עזאיזה ואח' נ' עזאיזה ואח'

פסק דין

רקע כללי

החלטה זו עניינה בשאלה, האם הוכח קיומה של המצאה כדין של כתב התביעה המתוקן המאפשרת את המשך בירור התביעה דנן, אם לאו. תשובה שלילית לשאלה זו תוביל למחיקת התביעה ותייתר את המשך ניהול ההליך שבדנן.

בטרם קיום דיון בשאלה האמורה, יש לעמוד בתמצית על הרקע העובדתי והמשפטי המונח בבסיס התובענה שלפניי והשתלשלות העניינים הרלוונטית בהליך דנן.

בעבר נדרשתי במסגרת החלטות קודמות לרקע העומד ביסוד ההליך שבפניי. כבר אז ציינתי, כי בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים קודמים, האחד בשנת 1996 במסגרתו הוגשה לבית המשפט תביעה לפירוק שיתוף במסגרת ת"א 3366/96 (שלום עפולה) שנדונה בפני כבוד השופטת נ' מוניץ, ובגדרה נתבקש פירוק שיתוף על פי חלוקה לפי בתי אב. פסק דינה של כבוד השופטת מוניץ ניתן בתביעה הקודמת בחודש דצמבר 1999. לאחר מכן, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בנצרת במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לאופן החלוקה של בתי אב, בטענה שנתוני הבעלות שעל פיהם ניתן פסה"ד של כבוד השופטת מוניץ היו שגויים. בית המשפט המחוזי בנצרת נתן פסק דין המורה על חלוקה באופן שונה מן החלוקה שנקבעה בפסק דינה של כבוד השופטת מוניץ. על כן, הוגשה תביעה זו שבגדרה ביקשו התובעים כאן לבטל את פסה"ד של כב' השופטת מוניץ ולהורות על חלוקה מחדש של המקרקעין נשוא התובענה לפי רישום מעודכן.

התובעים הגישו תביעה קודמת זהה לזו שבפניי במסגרת ת"א 1611/07 אשר נדונה תחילה בפני כב' השופטת ג' בסול, ולאחר מכן הועברה לדיון בפני ס. הנשיא השופט י' בן חמו (כתוארו אז). התביעה דשם נמחקה בשל העדר אישורי מסירה כדין. עקב כך, נפתח התיק המונח היום בפניי שבמסגרתו מבוקש כאמור ביטול פסק הדין הקודם של כבוד השופטת מוניץ וביצוע חלוקה מחדש של המקרקעין לפי רישום מעודכן. אעמוד בהמשך על פירוט סיבות המחיקה של ההליך הקודם בפרק שיעסוק בהמצאות לבעלי הדין הנמענים עצמם.

עוד בזמן שהתיק היה בשלביו המקדמיים הוגשו מספר רב של בקשות אשר בעיקרן עסקו בבקשות להיתרי בניה, בקשות הצטרפות להליך, הן כתובעים והן כנתבעים, הוגשו ערעורים שונים על שלל החלטות שניתנו בתיק, וכן בוצע איחוד תיקים בהתאם להחלטת כבוד הנשיא ג' אזולאי אשר בהמשך בוטל. בקשות אלו, מן הסתם, חייבו הידרשות של מותב זה לאחר שהתקיימו דיונים שונים בהתאם לסוג הבקשה.

ייאמר כבר כאן, כי ריבוי הבקשות המקדמיות וצווי המניעה הזמניים למיניהם אשר הוגשו על ידי הצדדים השונים בהליך זה, וגררו אחריהם הגשת בקשות רשות ערעור, היו אחד הגורמים המרכזיים שהביאו לכך שהדיון בתובענה התמשך תקופה ארוכה זו, כאשר ניתנו לב"כ התובעים מספר הזדמנויות על מנת לבצע את מלאכת ההמצאה של כתב התביעה כדבעי, כפי שאפרט בהמשך.

עוד אקדים ואציין, כי מותב זה נתן לב"כ התובעים הוראות מפורשות בעניין חובתם לסיים את מלאכת המצאת כתב התביעה- הן המקורי והן המתוקן. כך- במעמד הישיבה שהתקיימה ביום 18.11.08 התחייבה ב"כ התובעים, על פי הנחיות מותב זה, להציג לבית המשפט את מלוא אישורי המסירה על מנת שבית המשפט יוכל לוודא שנעשו המצאות ומסירות לנתבעים, כדין. במסגרת החלטתי מיום 9.7.2009 עמדתי על הצורך במילוי אחר הוראות התקנות לעניין ביצוע המסירות ואף נתתי הנחיות מפורשות בעניין זה. ברם, לאחר שנתתי לתובעים הזדמנות לבצע המצאה חוזרת, נמצא כי התובעים טרם ביצעו את המוטל עליהם בכל הנוגע לביצוע מסירות כדין לנתבעים, ויש להצר על כך. יודגש, כי בהחלטה האמורה, אשר גם היא התייחסה לאותם מקרים בהם נטען כי הנתבעים 'סירבו לחתום' על אישורי המסירה, ציינתי מפורשות, לאחר שאפשרתי ביצוע המצאה חוזרת, כי על התובעים לצרף לתיק תצהירים ערוכים ומאומתים כדין של המוסר בדבר כל מסירה ומסירה חוזרת שביצע (דבר שלא בוצע).

נוסף על האמור, בהחלטתי מתאריך 31.05.11, נתתי הוראות והנחיות לב"כ התובעים להמציא נסח רישום עדכני ורשמי של לשכת רישום המקרקעין, והבהרתי את חובתה לדאוג לצירוף כל הצדדים הרלוונטיים בהתאם להוראות התקנות, לרבות הצגת צווי ירושה או צו קיום צוואה בהתאם, ואף התרעתי בפני ב"כ התובעים כי במידה ולא יושלמו ההליכים המקדמיים, ישקול מותב זה את הפסקת התובענה והטלת הוצאות.

כמו כן, ניתנה לב"כ התובעים האפשרות לתקן את כתב התביעה המקורי, זאת בכפוף לביצוע המצאה כדין לכלל הנתבעים (ראו החלטה נוספת מיום 31.05.11). גם לאחר התיקון, לא השכילו התובעים לבצע המצאה של כתב התביעה המתוקן כדין, ואף נמצא כי חרף התחייבותו של ב"כ התובעים (באמצעות עו"ד רובין בהעברה מעו"ד מירב מרקו) מיום 5.12.2011, לבצע המצאה כדין של כתב התביעה המתוקן ולצרף לתיק אישורי מסירה, לא בוצע הדבר בהתאם להוראות התקנות, חרף שלל הזדמנויות שניתנו לתובעים עד כה.

למען שלמות התמונה העובדתית, יצוין כי בשלב מסוים עבר תיק זה לבית משפט אחר עקב החלטה על איחוד תיקים. ביום 21.05.2012 הורה כבוד הנשיא על איחוד ארבעה תיקים המתנהלים במחוז הצפון, עליהם נמנה תיק זה, ושמיעתם בבית משפט השלום בטבריה. משכך, הועבר התיק דנן לבית משפט השלום בטבריה לטיפולה של כבוד השופטת א' אריאלי. בפני כבוד השופטת אריאלי נקבעה ישיבת קדם משפט אשר במסגרתה היו אמורים להתברר כל הבקשות שהיו פתוחות בתיק.

בעקבות ערעור שהוגש על החלטת האיחוד, התקיים דיון בפני כבוד הנשיא חשין (כתוארו אז) אשר החזיר את הבקשה לאיחוד לדיון בפני כבוד הנשיא אזולאי. בתום הדיון שהתקיים ביום 20.11.12, הורה כבוד הנשיא אזולאי על ביטול החלטת האיחוד מיום 21.05.12, וקבע כי ארבעת התיקים יישמעו כל אחד בבית המשפט אליו נותב מלכתחילה.

לאחר פיצול האיחוד, הובא התיק לעיוני להמשך טיפול. משכך, ערכתי בדיקה מקיפה על מנת לקדם את הטיפול בתיק, ונדרשת כעת הכרעתי בשאלה, האם ניתן להורות על המשך ניהול ההליך, ולצורך כך בחנתי את ההמצאות אשר טוענת ב"כ התובעים כי היא ביצעה לכל הנתבעים לאחר הגשת כתב תביעה מתוקן על ידה לתיק.

