עזו ואח' נ' ניסים א. שליחויות והסעות בע"מ ואח'

פסק דין

1.הנתבעת הינה חברה העוסקת בשליחויות ובהסעות. התובע עבד כשליח אצל הנתבעת מ-3/2005 ועד 10/2010. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה האם פוטר התובע או התפטר. כמו כן טוען התובע כי הוא זכאי לתשלום דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, הפרשות לפנסיה והפרשי שכר. לטענתו האמור בתלושי השכר אינו נכון, והסכומים המפורטים שם בגין התשלומים הנ"ל הינם חלק משכרו.

הנתבעת מכחישה את כל טענות התובע. לטענתה התובע התפטר, וכל זכויותיו שולמו לו במלואם. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך של 154,204 ₪, הכוללת תשלום בגין דמי הודעה מוקדמת, שכן הנתבע שכנגד התפטר, החזר דמי חופשה, דמי הבראה והחזר הוצאות נסיעה ששולמו, לטענתה, לנתבע שכנגד ביתר במשך כל תקופת עבודתו. כמו כן טוענת התובעת שכנגד כי במשך כל תקופת עבודתו של הנתבע שכנגד שולמו לו שכר גבוה מזה שהוא היה זכאי לו, בין היתר משום שקיבל תמורה כעצמאי ולא כשכיר.

2.האם פוטר התובע או התפטר

התובע טוען כי בעקבות ויכוח בינו לבין מר אבו קטיש על אזורי חלוקה, נקרא למשרדו של מנהל הנתבעת מר ניסים אזולאי (להלן – מר אזולאי), והאחרון אמר לו כי "דרכינו נפרדות", וכי הוא אינו יכול להמשיך לעבוד אצל הנתבעת (סעיף 15 תצהיר התובע, ע' 23 ש' 21 ואילך). מנגד טוענת הנתבעת כי התובע התפטר למחרת הויכוח עם מר אבו קטיש, כי מסר את מפתחות הקטנוע והציוד, ואמר שאינו מוכן שערבי ינהל אותו, וכי הוא שונא ערבים (סעיפים 50-53 תצהירו של מר אזולאי, סעיף 25 לתצהיר מר אבו קטיש).

3.נאמר כבר בראשית דברינו כי מעדיפים אנו את גרסתו של התובע על פני זו של הנתבעת, מן הטעמים שיפורטו להלן. זאת משום שעדותו של מר אזולאי היתה מגמתית ביותר, ונתגלו בה סתירות מרובות. יתר על כן, התגלו סתירות משמעותיות בין דבריו של מר אזולאי לבין דברי העד מטעמו מר אבו קטיש, כפי שיפורט להלן.

בעדותו הדגיש מר אזולאי חזור והדגש את תפקודו הגרוע של התובעת, וטען כי התובע היה משרה אוירה של פחד, לא היה מוכן לבצע שום קריאה חוץ מאשר במרכז העיר, ופעם אף רצה להרביץ עם קסדה לבן 60 (ע' 32 ש' 16-19), כי "ניפח" את זמני ההמתנה כך שקיבל כ-300 ₪ נוספים בחודש, וכי אף איים על עובד אחר ברצח (ע' 37 ש' 31-32). מר אזולאי הוסיף עוד כי התובע היה חבר טוב של המנהלים הקודמים, צחי ויקי, כי הם השאירו אותו אצל הנתבעת לצורך העברת מידע, וכי שיתף עמם פעולה. כאשר נשאל מדוע לא תבע את התובע בגין מעשיו אלה השיב:

"אני אתבע אחרי זה" (ע' 33 ש' 23-32, וראו גם בע' 37 ש' 14-15).

לדברי מר אזולאי התובע "ניפח" את שעות "ההמתנה" שהמתין עד 60 דקות, וקבע כי משלוחים הם "דחופים" כראות עיניו (ע' 39 ש' 9-11, 28-31). נזכיר, התובע קיבל תוספת עבור זמן המתנה ועל משלוחים דחופים.

ואולם מנהל העבודה של הנתבעת מר אבו קטיש הציג גרסה שונה לחלוטין בעניין זה. לדבריו השליח אינו יכול להחליט על "המתנה" על דעת עצמו, אלא בדואר ובבתי המשפט, שבהם סביר כי יש צורך לחכות, וכי הוא צריך לקבל את אישור הלקוח לגבי זמן ההמתנה. לדבריו מחייבים את הלקוח בזמן ההמתנה רק בהסכמת הלקוח מראש (ע' 49 ש' 22-28, ע' 50 ש' 3-18). גם לעניין הדחיפות הציג מר אבו קטיש גרסה שונה לחלוטין מזו שהציג מר אזולאי. לדבריו השליח אינו יכול להחליט על דחיפות המשלוח על דעת עצמו (ע' 51 ש' 4-9).

בנוסף לכל אלה הוכח כי התובע פנה למנהל הנתבעת פעמים רבות והתלונן כי לא שולם לו עבור כל השליחויות שביצע (ראו עדות מר אזולאי בע' 62), ומר אבו קטיש אישר בעדותו כי הורדו סכומים משכרו של התובע אף מבלי להודיע לו על כך.

אין כל בסיס לטענת הנתבעת כי מדובר במשרת אימון, וכי התובע היה יכול להוסיף שליחויות והמתנות כאוות נפשו, טענה זו אינה מתיישבת עם האמור בעדותו של מנהל העבודה מר אבו קטיש, אשר אישר כי הוא יכול לעקוב אחר השליח רוב הזמן על פי ה-G.P.S שבקטנוע, וכי השליח אינו יכול להוסיף לעצמו שליחויות (ע' 52-53).

