עזרא נ' כהן

פסק דין

עניינה של התביעה שבפני בביצוע עבודת התקנת דלתות שהזמין הנתבע מן התובע.

לטענת התובע, ביצע עבור הנתבע עבודה של התקנת דלתות ומשקופים. בכתב התביעה נטען, כי ביצע התקנה שלמה של 10 דלתות, וכן התקנה של 3 משקופים ודלת כניסה, וכי בגין עבודה זו, עפ"י סיכום עם הנתבע, מחויב הלה לשלם לו סך 3700 ₪, ואולם שולם לו סך 700 ₪ בלבד.

בעדותו בפני מסר התובע, כי ביצע התקנה של 12 דלתות, מתוך 15 עליהן סוכם מראש. עוד ציין, כי הצדדים לא סיכמו את פרטי הזמנת העבודה בכתב, אלא בסיכום בעל פה בלבד. התובע ציין בעדותו בפני, כי לאחר 7 ימי עבודה עבודתו הופסקה בטרם הספיק לסיימה, ע"י הנתבע, עם זאת מסר כי להבנתו העבודה בוצעה לשביעות רצונו של הנתבע. עוד טען, כי ככל שנתגלו פגמים בהרכבת הדלתות, פגמים אלו נבעו מבעיות בטיח בדירה ובעיות בדלתות שיובאו מחו"ל ע"י הנתבע, ולא מעבודתו של התובע. לשאלות הנתבע, השיב התובע כי לא השלים את הרכבת המנעולים, הואיל וחלק ה"פחית הנגדית" הגיע בנפרד מן המנעול והרכבתה דרשה פגיעה במשקוף, שהוא לא היה מוכן לקחת על עצמו. לטענת התובע, ראה את הדלתות מראש, קודם לתחילת העבודה, והבהיר זאת לנתבע.

מנגד, טען הנתבע כי התובע הרכיב 9 משקופים, וכי לאחר שהבחין התובע כי העבודה אינה נעשית באופן מקצועי, הפסיק אותה, וזאת באמצעו של היום השני לעבודה. לטענת הנתבע, הסיכום בין הצדדים היה תשלום 300 ₪, בגין כל דלת, כולל חריטה. אולם, החריטה לא בוצעה לבסוף, הדלתות הורכבו באופן בלתי משביע רצון, לא הורכבו מנעולים והיו ליקויים נוספים בעבודה. לבסוף סוכם עם התובע, כי בגין כל דלת שכבר הרכיב ישולם סך 100 ₪ בלבד, היינו 900 ₪ סה"כ. הנתבע שילם לתובע סך 700 ₪, בגין עבודתו החלקית, ועודנו חב לו 200 ₪ בלבד, אותו אמור היה התובע ליטול כמה ימים מאוחר יותר. לטענת הנתבע, התובע היה שבע רצון מן הסיכום הסופי ביניהם, ואף כאשר בא לאחר מספר ימים ליטול את כליו, לא טען כל טענה ביחס לחוב של הנתבע כלפיו.

מטעם הנתבע העיד מר צמח, אשר לטענתו עבד בעבודת מסגרות בבית הנתבע, ובאותה ההזדמנות שמע ויכוח קולני בין הנתבע לתובע. עוד טען, כי שמע את הסיכום בין הצדדים, לפיו ישולם לתובע סך 900 ₪.

דיון והכרעה

לאחר שלמדתי טיעוני הצדדים, עיינתי בראיות שהובאו בפני ושמעתי את עדויותיהם בפני, אני קובעת כי דין התביעה להידחות. ואלו נימוקי:

סבורני, כי התובע לא עמד בנטל השכנוע הרובץ לפתחו. התובע לא הוכיח כי התקין 10 דלתות בהתאם להתחייבותו כלפי הנתבע. בהתאם לעדותו של התובע עצמו עולה, כי לא השלים את ההתקנה, מנימוקים שונים. כמו כן, עדותו של התובע כי להבנתו הנתבע היה שבע רצון מן העבודה, אינה מתיישבת עם העובדה הבלתי שנויה במחלוקת, שעבודתו של התובע הופסקה באמצע.

כמו כן, התובע העיד שעבד עם אדם נוסף שהביא עימו, אולם זה לא הובא על ידו לעדות בפני, אף שלכאורה יכול היה לתמוך בעדותו של התובע באשר לאיכות עבודתו בבית הנתבע.

ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 548/78, נועה שרון נ. יוסף לוי, פ"ד לה(1)736  [1980], בסעיף 3 לפסק דינה של כב' השופטת בן עתו:

"...כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטיים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".

לאורו של הכלל האמור, העובדה שבחר התובע שלא להביא את העובד שלו כעד מטעמו, דינה שתיזקף לחובתו.

מנגד, הנתבע העיד בפני ועדותו מהימנה עלי, שכן הייתה עיקבית וקוהרנטית והתיישבה עם יתר הראיות שהובאו בפני. בנוסף, הובא עד מטעמו של הנתבע, אשר חיזק עדותו באשר לסיכום התשלום עם התובע עם הפסקת עבודתו.

הנה כי כן, בנסיבות המפורטות לעיל הגעתי לכלל מסקנה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח שהינו זכאי לתשלום נוסף כלשהו מן הנתבע, למעט סך 200 ₪, שאין מחלוקת שטרם שולם לתובע.

אשר על כן, התביעה נדחית ברובה, למעט סך 200 ₪.

הנתבע ישלם לתובע סך 200 ₪, בתוך 30 ימים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מיום הגשת התביעה, 30.04.13, ועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ד, 19 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: