עזר אלפסי נ' ירושלמי

פסק דין

1.בפניי ערעור על החלטת כב' הרשם נמרודי מיום 24/11/10 במסגרת ת.א. 25282-01-10, ולפיה נדחתה בקשת המערערת מיום 17/11/10 להורות על קיום דיון במעמד הצדדים בבקשה שהגישה לביטול פסק דין מיום 17/6/10 (להלן: "ההחלטה"; "פסק הדין" בהתאמה).

פסק הדין נשוא בקשת הביטול ניתן על ידי בית המשפט (כב' הרשם צ'כנוביץ) בהעדר הגנה מטעם המערערת, וזאת במסגרת תביעה לפינוי מושכר שהגיש נגדה המשיב, אשר השכיר לה את דירתו בחולון. תביעת המשיב הוגשה בשל הפרת תנאי חוזה השכירות לרבות אי תשלום דמי שכירות על ידי המערערת, ופסק הדין הורה לה לפנות לאלתר את המושכר.

2.בקשה לביטול פסק הדין הוגשה על ידי המערערת ביום 12/7/10, וביום 22/7/10 ניתנה החלטת כב' הרשם צ'כנוביץ ולפיה על המזכירות לזמן את הצדדים לדיון בעל פה בבקשה.

3.דיון אכן נקבע ליום 19/10/10 בפני כב' הרשם נמרודי, אולם הוא התקיים בנוכחות המשיב בלבד (ר' פרוטוקול - נספח ד' לסיכומי המשיב).

באשר לזימון המערערת לדיון ציין כב' הרשם נמרודי: "יצויין כי זימון שנשלח למבקשת טרם עודכן בתיק וטרם ברור מה עלה בגורלו. על אף האמור, לאחר בחינת הנתונים בתיק ובחינת בקשת המבקשת, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות".

4.כב' הרשם נמרודי דחה לגופן את הטענות בבקשה לביטול פסק הדין.

טענת המערערת בדבר היעדר מסירה כדין של כתב התביעה נדחתה, נוכח העובדה שעוד ביום 1/2/10 הגישה המערערת בקשה למתן החלטה לעיכוב הליכים בתיק זה (ת.א. 25282-01-10), ממנה עולה כי אכן קיבלה את כתב התביעה ובחנה את תוכנו (ר' פרוטו' ההחלטה מיום 19/10/10 עמ' 2 ש' 25-31).

טענה נוספת שהעלתה המערערת בבקשתה לביטול פסק הדין, לפיה שילמה עבור דמי שכירות ביתר, נדחתה אף היא, בהיעדר כל אסמכתא המעידה על ביצוע תשלומים ביתר.

המערערת חוייבה בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ ומע"מ.

5.ביום 17/11/10 הגישה המערערת בקשה לקביעת מועד דיון בבקשתה לביטול פסק דין, באשר זו טרם נדונה במעמד הצדדים. בקשתה נדחתה, כאמור לעיל, בהחלטה מיום 24/11/10 ולפיה אין מקום לקיים דיון נוסף, מאחר שהתקיים דיון ביום 19/10/10 ובמסגרתו נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין.

6.כעולה מהודעת הערעור, עיקרו נעוץ בטענת המערערת כי היא לא זומנה כדין לדיון בבקשתה לביטול פסק הדין, וכי יש לקיים דיון בעל פה במעמד הצדדים בהתאם להחלטת כב' הרשם צ'כנוביץ מיום 22/7/10.

כן חוזרת המערערת על טענתה בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרה ולפיה לא בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה דנן, ואולם אינני מוצאת לנכון להידרש לטענה זו, שכן כמצויין לעיל, הערעור נסב אך ורק על ההחלטה מיום 24/11/10.

7.בטיעוניו, לא התייחס המשיב לשאלת זימונה של המערערת לדיון מיום 19/10/10 ובקשתה לקיים דיון כאמור. לטענתו, דין הערעור להידחות, שכן החלטת כב' הרשם נמרודי אשר דוחה את בקשת המערערת לביטול פסק הדין - בדין יסודה.

המשיב ציין כי המערערת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט לצורך מגורים ללא תשלום בדירות אותן היא שוכרת. באופן "סדרתי" ובחוסר תום לב, כך נטען, הגישה המערערת הליכי סרק נגד המשיב, שכל מטרתם איננה אלא לעכב הליך פינוי המושכר שנפתח נגדה מאחר שאינה משלמת את דמי השכירות על פי הסכם השכירות.

כך למשל, המערערת הגישה לבית המשפט השלום בראשון לציון שתי תביעות נגד המשיב ונגד אחיו, על סך 300,000 ₪ כל אחת, וזאת תוך העלאת טענות מופרכות בנוגע לליקויים שונים בדירה המושכרת וכן לנזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מנפילה בחדר האמבטיה (העתק כתבי התביעה – נספחים ב-ג לסיכום טענות המשיב).

המשיב הפנה להליך תביעת סרק דומה שהגישה המערערת נגד מי ששכרה מהם בעבר דירה, ואשר נדחתה על ידי בית בהמשפט תוך קביעת ממצאים בדבר אי מהימנותה ובדבר היות התביעה "מופרכת ונעדרת תשתית מציאותית" (פסק דינו של כב' השופט בן חיים מיום 11/12/07 בת.א. (ת"א) 33549/04 – נספח ו' לסיכומי המשיב).

8.עוד הוסיף המשיב, כי על אף שתקופת השכירות הגיעה לסיומה (מחודש יוני 2009 ועד חודש יוני 2010; הסכם השכירות - נספח א' לסיכומי המשיב), ולמרות פסק הדין המורה על פינוי המושכר לאלתר, סירבה המערערת להתפנות, ורק ביום 12/12/10 בוצע צו הפינוי באמצעות המשטרה. כעולה מדו"ח הפעולה (נספח ה' לסיכומי המשיב), המשטרה נאלצה להזמין למקום כוחות מד"א וכיבוי אש ולפרוץ את דלת הכניסה, נוכח איומי המערערת כי תפגע בעצמה ותשרוף את הדירה.

המשיב ציין כי המערערת התגוררה במושכר למעלה משנה מבלי ששילמה את דמי השכירות.