עזבון המנוחה אמתיאז עבאס צאלח אבו ראס ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשת הנתבעת להורות לתובעים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, ולהורות כי אם לא תופקד ערובה תדחה התביעה.

התביעה היא תביעתם של עזבונה ויורשיה של המנוחה אמתיאז אבו ראס (להלן – המנוחה), תושבת העיר העתיקה בשכם, אשר לפי הנטען בכתב התביעה נהרגה ביום 6.11.03 כתוצאה מירי שביצעו חיילי צה"ל, בעת ששהתה בחדר השינה של דירתה.

לטענת הנתבעת, על פי ההלכה הפסוקה די בכך שתובעים מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט ואין בידם להצביע על נכסים בבעלותם במדינת ישראל, על מנת לחייבם בערובה. עוד לטענת הנתבעת, האירוע נשוא התביעה התרחש במהלך פעולה מלחמתית בלב הקסבה בשכם, במרדף רגלי אחר מחבלים מבוקשים, והוא חוסה תחת ההגנה של "פעולה מלחמתית" בהתאם לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן – חוק הנזיקים האזרחיים). הנתבעת טוענת עוד כי אם תידחה התביעה - ולהערכתה רבים הסיכויים לכך – היא תעמוד בפני מבוי סתום כשתחפוץ לגבות את הוצאותיה, בשל אי היכולת המעשית לגבות הוצאות באיזור מגורי המשיבים.

עוד טוענת הנתבעת כי הערובה צריכה להיות בשיעור ריאלי שישקף את הוצאותיה.

לטענת התובעים מטרת הבקשה היא לחסום את דרכם בניהול תביעתם, וחיובם בערובה יטיל עליהם נטל כלכלי אשר יכול לסתום את הגולל על תביעתם. עוד לטענת התובעים הטלת ערובה היא החריג ולא הכלל, אין די בהיותם תושבי שטחים על מנת לחייבם בערובה ויש לאזן בין האינטרסים השונים בנסיבות המקרה תוך מתן עדיפות לזכותם לפנות לערכאות שהיא זכות יסוד.

לטענת התובעים סיכויי תביעתם גבוהים וסיכויי ההגנה של הנתבעת קלושים.

עוד לטענתם, השתנה המצב בנוגע ליכולת לאכוף חיובים כספיים על תושבי הרשות הפלשתינית, מאחר וכיום תושבי הרשות מקיימים קשרים עם מזרח ירושלים ומודעים לכך שקיומו של חוב כספי עלול למנוע מהם קבלת היתר כניסה לישראל.

כפי שנפסק ברע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון נעים, פ"ד נח(5) 865 (2004):

"במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו (ראו למשל, רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (לא פורסם)). הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלשתינית, אשר נחשבים לצורך הענין כתובע המתגורר בחו"ל."

עם זאת נפסק שם כי:

"עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (ראו, רע"א 6787/99 עאשור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים, וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (ראו, רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ (לא פורסם)). לאור כל האמור לעיל, ברי כי שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו, על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות."

בעניין השיקולים הרלוונטיים הנוספים נפסק ברע"א 3607/00 מדינת ישראל נ' בראש (פורסם במאגרים, 10.10.2000) כי:

"בין יתר השיקולים שעל בית המשפט לשקול לעניין הפקדת ערובה, סוג הערובה וגובהה, עליו ליתן את הדעת לסיכויי התביעה הספציפית שבפניו ולמצבו הכלכלי של התובע, כל זאת לאור חוקי היסוד והשלכותיהם."

לעניין בחינת סיכויי התביעה ראו גם רע"א 3124/08 חאמד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, 3.8.08).

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

התובע 2, בעלה של המנוחה, הצהיר:

"ביום 6.11.03 בשעה 1:00 לפנות בוקר ו/או בסמוך לכך, ובעת שאני ואשתי היינו במיטה בחדר השינה בבית, שמענו קולות של ירי בשכונה" (סעיף 6 לתצהיר).

"בשעה 2:30 לפנות בוקר ו/או בסמוך לכך, וכחצי שעה בערך לאחר שהירי נפסק אשתי המנוחה אמתיאז קמה מהמיטה, ובעודה עוברת ליד החלון שנמצא קרוב למיטה שוב נשמעו קולות של ירי שבעקבותיהם אשתי אמתיאז נפלה ארצה" (סעיף 8 לתצהיר).

"יודגש, כי אשתי אמתיאז נפגעה מכדורים/קליעים אשר חדרו מבעד חלון חדר השינה ואשר פגעו בפלג גופה העליון. חדר השינה נמצא בקומה השלישית של הבניין. החלון ממנו חדרו הכדורים/הקליעים הוא החלון הימני המערבי המשקיף על הכביש בשכונה" (סעיף 16 לתצהיר).