לגופו של עניין

לאחר עיון ובחינה של אישורי המסירה שהונחו בפניי, אשר על בסיסם טוענת ב"כ התובעים כי כתב התביעה המתוקן הומצא לכלל הנתבעים או לבאי-כוחם, בצירוף הזמנה לדין ובקשה למתן צו לרישום הערה, החלטתי להורות על מחיקת ההליך משנוכחתי כי התובעים לא השכילו להראות, כי פעלו בהתאם להוראות התקנות בנוגע להמצאת כתב התביעה, חרף כל ההזדמנויות וההוראות המפורשות שניתנו על ידי ואשר נועדו ליתן להם את יומם בבית משפט. להלן נימוקיי:

מרישומי התיק האלקטרוני עולה, כי עד כה הוגשו 3 כתבי הגנה לכתב התביעה המתוקן. כתבי ההגנה הנ"ל הוגשו על ידי הנתבעים הבאים: הנתבעים המיוצגים ע"י עו"ד עאמר עזאיזה ושמספריהם שבכותרת הם: 6, 22-23, 69, 75, 75.2-75.3, 100-101, 105-108, 111, 116-119 ו- 121. גם הנתבעים מס' 12 – 19, 90-92 ו- 94-95 הגישו כתבי הגנה מתוקנים. משכך, ביחס לכל אחד מהנתבעים הנזכרים לעיל, אני קובעת כי בוצעה המצאה כדין ומטעמם הוגשו כתבי הגנה מתוקנים במועדי הרישום, כפי שנקלטו במערכת נט המשפט. סה"כ 33 נתבעים מתוך 141 הגישו כתבי הגנה מתוקנים.

ביחס לשאר בעלי הדין, 108 במספר, צירפה ב"כ התובעים אישורי מסירה מלווים בבקשה לאישור המצאת כתב התביעה לידיהם או לידי באי-כוחם. בטרם מתן הכרעתי ביחס לאסופת האישורים הנ"ל, ראיתי לעמוד תחילה על מושכלות יסוד בדיני המצאת כתבי בי-דין, ורק לאחר מכן אביא את מסקנתי ביחס אליהם.

פרק ל"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מסדיר את כללי הפרוצדורה להמצאת כתבי בי-דין במסגרת הליך אזרחי. תקנה 475א לתקנות קובעת, כי היה בעל דין מיוצג על ידי עורך דין- יומצא כתב בי-הדין במסירה אישית, "ימציא בעל הדין את כתב בי-הדין באמצעות עורך דינו, פקידו או שליח מטעמו בהקדם האפשרי, זולת אם קבע בית המשפט מועד מסירה". תקנה 479 לתקנות קובעת, כי כאשר יש יותר מבעל דין אחד, חייבת ההמצאה להיעשות לידי כל אחד מבעלי הדין. אולם, אם כמה בעלי דין מיוצגים על ידי עורך דין אחד, די בהמצאה לעורך הדין. משכך- צירוף אישור מסירה בדבר המצאה לבעלי דין שהינם מיוצגים, המבוצעת לבא-כוחם, עונה על דרישת ההמצאה כדין כמצוות התקנות, ובתנאי שתוכח באישור מסירה כדין. תקנה 477 לתקנות המסדירה את נושא מסירת כתבי בי-דין למורשה, לרבות עורך דין, קובעת כי "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה-דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך-דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת" [ראו: הפ (ת"א) 36210-10-10 גרינבוים ' ביאלוסטוצקי (13.11.2010)].

הנה כי כן, העיקרון המועדף הוא המצאת כתבי בי-דין לנמען גופו. בהעדר אפשרות להמצאה כזו, ניתן להמציא את כתבי בי-דין למורשה או לעורך דינו של הנמען. תקנה 481 לתקנות קובעת, שאם לא ניתן לבצע המצאה אישית, מעשית, לנמען עצמו (גופו), ניתן לבצע לבן משפחה הגר עמו, שלפי מראית עין מלאו לו 18 שנים. נטל הראיה, כי ההמצאה בוצעה כדין, היא על בעל הדין הטוען לכך.