי שיוכל לבצע את פניית הפרסה בבטחה באם התובע לא יאט. בהתאם, פניית הפרסה שבוצעה כאשר התובע מגיע מאחור לנתבע גרמה לסיכון, אשר התממש במקרה דנן.

9.התובע טען כי רכבו נפגע בפינה האחורית, וטענה זו לא הוכחשה על ידי הנתבע. מיקום פגיעה זו מעלה כי התובע הספיק כמעט לחלוף על פני הנתבע כאשר הנתבע פגע בו, ויש בכך כדי להעיד כי התובע לא היה במרחק ניכר מאחורי הנתבע. לו אכן נסע הנתבע, כדבריו, "במהירות אפסית" - לא ברור מדוע לא עצר והמתין עוד שניות ספורות עד שהתובע יפנה את הצומת, בטרם המשיך בנסיעה.

10.התובע הבהיר כי במקום מבצעות מכוניות רבות פניית פרסה, כשהן ממשיכות בנסיעה לאחר פניה ימינה בצומת, חוזרות שם על עקבותיהן במרחק לא גדול ושבות לצומת, שם יש להן תמרור "האט ותן זכות קדימה", והפניה שמאלה נעשית כאשר הצומת פנוי.

כאשר ישנה אפשרות לבצע את הפניה באופן בטוח, שלא יגרום לסיכון הנהגים האחרים בדרך, היה על הנתבע לפעול כך. אני מקבלת את הטענה כי הנתבע אינו מכיר היטב את הצומת, אך גם במקרה כזה עליו לבחון את הדרך היטב, לשקול את האפשרויות העומדות לפניו ולמנוע סיכון מיותר.

11.על פי תקנה 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א—1961, אין לבצע פניית פרסה "אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לאחר שהוא ניצמד ימינה, תוך התפרצות לנתיב נסיעתו של הרכב הבא מאחור - מבלי לתת לרכב זה זכות הקדימה - היא הפרה של התקנה, שכן בנסיבות כאלה נגרמת הפרעה לתנועה כמו גם סיכון לעוברי הדרך.

12.המקום שבו ביקש הנתבע לבצע פניית פרסה אינה צומת המיועדת לפנייה שמאלה ולפיכך קל להבין מדוע אותה פניית פרסה שמאלה, לאחר שהנתבע נצמד לימין (וככל הנראה אף החל מעט בפנייה ימינה), הפתיעה את התובע.

13. לאור מכלול האמור לעיל, מצאתי כי האחריות כולה מוטלת על הנתבע ואין התובע אחראי ברשלנות תורמת כלשהי לתאונה ולתוצאותיה.