עזבון המנוח דאהש רבאח ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה לב הגליל

החלטה

1.התובעים הם עזבונו ויורשיו של המנוח דאהש רבאח ז"ל (להלן: "המנוח").

2.המנוח רשום כבעלים של חלקה 12 בגוש 19385 בשטח של 328 מ"ר (להלן: "החלקה").

3.בתאריך 2.6.83 פירסמה הנתבעת בי"פ 2929 הודעה על הפקדת תכנית מתאר מס' 4014 (להלן: "התכנית") וביום 22.1.87 פירסמה בי"פ 3420 הודעה על אישור התכנית.

4.בהתאם לתכנית מיועד שטח של 202 מ"ר מתוך החלקה למטרת דרך (כביש מס' 18).

5.בתאריך 23.10.01 פירסמה הנתבעת בי"פ 5026 הודעה על הפקעת שטח של 202 מ"ר מתוך החלקה. בהתאם לסעיפים 189 ו- 190 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), ביחד עם סעיפים 5 ו- 7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות").

6.בתאריך 31.12.02 פירסמה הנתבעת בי"פ 5143 הודעה בהתאם לסעיף 19 לפקודת הקרקעות, לפיה השטח של 202 מ"ר שהופקע כנ"ל, הפך לקניינה של המועצה המקומית עראבה.

7.בכתב התביעה טענו התובעים כי בשים לב לעובדה שהשטח שהופקע מהוה 61.6% משטח החלקה (202/328) על הנתבעת לפצותם במלוא שווי החלקה, שהינו 96,000 ₪ נכון ליום 23.12.01, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

8.התובעים הוסיפו וטענו כי השטח שנותר מהחלקה לאחר ההפקעה – 126 מ"ר , הינו חסר ערך.

9.הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי גם החלקה צמודה לחלקה - 56 בגוש 19385 בשטח של 525 מ"ר (להלן: "חלקה 56"), רשומה בבעלות המנוח, והן מהוות חטיבת קרקע אחת. בהתאם לתכנית הופקע מחלקה 56 לצרכי דרך שטח של 115 מ"ר.יתרת השטח בשתי החלקות מיועד למגורים.

10.בשים לב לאמור, טענה הנתבעת כי שטח ההפקעה הכולל (בשתי החלקות) אינו עולה על 40% ולפיכך היא אינה חייבת לשלם לתובעים פיצויים בגין ההפקעה ויש לדחות את תביעתם על הסף.

11.הנתבעת טענה כי אין בסיס לטענה לפיה עקב ההפקעה חלה פגיעה ביתרת שטח החלקה ומכל מקום, היה על התובעים להעלות טענתם עם פרסום ההודעה על הפקדת התכנית ולא לאחר שאושרה.

12.הנתבעת טענה כי במידה והתובעים זכאים לפיצוי, הרי יש לשום את החלקה לפי ייעוד חקלאי (שהיה ייעוד ערב התכנית) .

13.הנתבעת טענה כי במסגרת בקשה להיתר בניה שהגיש המנוח על חלקה 56 , הוא חתם על ויתור בלתי חוזר וללא תמורה על השטח הדרוש לדרך מחלקה 56.

14.לאחר הגשת תצהירים מטעם הצדדים הוסכם כי בשלב ראשון תבחן זכאות התובעים לפיצוי ובמידה ויקבע כי אכן קמה זכאות שכזאת – יקבע גובה הפיצוי.

דיון:

15.להלן אבחן את זכאות התובעים בשים לב לטענות הנתבעת לפיהן לא קמה לתובעים זכאות שכזאת .

שיהוי –

16.הנתבעת טענה כי התכנית אושרה עוד בשנת 1987 , ביום 2.2.03 נרשמה הערת אזהרה בדבר ההפקעה, צו הירושה ניתן ביום 31.10.07 והתביעה הוגשה בתאריך 13.12.07.

17.הנתבעת הוסיפה וטענה כי בשנת 1995 הוגשו בקשות להיתר בניה ולפיכך התובעים ידעו על ההפקעה זה מכבר. יתרה מזאת במסגרת הבקשות להיתרי בניה ויתרו המנוח והתובעים על כל טענה בדבר השטח שעתיד להיות מופקע לצרכי דרך.