עזרא נ' כלל ביטוח-מקבוצת כלל ביטוח פנסיה ופיננסים

פסק דין

1.התובע יליד 1988 בן 24 כיום, עתר נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונה שאירעה לו ביום 18/07/09 (להלן - התאונה).

הנתבעת הינה מבטחת רכבו של התובע.

2.אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק.

3.ד"ר נורמן מונה כמומחה מוסכם מטעם הצדדים להערכת נכותו של התובע בתחום האורטופדי (להלן – המומחה). המומחה קבע, בחוות דעת מיום 21/08/11, כי לתובע לא נותרה נכות אורטופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה.

בהקשר זה יצוין, כי פחות משנה לאחר התאונה (11/04/2010) עבר התובע ניתוח בברך שמאל לכריתת תת שלמה של המניסקוס הלטרלי. המומחה קבע כי כתוצאה מהקרע במניסקוס הלטרלי נותרה לתובע 10% נכות רפואית, אולם אין קשר בין הנכות לתאונה. לעניין זה קבע המומחה כי ברישומים הרפואיים מופיע כי התובע נפגע בברך שמאל בהיותו בן 12 שנים,עם חשד גבוה לקרע במניסקוס הלטרלי וכי קיימות עדויות נוספות לכאבים ופגיעה בברך שמאל קודם לתאונה וזאת בין היתר גם בבדיקה שנעשתה כשלושה וחצי חודשים לפני תאונות הדרכים הנדונה . עוד קבע המומחה כי תאונת חזית אחור אינה גורמת לקרע במניסקוס בברך וכי קרע במניסקוס נגרם מתנועה סיבובית חדה תוך כדי כיפוף הברך ואינו תוצאה של תאונת דרכים.

4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר לגובה הנכות הרפואית, השפעת הנכות אם קיימת על תפקודו של התובע וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

5.לאחר שמיעת עדויות התובע והמומחה וטיעוני ב"כ הצדדים ועיון במסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1. נכות רפואית –

התובע חולק על קביעת המומחה לעניין שיעור הנכות הרפואית. לגרסתו היה על המומחה לקבוע כי הנכות רפואית בשיעור של 10% בגין הקרע במניסקוס קשורה סיבתית לתאונה. לטענתו התאונה לא אירעה כפי שתיארה המומחה אלא שהתובע נמנם בעת הנסיעה ולנוכח החבטה העזה (בעת ההתנגשות) "קפץ" ממקומו וחש כאב עז בברכו השמאלית.

טענה זו נדחית. תאור קרות התאונה בגרסה לעיל הופיע פעם ראשונה בשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה ולא הוזכר קודם לכן בכתב התביעה או בגליון חדר המיון בנוסף המומחה, בחוות דעתו, תשובותיו לשאלות ההבהרה וחקירתו בפניי, ( המומחה נחקר גם על אופי התאונה וההשפעה על מצבו הרפואי של התובע) נותר עקבי בקביעותיו אשר לא נסתרו, ושוכנעתי להעדיף קביעות אלו על פני טענות התובע בעניין זה.

אשר על כן, קביעות המומחה בחוות דעתו לא נסתרו. אי לכך, אני קובע כי לא נותרה לתובע נכות רפואית בעקבות התאונה.

5.2 נכות תפקודית –

התובע העלה בסיכומיו טענות בעניין שעור נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה.

בשים לב לקביעות המומחה בחוות הדעת, תשובותיו לשאלות ההבהרה וחקירתו בפניי, ולקביעותיי בעניין הנכות הרפואית, נדחות טענותיו של התובע בעניין זה.

אשר על כן, אני קובע כי לא נותרה לתובע נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה.

5.3 נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיו של התובע כדלקמן:

5.3.1. כאב וסבל - בשים לב למהות הפגיעה, לקביעות המומחה בחוות הדעת, הטיפולים להם נדרש התובע ולכל פרמטר רלוונטי נוסף, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה - סך של 15,000 ₪ נכון להיום (בהתאם לסמכותי על פי סע' 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976).

5.3.2הפסדי השתכרות לעבר – עיון בתלושי השכר שצירף התובע מעלה כי לא נגרמו לתובע הפסדי שכר בחודשים שלאחר התאונה. בנוסף, הציג התובע אישורי אי כושר לתקופה של כ 3 חודשים לאחר הניתוח.

נוכח קביעות המומחה בדבר היעדר קשר סיבתי בין הניתוח והקרע במניסקוס לתאונה, אני קובע כי תקופת אי הכושר לאחר הניתוח אינה קשורה סיבתית לתאונה.