פסק-דין
1.לפני תביעה כספית נזיקית ע"ס 25,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעים בעקבות החמצת "טיסת המשך" מרומא שבאיטליה לעיר קזבלנקה במרוקו במסגרת טיול מאורגן בו השתתפו.
2.לטענת התובעים, כפי שעולה מכתב התביעה המתוקן, רכשו הם כרטיסים לטיול מאורגן של שבוע ימים לקבוצה היוצאת ביום 11/3/12 למרוקו. הטיול אורגן על ידי הנתבעת 2 ובהנחיית הנתבע 1. לאחר נחיתת ביניים בשדה התעופה ברומא נדרשו הם לעבור בידוק בטחוני ולאחר מכן, המתינו הם לתדרוך הנתבע 1 באשר לטיסת ההמשך ושינוי השעה ואולם, המדריך רץ לעשן במקום מרוחק מאוד ממקום הבידוק ומאז נעלמו עקבותיו. נוכח זאת, התובעים התקדמו לעבר שער היציאה לטיסת ההמשך כי אז התברר להם לדאבונם על החמצת הטיסה. התובעים שבו לדלפק חברת "אל-איטליה" שם הוברר להם כי הטיסה הבאה יוצאת רק ביום למחרת משכך, פנו לחברת "קאר" ורכשו כרטיסים לטיסה היוצאת בו ביום בשעה 17:00 לעיר קזבלנקה. דא עקא, לאחר המתנה לטיסה התברר להם, כי בהעדר ויזה למרוקו לא ניתן לעלות על הטיסה. לבסוף התובעים נאלצו ללון במלון הסמוך לשדה התעופה ולעלות על טיסת ההמשך בחברת "אל-אטליה" ביום למחרת. התובעים בסופו של יום הצטרפו להמשך הטיול ואולם, לטענתם, נגרמו להם נזקים בסך 25,000₪ כפי שפורטו בכתב התביעה.
3.הנתבעים מכחישים טענות התובעים בכתב ההגנה המתוקן שהוגש על ידם וטענו, כי בטרם הנסיעה, נערכה פגישה בין חברי הקבוצה לנתבע 1 במהלכה עברו חברי הקבוצה על תוכנית הטיול, נהלי בטיחות, בטחון והתנהלות בטיסות טרנספר. ביום 11/3/12 הגיעה הקבוצה לשדה התעופה ברומא לצורך טיסת המשך למרוקו. עם ההגעה לשדה התעופה ביקש הנתבע 1 מכל חברי הקבוצה להמתין בצורה מסודרת בצד עד לאיסוף כל חברי הקבוצה וניתן יהיה להתקדם. בעת ההמתנה, הופיעה נציגת חברת "אל-איטליה", איתה טסה הקבוצה למרוקו, אשר נשאה שלט עם כיתוב "קזבלנקה". היעדרותם של התובעים התגלתה סמוך לזמן העלייה לטיסת ההמשך, מיד כאשר נודע למדריך אודות חסרונם, החלה מסכת טלפונים וניסיונות לאתרם ללא הרף. חברי הקבוצה מנו 31 מטיילים ובכללם התובעים כאשר למעט התובעים כל חברי הקבוצה פעלו בהתאם להנחיות המדריך. הנתבע 1 דאג, כי יקראו לתובעים במערכת הכריזה הן באנגלית והן באיטלקית, דבר שעיכב את המראת המטוס כולו כמעט בשעה. לטענת הנתבעים, התובעים הודו במהלך הטיול, כי ביקשו לשתות כוס קפה בשדה התעופה ולא תיארו לעצמם שזה כל כך רחוק ואיבדו את דרכם חזרה. יובהר, כי שדה התעופה "ליאונרדו דה וינצ'י" ברומא נמנה על אחד משדות התעופה הגדולים בעולם וניתן בו ללכת לאיבוד בנקל. עוד טוענים הנתבעים, כי בניגוד לטענת התובעים, הם לא דאגו ליצור קשר טלפוני עד ליום המחרת.
4.ביום 18/6/13 התקיים דיון במעמד הצדדים בו שבו הצדדים על טענותיהם ועדויותיהם נשמעו בפני.
5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי עדויות הצדדים ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל חלקית. להלן נימוקיי:
מעדותה של התובעת 1 ניתן ללמוד, כי התובעים לא ידעו, כי קיים הפרש זמנים בין שעון איטליה לשעון ישראל של כשעה. על עובדה זו התובעת שבה מספר פעמים גם בדיון קודם שהתקיים במעמד הצדדים. כמו כן, התובעת 1 העידה, כי "אמרנו עד שזה ייגמר נחכה בנקודה אחרת... ראינו שהזמן הולך והמצב מתחיל להידלדל שמה, התחלנו ללכת ולא ראינו אף אחד" (פרוטוקול בעמ' 6 שורות 23-26). עדות זו, תומכת בגירסת הנתבעים, כי התובעים סברו ככל הנראה, כי קיימת להם שהות מסויימת, לא נתנו דעתם לשינוי השעה, עשו דין לעצמם והחליטו לחכות "בנקודה אחרת". עוד ניתן ללמוד, כי הואיל והתובעים החליטו לחכות בנקודה אחרת הרי שהייתה נקודה בה יתר חברי הקבוצה המתינו. התובעים אף לא טרחו בטרם החליטו לחכות בנקודה אחרת לפנות לנתבע 1 שעמד לידם ולהודיע לו אודות החלטתם זו. מכאן, ניתן להסיק, כי הם עזבו את נקודת האיסוף לאחר הבדיקה הבטחונית מבלי להודיע לאיש. בנסיבות אלה, הנני מקבל טענת הנתבעת, כי התובעים התרשלו בשיקול דעתם. בבר"ע (ת"א) 14217/94, רימון טיולים בע"מ נ' שולמית מרדו, בית המשפט המחוזי (כב' השופט אדמונד א. לוי) (לא פורסם), פסק בסוגיה זו באופן ברור ונחרץ:
"מי שמחליט להצטרף לטיול מאורגן, צריך להיות נהיר לו מראש, שכנגד הזכויות שמעניקה לו ההתקשרות החוזית עם המארגן, הוא נוטל על עצמו התחייבויות שונות, וביניהן אחת מרכזית- להקפיד ולהתייצב לשעות המפגש של הקבוצה ואם לא יעשה כן, הוא עלול להיחשב כמי שמוחל על זכותו להשתתף בפעילות המתוכננת. לא יעלה על הדעת שבכל מפגש יצטרך המדריך לוודא מה עלה בגורלו של כל נוסע, שהרי אם כך ינהג, ימצא את עצמו חוטא כלפי אלה שהמתייצבים בזמן. ובמצב זה הוא והמבקשת (מארגנת הטיול) יהיו מועמדים להיתבע בגין אי קיום התחייבויות חוזיות שנטלו על עצמם. כי איחורים מצטברים שכאלה עלולים לשבש לחלוטין את מהלך הטיול ויגרמו לאי –עמידה בהתחייבות לפקוד אתרים הכלולים בהצעה שהיוותה בסיס להתקשרות החוזית".
6. בנוסף, לא הייתה מחלוקת, כי התובעים התרחקו מהקבוצה והתנהלו כיחידה אחת. כמו כן, התרשמתי מעדותם של העדים מאיר גאון ויחיא אבנר, שהשתתפו בטיול המאורגן והיו עדים להתרחשות נשוא התביעה דנן. עדותם תמכה בעדות הנתבע 1 באשר להוראה שנתן לחברי הקבוצה כי יש להמתין בנקודת האיסוף הנמצאת לאחר הבידוק הביטחוני.
7.נוכח האמור, סבורני, כי יש להטיל את מירב האחריות על כתפי התובעים בכך שנתנו דרור לעצמם לסטות מדרכה של הקבוצה מבלי לקחת בחשבון, כי סטייה זו עלולה להובילם לכך, כי יאבדו את הקבוצה ויפסידו את טיסת ההמשך. עם זאת, ראיתי להשית על הנתבעים רשלנות תורמת בשיעור 25%. סבורני, כי בנסיבות שפורטו בכתבי הטענות ביתר אריכות עולה תמונה, לפיה, הנתבעים לא עשו די בכדי למנוע מקרה כגון דא. אומנם, הנתבע 1 העיד, כי עוד בהיותו בשדה התעופה בישראל הודיע לחברי הקבוצה, כי קיים סד זמנים קצר מאוד בטיסת ההמשך כמו כן, הנתבעים לא דאגו לצייד את כל המשתתפים בצילום ויזת כניסה ושהייה במרוקו שהיה רצוי שיהיה בדרכונו של כל משתתף. הנתבע 1 אף הודה, כי בעקבות המקרה נשוא תיק זה הינו דואג לצייד את הנוסעים בויזה מתאימה (פרוטוקול בעמ' 10 שורות 5-6).
8.באשר לשיעור הנזקים סבורני, כי התובעים הוכיחו נזקיהם בהתאם לאסמכתאות שצורפו לכתב התביעה כדי 12,796 ₪ בלבד. מסכום זה יש לגזור את תרומת הרשלנות של הנתבעים כפי שפורטה לעיל. לא מצאתי להכיר בטענותיהם לעוגמת נפש שכן, בעניין זה בשים לב לאמור לעיל אין לתובעים להלין אלא על עצמם. משכך הנני מחייב את הנתבעים לשלם לכל אחד מהתובעים סך של 533 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובעים תוך 30 יום.
המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום, ל' אב תשע"ג, 06 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.