עזבון המנוח עתרי אביב ואח' נ' עיריית ירושלים ואח'

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 14/01/13, בגדרו נדחתה התביעה נגד נתבעת 6 מחמת התיישנות.

להלן תפורט השתלשלות העניינים שהובילה להגשת הבקשה; המנוח אביב עתרי ז"ל מצא את מותו בזמן פעילות ספורטיבית בבית ספר אשר מופעל , לפי הנטען, על ידי הנתבעת 5. הנתבעת 5 טענה כי היא איננה גוף משפטי וכי בית הספר מופעל על ידי עמותת "תלמוד תורה ובית מדרש ימין ה' רוממה". לנוכח טענה זו צרפו התובעים את העמותה כנתבעת 6. הנתבעת 6 הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות, בנימוק שהתאונה נשוא התביעה התרחשה ביום 11/07/04 ואילו כתב התביעה נגד הנתבעת 6 הוגש רק ביום 13/11/12. התובעים השיבו לבקשה תשובה לאקונית לפיה: "כמוסד ערכי רוחני ודתי ראוי היה להתמודד עם טענות התביעה לגופו של עניין ולא להעלות טענות בעלמא לפטור מאחריות כלאחר יד"- הא ותו לא. לכך השיבה הנתבעת 6 בכותבה כי: "בכל הכבוד, אין בכל האמור בתגובת התובע משום נימוק משפטי היכול להוות הגנה לעניין ההתיישנות". לנוכח תגובה זו ניתן ביום 14/01/13 פסק דין בעניין הנתבעת 6 לפיו כיוון שהתובעים לא העלו שום נימוק משפטי, להבדיל מערכי, המצדיק את דחיית טענת ההתיישנות, הרי שהטענה מתקבלת והתביעה נגד נתבעת 6 נדחית ללא צו להוצאות.

בבקשתם לביטול פסק הדין טוענים התובעים כי: "מדובר בניסיון רמיה שכן כל הפרדה בין הנתבעת 6 לנתבעת 5 הינה הפרדה מלאכותית. ניתן לראות כי הכתובת של הנתבעת 5 והנתבעת 6 זהה, מר ציון גז אשר הינו מנכ"ל העמותה, הנתבעת 6, חתום גם על אישור המסירה של כתב התביעה אשר נמסר לנתבעת 5". הנתבעת 6 טוענת בתגובה, כי בית המשפט איננו מוסמך לבטל את פסק הדין כיוון שמדובר בפסק דין שניתן במעמד שני הצדדים.

ביום 04/04/03 התקיים דיון בבקשה, במהלכו הצעתי לנתבעת 6 להסכים לביטול פסק הדין, אך זו לא הסכימה להצעה.

דין הבקשה להידחות. אילו התובעים היו טוענים בתגובתם לבקשה לסילוק התביעה על הסף את כל אשר טענו לאחר מתן פסק הדין, אזי לא הייתי מסלק את התביעה על הסף, אלא הייתי קובע כי נושא ההתיישנות יתברר יחד עם שאר הסוגיות שמעוררת התובענה, ויוכרע במסגרת פסק הדין הסופי. במילים אחרות, לטעמי יש בפי התובעים טענות ראויות לדיון בסוגיית ההתיישנות, אלא שהם לא טענו אותן, ולכן לא היה מנוס מלסלק על הסף את התביעה נגד נתבעת 6. פסק הדין שניתן איננו פסק דין שניתן במעמד צד אחד, כיוון שהוא ניתן לאחר שלפניי הונחו תגובות של שני הצדדים. התוצאה היא, אם כן, שהסמכות לבטל את פסק הדין נתונה לבית המשפט המחוזי בהליך של ערעור. יצוין, כי בדיון שהתקיים לפניי בקשתי מב"כ התובעים להצביע על מקור סמכות שיאפשר לי לבטל את פסק הדין, ברם לא עלה בידו להצביע על מקור שכזה.

אשר על כן, הבקשה נדחית אולם בנסיבות העניין אינני עושה צו להוצאות. עיון 1/6/13.

ניתנה היום, ד באייר תשע"ג, 14 באפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: