עזרי נ' 520014754 ואח'

פסק דין

התובע עותר למתן סעד הצהרתי בדבר היותו בעל זכות לדיירות מוגנת בחלק מדירת מגורים הידועה כתת חלקה 12 בחלקה 134 בגוש 10850, שהינה דירת מגורים בשטח של 48.14 מ"ר ברחוב השומר 11 בחיפה (להלן: "הדירה") ובשירותים המשותפים בדירה. כמו כן מבקש התובע צו מניעה קבוע שיורה לנתבעים 1-3 להמנע מפינויו מהדירה וכן לפיצוי (בסך של 100,000 ₪) על נזקים שהנתבעים הסבו לו כתוצאה מהליכי פינוי אשר נקטו נגדו הנתבעים 1-3, במסגרת תיק הוצל"פ 02-13430-00-9 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), חרף זכותו לדיירות מוגנת.

הנתבעים 1-3 הינם בהתאמה, הבנק ושני עו"ד המייצגים את הבנק ואשר מונו, כל אחד בתורו, ככונסי נכסים בתיק ההוצל"פ אשר נפתח כנגד הנתבעים 4-6 למימוש משכנתא בגין חוב הלוואה ממושכנת לרכישת הדירה שהם חייבים לבנק ( להלן : "החייבים").

ביום 31.7.12 ועוד בטרם התקיים דיון בתיק, ניתן פסק דין המוחק את הנתבע 2, אשר בשנת 2002 הוחלף על ידי הנתבע 3 בתפקידו (להלן :" הכונס").

לנתבעים 4-6 לא בוצעה מסירה של התביעה ולפיכך דין התביעה כנגדם אף היא להמחק.

העובדות נשוא תובענה זו כבר נסקרו על ידי לצורך מתן החלטתי בבקשה לעיכוב/השהיית הליכי פינוי ומימוש משכון מיום 28.8.2012, ולשם הנוחות (וכן מאחר ונפלה שם טעות בחלק מהתאריכים), אשוב ואסקור אותן להלן:

ביום 24.12.96 נערך הסכם מכר של הזכויות בדירה ממר סיון יצחק למר סרגי שכנוביץ (להלן: "הסכם סיון"). בהסכם זה צויין ב"הואיל" הראשון כי סיון מצהיר כי הוא הבעלים והמחזיק של הדירה כאשר חלק ממנה מוחזק על ידי התובע כדייר מוגן ואילו שאר הדירה פנויה.
כמו כן נרשמה בהסכם סיון הצהרת הקונה, שכנוביץ, כי ידוע לו שחלק מהדירה תפוס על ידי דייר מוגן, הוא התובע, וכי דמי השכירות ישולמו לקונה לאחר תשלום מלוא התמורה בעבור הדירה.

ביום 13.3.98 נערך הסכם מכר בין שכנוביץ לבין החייבים לפיו רכשו החייבים את הזכויות בדירה משכנוביץ. בהסכם מכר זה (להלן: "הסכם המכר") אין כל אזכור לקיומו של דייר מוגן בדירה.

ביום 16.4.98 קיבלו החייבים מאת הבנק הלוואה על סך 223,000 ₪ לצורך מימון רכישת הדירה ובמקביל חתמו על שטר משכון לשעבוד הזכויות בדירה לטובת הבנק, וביום 20.4.08 נרשמה הערת אזהרה מתאימה על זכויות החייבים.

החייבים לא עמדו בתשלומי ההלוואה וביום 4.5.2000 נפתח כנגדם תיק ההוצל"פ, במסגרתו מונה הנתבע 2, עו"ד ליסון, ככונס נכסים, ומאוחר יותר, בשנת 2002 הוחלף על ידי הכונס.

ביום 6.11.00 ניתן צו לפינוי הדירה, צו אשר בוצע על ידי הכונס, או מי מטעמו. אין בפני עדות כיצד בוצע הפינוי והאם היה נוכח התובע במקום.

ביום 7.6.01 הגיש התובע בקשה ללשכת ההוצל"פ להורות על החזרתו לדירה תוך העלאת טענה בדבר היותו דייר מוגן בה. הבקשה נדחתה מאחר והיא היתה לא ברורה וסתמית, ולפיכך הגיש המבקש ביום 11.9.01 בקשה נוספת.

בו ביום ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ בה הורה על החזרת התובע להתגורר בדירה למשך 3 חודשים, וזאת על מנת לאפשר לתובע לפנות לבית המשפט המוסמך לדון בבקשתו (להלן: "ההחלטה מ-01"). בקשת התובע כי ראש ההוצל"פ יבהיר מדוע הוא מפנה אותו לבית המשפט המוסמך נדחתה ביום 7.11.01.

משלא פינה התובע את הדירה בחלוף אותם שלושה חודשים, ואף לא פנה בתביעה מתאימה לבית המשפט, הורה ראש ההוצל"פ ביום 11.2.02 על פינוי התובע מהדירה.

במהלך חודש 4/07 נודע לכונס כי התובע פלש לדירה ולפיכך פנה ללשכת ההוצל"פ וקיבל צו נוסף לפינויו. יצויין כי לא הובא בפני כל מידע באשר לפעולות שננקטו למימוש המשכון בשנים שבין 2002-2007.

בהתאם לנטען בתגובת הכונס וקיימת בכך הודאה של התובע, מאז שנת 2007 ועד לשנת 2011, נאלץ הכונס לפנות את התובע מהדירה מספר פעמים.

התובע לא סיפק כל הסבר מדוע מאז ההחלטה מ-01 (בחלוף יותר מ-11 שנה!!!) לא נקט בהליך המשפטי כפי שהורה ראש ההוצל"פ, ולא פעל ב"דרך המלך" לשנות את גזירת הפינוי. במקום זאת, בחר התובע, פעם אחר פעם, לחזור ולפלוש לדירה ממנה פונה, תוך שהוא חוזר על טענתו כי קיימות לו זכויות דייר מוגן, אולם הוא אינו נוקט בהליך הנדרש על מנת להביא לבירור טענותיו אלו, עד להגשת תביעה זו בפני.

התרשמותי מהתובע, אשר עדותו נשמעה בפני, הינה כי מדובר באדם מבוגר, חסר אמצעים כלכליים, אשר לא הצליח לגייס את משאביו על מנת לפנות לבית המשפט עד ש"כלו כל הקיצין", והוא סבר, בטעות, כי בהיותו בעל זכויות כדייר מוגן ובהעדר מקום מגורים אחר הוא זכאי להמשיך ולהתגורר בדירה, ובשל כך, חזר ופלש לדירה מחדש בכל פעם לאחר שפונה ממנה. אין בכך, חס וחלילה, להצדיק התנהלות זו של התובע (אשר אל משמעויותיה אתיחס בהמשך) אלא רק להסביר כי התרשמתי שאכן יכולתו של התובע לטפל בענייניו מוגבלת ביותר, ויש בכך הסבר (ולא הצדק), ולו חלקי, להתנהלות זו.

כפי שהחלטתי ביום 28.8.12, משהוגשה תביעה זו בפני, וחרף התנהלות התובע העולה כדי שיהוי משמעותי, החלטתי להעתר לבקשתו ולעכב את הליכי מימוש המשכון, לרבות פינוי הדירה, בכפוף להפקדה של 5,000 ₪, וזאת עד להכרעה בתביעתו.