עזאם ואח' נ' נפתלי ואח'

החלטה

1.לפני בקשה לביטול פסק-דין מיום 15/8/10 אשר מחק את תביעת התובעת מס' 2 (להלן "החברה") משלא הופקדה ערובה להוצאות הנתבע מס' 1 בהתאם להחלטה מיום 12/8/09.

2.לטענת התובע מס' 1 בשם החברה, החברה המתינה לקבל החלטה שתקצוב זמן להפקדת עירבון בלוח זמן סביר שיתחשב במצבה הקשה. ההחלטה מיום 2/6/10 שקצבה זמן להפקדת עירבון לא הומצאה לידה ועל כן יש לאפשר לחברה לקיימה.

אי העתרות לבקשה תגרום לפגיעה בתביעת התובע מס' 1 אשר ממשיכה להתנהל.

לטענת הנתבע מס' 1 (בתמצית), ניתנו לחברה ארכות מועד להפקדת הערובה הן לפני החלטת ערכאת הערעור והן לאחר מכן. גם בישיבה שנקבעה ליום 20/9/10 לא הועלתה כל טענה לעניין זה. תצהיר הנתבע מס' 1 אינו תומך בטענה שהחלטה מיום 2/6/10 לא הומצאה לחברה בעוד על פי רישומי בית המשפט ההחלטה הומצאה. לחלופין, יש לחייב את החברה בתשלום הוצאות גבוהות כתנאי לביטול פסק הדין.

3.אכן התנהלות החברה התובעת בתיק זה אינה ראויה. בהחלטה מפורטת מיום 12/8/09 חויבה החברה להפקיד סך של 35,000 ₪ כערובה להוצאות הנתבע מס' 1. החברה לא עשתה כן במועד ו/או בכלל חרף חלוף שנה במסגרתה ניתנו לה ארכות רבות לעשות כן ונדחתה בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידה (ראה החלטת כב' השופט מ. רניאל מיום 23/5/10). לפיכך, בדין ניתן פסק הדין המוחק את תביעת החברה.

4.אכן בהתאם לרישומי בית המשפט ההחלטה מיום 2/6/10 הומצאה לידי ב"כ החברה ואין לפני כל ראייה להיפוכם של דברים. מה גם שהתובע מס' 1 מסתפק בתצהירו בטענות חלופיות: "... החלטה זו לא הומצאה לי ו/או לב"כ, ככל הנראה נמסרה לאחר וכך לא נודעה לנו". די בכך על מנת לדחות את הבקשה.

אך גם אם היה מוכח כי רישומי בית המשפט אינם משקפים הדברים נכוחה, הרי שהחלטה מיום 2/6/10 ניתנה לפנים משורת הדין לאחר, שכאמור, החברה לא קיימה את ההחלטה מיום 12/8/09 חרף דחיית בקשת רשות הערעור על ידי כב' הש. רניאל עוד ביום 23/5/10. ודוק: בהחלטה מאותו היום שניתנה על ידי (בטרם היתה לפני החלטתו של כב' הש. רניאל) הוריתי לב"כ התובעים להודיע תוך 60 יום (הפגרה במניין) את תוצאות הבר"ע ועיכוב ביצוע ההפקדה בשלב זה. החלטה זו הומצאה לב"כ התובעים כאמור בהודעתו מיום 30/5/10 בהודעה זו, לפי הטעם לעיכוב הביצוע חלף. אין כל אזכור או בקשה לארכת מועד נוספת לשם ביצוע ההחלטה מיום 12/8/09. חלף זאת, מוגשת בקשה זו ביום 3/10/10, קרי: כעבור ארבעה וחצי חודשים. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובתו של בעל דין לנקוט בהליכים משפטיים בתום לב ובדרך מקובלת.

מדובר ביחס של זלזול שיטתי של החברה בצד שכנגד ובבית המשפט, תוך אי קיום חובתו כבעל דין והתעלמות מדעת מההליך המשפטי "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה" (ראה: רע"א 83/01, וייס נ' מרדכי, פ"ד מה(3) 730; וכן ראה: ע"א 625/68, מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721, 723; בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 773). כפי שעמד על כך בית המשפט גם בעניין ע"א 2328/07, גיל נ' דרזנר (2009):

"... הגם שכללי סדר הדין נועדו להסדיר את המסגרת הדיונית לניהול המשפט, על בעל דין לעמוד בתנאיהם, כדי שיזכה ליומו בבית המשפט. כניסתו לטרקלין המשפט מותנית במעבר בפרוזדור הפרוצדורה, ועמידה במלוא התנאים שהיא מציבה. תנאים אלה נועדו להבטיח, בין היתר, את כיבוד האינטרסים הדיוניים הלגיטימיים של בעלי הדין משני הצדדים, את השוויון במעמדם, ואת האינטרס הציבורי בקיום הליך שיפוטי ענייני, יעיל, וחסכוני בזמן. הם נועדו להבטיח כיבוד החלטות ביניים של בית משפט, המהוות תנאי, בנסיבות מסוימות, לקיום דיון בתובענה העיקרית.

