עזר נ' אמסלם ואח'

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע לפינויים של הנתבעים מן המושכר ברח' נחמיה 77 בראשל"צ הידוע כחלקה 43 בגוש 4226 (להלן: "המושכר").

לטענת התובע הפרו הנתבעים את הסכם השכירות הפרות יסודיות בשעה שלא שילמו חלק מדמי השכירות ובשעה שנותרו חבים לחברת "מניב" ראשון לציון עבור השימוש במים במשך תקופה ארוכה. עוד טען התובע כי בסמוך למועד הגשת התביעה מסתיים ממילא הסכם השכירות ועל כן יש להורות על פינויים של הנתבעים.

הנתבעים לא הגישו כתב הגנה, על אף שכתב התביעה והזימון לדין הומצאו לידיהם.

במועד הדיון התייצבו הנתבעת עם בתה.

לפנים משורת הדין מצאתי לשמוע את טענותיהן על אף העדר תצהיר או כתב הגנה כדין.

במסגרת טיעוניהן בפני טענו הנתבעת ובתה, כי לאחר קבלת כתב התביעה פעלו הנתבעים ובני משפחתם על מנת להגיע להסדר עם התובע באמצעות בא כוחו , והצדדים אכן הגיעו להסדר לפני כעשרה ימים אשר מייתר למעשה את ההליך בפני.

עוד נטען ע"י הנתבעת כי בהתאם להסדר זה שולמו על ידי בנה דמי השכירות עבור החודשים נובמבר ודצמבר, וכל שנותר לתשלום הוא דמי השכירות בגין חודש מאי 2010 כמו גם יתרת חוב בסך של כ- 4,000 ₪ לחברת "מניב".

לאחר שעיינתי בכתב התביעה ושמעתי את דברי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. טעמי להלן.

מצאתי את טיעוני הנתבעת ובתה כתמוהים.

הגם שטענו לקיומו של הסדר אשר כולל הסכמה להמשך שכירות לשנה נוספת לא יכלו להציג ולא ראשית ראייה לקיומו של הסכם כזה.

הדעת נותנת כי במקום שבו הוגש כתב תביעה כנגד שוכר ביחס לתקופת השכירות והוא מגיע להסדר עם המשכיר, אשר כולל בחובו המשך השכירות לשנה נוספת, יהיה לכך ביטוי בכתובים.

לא זו אף זו, בדיון נטען כי עסקינן בהסדר שבעל פה אליו הגיעו ב"כ התובע ובנה של הנתבעת.

הנתבעת ובתה הודו כי לא נכחו פיזית באותה פגישה בה הגיעו ב"כ התובע ובן הנתבעת להסדר הנטען.

מתוך שכך, לא מונחת בפני אפילו עדות ישירה אחת מטעם הנתבעים, וכל שיש לי הוא עדות שמועה שאינה מגובה בדבר.

ב"כ התובע טען בפני כי אכן נעשו ניסיונות להגיע להסדר, ואולם ההסדר הותנה בתשלום סך כל החובות קודם למועד הדיון.

בניגוד לדברי הנתבעת בפני בדבר קיומו של הסדר ניתן היה ללמוד מדבריה בהמשך הדיון כי אכן הייתה מחלוקת בין הצדדים ביחס לשאלה האם יש לפרוע את כל החוב בתשלום מיידי או על דרך של פריסה.

עוד יש לתמוה על העובדה כי הגם שהסכם השכירות הסתיים כבר ביום 03.11.10 שהרי רק לפני כעשרה ימים, לשיטת הנתבעת, מצאו לנכון לנסות ולהגיע להסדר ביחס להמשך השכירות במקום. ויש לומר בפשטות כי חובתו של שוכר, עם סיום תקופת השכירות, לפנות.

מדברי הנתבעת עלה כי הנכס לא פונה בשל העדרה של חלופה.

אני ערה לטענה זו, עם זאת, התובע אינו אחראי על קיומן של חלופות דיור אחרות ואין הוא צריך לשאת בנטל הנובע מהעדר קיומה של חלופה.