עזאם נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ביום 28/7/07, נפגע המערער בעת שניסה להפריד בין אנשים שהתקוטטו בבית המלון שבו עבד כקב"ט (להלן: "התאונה").

בעת הפגיעה - ארע למערער שבר בעצם המסרק החמישית של כף ידו הימנית.

המשיב הכיר בתאונה כבתאונת עבודה ושילם למערער דמי פגיעה לתקופה שעד יום 10/9/07.

2.לאחר התאונה, סבל המערער מפריקות חוזרות של כתפו השמאלית, ובעטיין אף עבר ניתוח, בבית החולים "פוריה", ביום 10/9/08.

3.המערער ביקש לקבוע את דרגת נכותו מעבודה בגין התאונה.

פוסק רפואי קבע לו 0% נכות יציבה ולא קיבל את הטענה שהלקיוי בכתף השמאלית קשור לתאונה.

המערער הגיש ערר על החלטת הפוסק, וועדה רפואית לעררים דנה בו ביום 26/07/09, ודחתה אותו.

בדחיית הערר, קבעה אותה ועדה רפואית לעררים - בין השאר - שאין היא מקבלת את טענת המערער על כך שהתאונה מיום 28/7/07 גרמה לו לפריקה של הכתף השמאלית, וזאת גם משום כך שהדבר אינו מתיישב עם העובדה שבעת פנייתו של המערער לחדר המיון ביום 3/8/07, לא נצפתה פריקה של הכתף.

המערער לא הגיש ערעור על החלטה זו.

במחצית שנת 2011, ביקש המערער להיבדק מחדש בטענה של החמרת מצב, על בסיס המלצה של רופאה תעסוקתית שהתייחסה לפריקות חוזרות של הכתף.

המשיב קיבל את הבקשה והעמיד את המערער לבדיקה מחודשת בפני פוסק רפואי, אשר קבע, ביום 24/11/11, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער, תוך שקביעתו הושתתה על גישתו לפיה הפריקות בכתף השמאלית אינן קשורות לתאונה.

המערער הגיש ערר על ההחלטה של הפוסק הרפואי מיום 24/11/11. הערר הובא לדיון בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), אשר החליטה ביום 13/3/12, לדחות את הערר, תוך שגם היא קבעה כי במצבו של המערער לא חלה החמרה.

4.על החלטת הועדה הוגש ערעור, והוא נדון בבית דין זה בפני כב' השופט ארמון במסגרת תיק 28197-04-12.

כב' השופט ארמון קבע כי מהבחינה העקרונית החלטה בדבר שלילת קשר סיבתי בין תאונה מסויימת לבין פגימה מסויימת, אינה חוסמת אפשרות לבחון בעתיד את האפשרות שהמצב הוחמר ואכן אותה תאונה הביאה לפגימה, ובכך דחה את גישת המשיב לפיה החלטת הועדה לעררים מיום 26/07/09 לפיה אין קשר בין פריקת הכתף לבין התאונה חוסמת את המערער מלטעון אחרת.

למרות זאת, נדחה הערעור, וזאת על בסיס הנימוק שהחלטת אותה ועדה נתקבלה כבר לאחר הניתוח שעבר המערער עקב החמרת מצבה של הכתף ולקחה את אותו הניתוח בחשבון, ועל כן, כך קבע בית הדין "הגם שייתכן שההחלטה מיום 26/7/09 היתה שגויה, אלא ששגיאה זו (אם היתה) אינה ניתנת לתיקון בדרך של טענת "החמרה" שמתייחסת למעשה למצב שהיה בטרם יום 26/7/09".

ועוד העיר כב' השופט ארמון כהאי לישנא –

" מטרת תקנה 36 לתקנות, היא לאפשר בדיקה מחודשת למקרה שהיתה החמרה במצבו של המבוטח אחרי שניתנה בעניינו החלטה של ועדה רפואית או של ועדה רפואית לעררים. בחינת ההחמרה, אמורה להיעשות על פי השוואת המצב בעת הקביעה הקודמת אל המצב בעת הגשת הבקשה מכח תקנה 36 לתקנות.

מה שהמערער למעשה מבקש בערעורו הנוכחי הוא שתיבחן השאלה אם מצבו עקב התאונה, כבר ביום 26/7/09, היה חמור יותר מאשר זה שנקבע אז על ידי הועדה הרפואית לעררים. לא לשם כך נועדה תקנה 36 לתקנות".

5.על פסק דינו של כב' השופט ארמון הוגש ערעור לבית הדין הארצי, והוא נדון במסגרת עב"ל 39089-09-12.