בעל דין המפר את כללי הדיון עלול להיעצר בפרוזדור הדיוני ולא להגיע לאולם המשפט לדיון במחלוקת גופה. אמנם, לעיתים, סטייה מכללי הדיון היא בת-תיקון, ולא אחת, מתבקש איזון בין התועלת הנצמחת מעמידה בלתי מתפשרת על קיום סדרי הדין לבין הנזק העלול להיגרם מסגירת השער לבירור המחלוקת המהותית עקב ההפרה הדיונית. לא אחת, במסגרת איזון זה, רואה בית המשפט לנכון להטיל על מפר הכלל הדיוני סנקציה כספית או אחרת, תוך הותרת זכותו ליומו בבית המשפט לצורך בירור טענותיו המהותיות.

אולם כאשר מדובר בהפרה חוזרת, נמשכת והולכת של כללי הדיון, ואי קיום שיטתי ומכוון של החלטות ביניים של בית המשפט, המציבות תנאים מסוימים לבירור התובענה העיקרית, רשאי בית המשפט לסלק את התובענה על הסף בדרך של דחייתה, כדי למנוע אפשרות של הליך נוסף שתהא בו הטרדה נוספת של הצד שכנגד ושל בית המשפט. יש להניח, כי צעד קיצוני כזה יינקט במצבים של הפרה דיונית בעלת משמעות חמורה, ואפשר אף מתמשכת, ותקנה 101(3) לתקנות סדר הדין האזרחי נותנת בידי בית המשפט כלי דיוני להביא לתוצאה זו. זכות הגישה לערכאות היא, אכן, זכות חוקתית חשובה, אך הגשמתה מותנית בעמידה בתנאים פרוצדורליים, ובתום לב בקיום החלטות של בית המשפט, המשמשים "כרטיס כניסה" להיכל המשפט. הפרה שיטתית ומתמשכת של כללים אלה עלולה לשלול מבעל דין את כרטיס הכניסה, ולמנוע הכרעה שיפוטית מהותית בגופה של המחלוקת...".

(וראה גם: ע"א 10152/07, פדידה נ' רפאלי (2010); ת"א (ת"א) 2209/05, אורן נ' טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ (2010); רע"א 8292/00, יוספי נ' לוינסון (2001); ע"א 32/83, אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431).

מה גם יש לזכור כי המדובר במחיקה בלבד ומכל מקום על פניו הטעם העיקרי שמעלה התובע מס' 1 הינו פגיעה בתביעתו הוא להבדיל מפגיעה בתביעת החברה (ראה סעיף 7 לתצהירו מיום 29/9/10).

5.יחד עם זאת, בשים לב לכך כי המדובר בסיבוב שני של תביעות המוגשות על ידי החברה באותו עניין ומתוך ראייה מערכתית כוללת - איעתר לבקשה. האיזון הנאות והמידתי בין זכותה החוקתית של החברה כי יהא לה יומה בבית המשפט לבין החומרה בה אני רואה את התנהלות החברה התובעת עד כה והצורך שלא לפגוע יתר על המידה בזכויות הנתבע מס' 1 - ימצא בפסיקת הוצאות, הן לטובת הצד שכנגד והן לטובת אוצר המדינה (והשווה: רע"א 5904/10, אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (2010); רע"א 8292/00, יוספי נ' לוינסון (2001); רע"א 5357/99, נדיב נ' סלון מרכז למכונת כביסה בע"מ (2009); ת"א (ירושלים) 5194/03, S.J.R. ASSOCIATES ואח' נ' WILLIAM SPIER (2005); ע"א 5000/92; רע"א 4680/92, בן ציוני נ' גורני, פ"ד מח(1) 830; בר"ע (ת"א) 1418/05, הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' ולדה ורן (2006); רע"א 8864/99, אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח (2000); ע"א 32/83, בר"ע 301/81, אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431; רע"א 1119/05, גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט נכסים ובניין בע"מ (2005); בש"א (ירושלים) 2246/03, מדינת ישראל נ' קיבוץ שריד (2003); רע"א 9572/01, דדון נ' וויסברג (2002)); ומנגד, ייחסו המזלזל של הנתבע בהליך השיפוטי עד כה מזה.

6.סוף דבר

הבקשה לביטול פסק-הדין מתקבלת בכפוף לתנאים הבאים:

6.1התובעת מס' 2 תשלם לנתבע מס' 1 סך של 3,500 ₪ (וזאת בנוסף להוצאות שנפסקו במסגרת ההחלטה מיום 12/8/09) וכן הוצאות לאוצר המדינה בסך של 3,500 ₪ והכל תוך 30 יום מהיום. אישור על כך יומצא לתיק ביהמ"ש תוך 35 יום מהיום; וכן

6.2התובעת מס' 2 תפקיד עירבון בסך של 35,000 כאמור בהחלטה מיום 12/8/09 תוך 30 יום מהיום ואישור על כך יומצא לתיק ביהמ"ש תוך 35 יום מהיום.

6.3התיק יובא לעיוני ביום 27/2/11.