עזרא נ' מרדכי

פסק דין

התובע אוחז בשלושה שיקים שמשכה הנתבעת 1; שיק אחד על סך 17,500 ₪ נמשך לפקודת הנתבעת 2, שיק שני על סך 15,000 ₪ נמשך לפקודת הנתבע 3, ושיק שלישי על סך 22,670 ₪ נמשך לפקודת אחד – חסן טרי. על כל שלושת השיקים חתמה הנתבעת 2 עם חותמת של הנתבעת 1. בגב שלושת השיקים מצויה חתימה הנחזית להיות חתימת הנתבעת 2, אם כי זו מכחישה שמדובר בחתימותיה.

התובע טוען כי הנתבע 3 מסר את שלושת השיקים לידיו ולידי אביו, ותמורתם שולמה לו במזומן, כל זאת כטובה גרידא על רקע קשיו הכלכליים של הנתבע 3. על כן, טוען התובע כי הנתבע 3 חייב בפירעונם של השיקים. התובע טוען כי הנתבעת 2 חתומה על גב השיקים, ולכן אף היא אחראית באופן אישי לפירעונם. ולבסוף, התובע טוען כי נתבעת 1 חבה על פי השיקים משום שהם נמשכו על חשבונה.

הנתבעים מודים בכך שהנתבעת 1 חבה בפירעון השיקים. הנתבע 3 מודה כי הוא חב בפירעון השיק על סך 15,000 ₪, ובעניין זה כבר ניתן נגדו פסק דין חלקי. הנתבעת 2 טוענת שהיא אינה חבה אישית על פי השיקים, משום שהיא חתמה על פני השיקים עם חותמת הנתבעת 1, ומשום שהחתימות בגב השיקים אינן שלה. הנתבע 3 טוען שהוא אינו חב מכוח שני השיקים הנותרים כיוון שהוא לא חתם עליהם.

אשר לחבותה של הנתבעת 2;

דין התביעה נגד נתבעת 2 להידחות. הנתבעת 2 חתמה על פני השיקים עם חותמת של הנתבעת 1 ומכאן שחתימתה לא נועדה ליצור חבות שטרית אישית שלה כלפי הנפרע, אלא חבות של הנתבעת 1 בלבד. הנטל להוכיח כי החתימות בגב השיקים הינן של הנתבעת 2 מוטל על התובע (ש. לרנר "דיני שטרות" (מהדורה שנייה – 2007) עמ' 251-250), והוא לא הביא שום ראיה לכך. על כן התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

אשר לחבותו של הנתבע 3;

הנתבע 3 מכחיש כי חתימתו מופיעה בגב שני השיקים, ברם אין בכך כדי להביא בהכרח לדחיית התביעה נגדו, מן הטעם שהתובע טוען כי הנתבע 3 מסר לו ולאביו את השיקים וקיבל תמורתם מזומנים. ודוק, חתימות ההיסב שבגב השיקים הן חתימות ללא כל תוספת והגבלה, ועל כן משעה שהשיקים הוסבו ללא הגבלה הם הפכו לשיקים למוכ"ז והנתבע 3 היה יכול להסב אותם לתובע אף ללא חתימת היסב (ראו – ש. לרנר בעמ' 151). בכך שונה מצבו של הנתבע 3 ממצבה של הנתבעת 2, אשר לגביה אין טענה כי היא מסרה את השיקים לתובע. יוצא אם כן, שחבותו של הנתבע 3 תלויה בשאלה האם התובע שכנע בגרסתו העובדתית. תשובתי לשאלה זו שלילית. מלבד עדות התובע ואביו, אשר יש בהן סתירות מסוימות, אין שום ראיה אשר תלמד כי התובע קיבל את השיקים מהנתבע 3 ושילם תמורתם במזומן. הנתבע 3 אף מסר הסבר מסוים (עמ' 6 ש' 7-3), אשר יכול להסביר כיצד הגיעו השיקים לידי התובע. במצב דברים זה, כאשר לא מצאתי סיבה להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע דין התביעה להידחות, למעט בנוגע לשיק שלגביו הודה הנתבע 3.

אשר על כן, התביעה נגד הנתבעת 1 מתקבלת במלואה. התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית במלואה. התביעה נגד הנתבע 3 מתקבלת באופן חלקי כאמור בפסק הדין החלקי מיום 04/01/12. בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשיב את המוצגים לב"כ התובע.

ניתן היום, יב' ניסן תשע"ב, 4 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: