עזאם נ' אבו ג'אבר

החלטה

1.לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן נגד המבקשת ביום 26.08.2013 (להלן: "פסק הדין"), בהעדר כתב הגנה.

2.המשיב הינו מוזיקאי וזמר. המבקשת הינה מנהלת מסעדת "סודפה" בנצרת (להלן: "המסעדה"), והאחראית הבלעדית לביצוע הזמנות ולקיום אירועים במסעדה.

3.לטענת המשיב, בתחילת חודש אוקטובר 2012, הזמינה המבקשת את שירותי הנגינה והשירה שלו ושל מוזיקאים מטעמו, להופעה במסגרת מסיבת ראש השנה האזרחית במסעדה בליל ה-31.12.2012. ההזמנה והסיכום היו בעל פה, ולפיהם התחייבה המבקשת לשלם לו בגין הופעתו סך של 10,000 ₪. המשיב טען, כי בשבועות שקדמו למועד שנקבע להופעה, ניסה ליצור קשר טלפוני עם המבקשת, על מנת לתאם את הפרטים הטכניים של ההזמנה, אולם היא התחמקה מלענות לו. רק בסמוך למועד האירוע עלה בידיו לשוחח עימה, ואז היא הודיעה לו על ביטול ההסכם. האופן והמועד בו הודיעה לו המבקשת על ביטול ההופעה מנעו ממנו לצמצם את נזקיו. משכך, הוא זכאי לפיצוי בגין הפרת ההסכם. המשיב אמד את נזקיו בסך של 11,500 ₪ (בגין התמורה שסוכמה- 10,000 ₪; בגין עוגמת נפש והוצאות משפט - 1,500 ₪).

4.כאמור, המבקשת לא הגישה כתב הגנה, אף שבוצעה, ביום 7.04.2013, המצאה כדין לבן משפחה. כאמור לעיל, ניתן נגד המבקשת פסק דין, במסגרתו חויבה המבקשת לשלם למשיב סך של 11,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (7.04.2013) ועד התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך של 115₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

מכאן הבקשה שלפני:

5.לטענת המבקשת, לא היא קיבלה לידיה את כתב התביעה ולכן לא הגישה כתב הגנה במועד. לטענתה, נודע לה אודות פסק הדין, שהומצא לידי אחיה, ביום 4.09.2012. המבקשת הכחישה, כי ניהלה משא ומתן עם המשיב וכי התחייבה כלפיו בעל פה, כטענתו. עוד טענה, כי המשיב לא הציג כל הסכם התקשרות עימה לתמיכה בטענותיו. לא זו אף זו, סיכויי הגנתה טובים ומבוססים גם על מסמכים. משכך, יש להעתר לבקשתה.

6.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, המבקשת זומנה כדין על ידו. בנוסף, הבקשה הוגשה בשיהוי, חודשיים מיום שפסק הדין הומצא למשיבה, לדבריה. משכך, ומאחר ולא נפל פגם בפסק הדין, אין כל עילה לביטולו.

דיון והכרעה

7.תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976 (להלן: "תקנות שיפוט בתביעות קטנות"), שכותרתו היא: "אי התייצבות למשפט", מקנה לבית המשפט סמכות ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בהיעדר הנתבע.

8.במצב דברים שכזה, עומדים לנתבע שני מסלולים. מסלול אחד, הינה תקנה 12 לתקנות לעיל, שכותרתה: "ביטול החלטה שלא בפני בעל דין", מקנה לבעל הדין שבהיעדרו ניתנה ההחלטה להגיש בקשה לביטולה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. המסלול האחר דרכו יכול הנתבע לפעול, קבוע בתקנה 16 לתקנות, שכותרתה: "ערעור", ולפיו יכול הנתבע להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט או על החלטתו לפי תקנה 12, וזאת תוך 15 יום מיום מתן פסק הדין או ההחלטה.

9.אין מניעה כי בעל דין ימצה את זכותו לנקוט בשתי הדרכים המנויות לעיל (ראה - א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית, תל אביב (תשס"ג – 2003), עמ' 288). במקרה כזה, קובעת תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), כי המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה במעמד צד אחד ימנה מיום מתן ההחלטה בבקשה לביטול. הוראה זו מטרתה למנוע מצב בו יצטרך בעל דין לנקוט בשתי הדרכים באותה עת כדי שלא יפסיד את יומו.

10.יוער, כי בתקנות השיפוט בתביעות קטנות אין הוראה דומה, אולם ניתן לגזור מההוראות גם לגבי הדין בתביעות קטנות.

11.תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, גם קובעת במפורש, כי "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו."

12.מאלו עולה בבירור, כי במקרה שבו לא הוגשה בקשה לביטול פסק דין במועד, או שלא הוגש ערעור במועד, אין אפשרות להאריך את המועד אלא מטעמים מיוחדים שירשמו.

13.בענייננו, המבקשת לא הופיעה לדיון ולטענתה, לא ידעה אודות כתב התביעה ולא קיבלה כל זימון לדיון. אלא שמעבר לכך, המבקשת לא עמדה במועדים להגשת כתב הגנה והגשת בקשה לביטול פסק הדין. בקשה לביטול פסק דין צריכה להיעשות תוך שבעה ימים מיום שהומצא פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום 26.08.2013, ולדברי המבקשת הגיע לידיה, באמצעות אחיה, ביום 4.09.2012. אולם הבקשה שלפני הוגשה לבית המשפט רק ביום 5.11.2013.

14.אין כל הסבר מניח את הדעת לכך, ובוודאי אין כאן סיבות מיוחדות לשיהוי בהגשת הבקשה דנן. אשר על כן אין כל מקום לביטול פסק הדין.

15.נשאלת השאלה, האם לא היה מקום לבטל את פסק הדין תוך חיוב המבקשת בהוצאות ריאליות לטובת המשיב. לאחר ששקלתי, הגעתי למסקנה שאין מקום לכך. לשונו הברורה של החוק אומרת בצורה מפורשת כי שינוי מועדים יהיה אך ורק מסיבות מיוחדות שיירשמו. לא ניתן ואף אין סיבה להפוך את רצון המחוקק לפלסתר. בנוסף, מהות ההליך בתביעות קטנות היא הליך מהיר לטובת אזרחים, והענות לבקשת המבקשת תהווה פגיעה במשיב, מה גם שלגופו של עניין, אין מדובר בעוול כלשהו שנגרם למבקשת, שכן אין מדובר במקרה חד משמעי שברור על פניו כי המבקשת תזכה בדינה. המבקשת ציינה בבקשה, כי "יש לה טיעוני הגנה איתנים המבוססים בין השאר על מסמכים" (סעיף 10 לבקשה), אולם לא צירפה כל מסמך לתמיכה בטענה זו ואף לא פירטה באילו מסמכים המדובר.

משכך, המבקשת לא עמדה בזמנים ועליה לשאת בתוצאות ולהלין על עצמה בלבד.

16.לאור כל האמור, הבקשה לביטול פסק דין נדחית.