גם דברי מר אזולאי כי התובע "לקח דו"חות עם הכספים ללא עיבוד, ללא מעקב, ללא הנהלת חשבונות", וכי "כל אחד יכול לקחת אותם, הכל פתוח אצלי, אני לא מסתיר כלום" נסתרו. מר אבו קטיש ציין כי השליח אינו יכול להיכנס למחשב של המשרד (ע' 52 ש' 24-33, ע' 53 ש' 1).

4.זאת ועוד. למרות הטענות החמורות בעניין התנהלותו של התובע, לא הוצג לפנינו אף לא מכתב התרעה אחד שנשלח אליו. מר אזולאי אמנם טען כי שלח לתובע מכתבי התרעה כמה פעמים, והוסיף:

"אני חושב שזה היה בדואר או בתלוש משכורת" (ע' 33 ש' 1-7).

אולם כאמור אלה לא הוצגו לפנינו. המכתב מיום 10.8.2008, שצורף לתצהירי הנתבעת מפרט את חובותיו של התובע כעובד אצל הנתבעת. הא ותו לא. גם דברי מר אזולאי בתצהירו כי התובע ננזף באופן תדיר ותמיד הבטיח לשפר את אופן עבודתו והתחנן להמשיך לעבוד (סעיף 35.א) לא זכו לביסוס ראייתי מינימלי. מנהל העבודה, מר אבו קטיש, הוסיף כי דיווח למר אזולאי לא אחת על מעשיו החמורים של התובע, אך לא ידע לומר אם ניסים נקט בצעדים כלשהם בעקבות זאת (ע' 56 ש' 20-32).

5.בסיכומיו ניסה ב"כ הנתבעת למתן את האמור בעדותו של מר אזולאי, והבהיר כי אמנם מזגו של התובע אינו נוח, והוא גזען ואלים, אולם ביצע את עבודתו באופן סביר, וכי הנתבעת השלימה עם דפוס התנהגותו נוכח מצוקת גיוס עובדים (סעיפים 20-23 לסיכומים). הטענה בדבר מצוקת עובדים לא הוכחה כלל. אין די, לצורך הוכחתה של טענה מסוג זה, באמירה כללית מעין זו שהושמעה על ידי מנהל הנתבעת. ניתן להוכיח טענה מעין זו על ידי המצאת "מודעות דרושים" המתפרסמות על ידי המעביד, על שינויים תכופים במצבת העובדים וכד'. כל זה לא נעשה בענייננו.

7.לסיכום דברינו עד כה: מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן עבודת התובע אצל הנתבעת הסתיימה בעקבות ויכוח סוער עם מר אבו קטיש בעניין אזורי חלוקה, וכי התובע סירב לבצע משלוחים בגבעת שאול. כמו כן מאשר מר אזולאי כי התקיימה שיחה בינו לבין התובע במשרדו למחרת אותו ויכוח (ע' 32 ש' 7-13). מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי במהלך הויכוח הטיח התובע דברים קשים במר אבו קטיש (ע' 64), שפגעו בו מאד, ובשל כך הגיש תלונה במשטרה. התיק נסגר בשל חוסר עניין לציבור (ע' 64 ש' 17-21, ע' 65 ש' 27-30, ע' 67 ש' 12-15). עם זאת האירוע תואר על ידי עדי הנתבעת בהגזמה רבה, והתגלו לא מעט סתירות בגרסת הנתבעת גם בעניין זה. כך למשל נכתב בתצהירו של מר אבו קטיש כי: "התובע התפרץ באלימות פיזית (מכה על השולחן, העפת כסאות תוך שהוא מתקדם לעברי בצורה מאיימת) (סעיף 16), ואולם בעדותו אמר מר אבו קטיש כי התובע רק "תפס כסא אבל לא זרק" (ע' 64 ש' 9-10), כמו כן אישר העד כי באותה עת לא היו במשרד כסאות שאיש לא ישב עליהם (ע' 63). בנוסף לכך הצהיר מר אזולאי כי התקשרו אליו במהלך הויכוח, והוא שמע את כל ההתרחשות בטלפון (סעיף 45), וכך אמר אף בעדותו (ע' 31 ש' 20-21). ואולם לדברי מר אבו קטיש התקשר למר אזולאי רק לאחר שנסתיים הויכוח (ע' 64 ש' 12-13), ואותה מזכירה אשר התקשרה למר אזולאי לדבריו לא הובאה לעדות לפנינו.

8.על אף האמור לעיל מקובלת עלינו במלואה טענת הנתבעת כי הויכוח בין התובע לבין מר אבו קטיש היה סוער, וכי במהלכו אמר התובע דברים קשים למנהל העבודה. עדותו של אבו קטיש בעניין זה היתה משכנעת ואמינה. דווקא משום כך מקובלת עלינו במלואה טענת התובע כי בעקבות אירוע זה פוטר מעבודתו. יתר על כן, בפגישה שהתקיימה בין התובע לבין מר אזולאי למחרת הויכוח היה נוכח גם מר אבו קטיש. ואולם למרות שבתצהירו הצהיר מר אבו קטיש את הדברים שנאמרו באותו פגישה (סעיף 25), בעדותו לא זכר מה קרה באותה פגישה, ולא אישר את האמור בתצהירו (ע' 64 ש' 23-32, ע' 65 ש' 1-15). אין צורך להכביר מילים על המשמעות שיש ליתן לכך, במיוחד כאשר מדובר בפגישה שנערכה בעקבות אירוע שפגע קשות במר אבו קטיש, ודובר בה על סיום עבודתו של עובד שעבד אצל הנתבעת במשך תקופה ארוכה.

לפיכך אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת, והוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.