1. לפני בקשה לפסיקת הוצאות מטעם העותרת. עניינה של העתירה היה בהחלטת משיבים 3-1 (להלן: המשיבים) ליתן תוקף לתוכנית להקמת אתר לסילוק פסולת בשטח מחצבה הממוקמת מעבר לקו הירוק (להלן: התכנית). אליבא דעותרת, לא היה כל הצדק בהפעלת התוכנית, ולכן חרגו המשיבים מסמכותם. אשר על כן, פנתה העותרת לבית המשפט בבקשה להצהיר כי התוכנית בטלה מעיקרה וכי תופסק כל פעילות שבאתר לאלתר. לחילופין, התבקש בית המשפט לקבוע כי על פי מסמכי התוכנית נועד האתר להטמנת פסולת יבשה בלבד. בעתירה נטען כי אתר הפסולת כלל לא נועד לשמש את האוכלוסייה המקומית באזור ובהקמתו טמונה סכנה סביבתית ובריאותית לאזור ולתושביו. עוד נטען, כי הקמת האתר סותרת את מדיניות הטיפול בפסולת בישראל, ופוגעת באפשרויות ליישומה. במסגרת העתירה הוצא צו ביניים (ביום 7.7.07) ועל פיו יש להימנע מכל הטמנת פסולת ועבודות אחרות בשטח המטמנה. בתגובתם לעתירה ציינו המשיבים כי התוכנית להקמת האתר תיבחן בשנית, בין היתר לאור טענות העותרת. במסגרת אותה בחינה גובשה עמדה עדכנית של המשרד להגנת הסביבה, במסגרתה נקבע כי התוכנית אינה בת בצוע בשל חשש כבד למפגעים סביבתיים חמורים. כמו כן , נבחנו ההיבטים המשפטיים הנוגעים לטענות בדבר התועלת הצפויה מן התוכנית לתושבי האזור והוחלט כי יש להחזיר את התוכנית לדיון במועצת התכנון העליונה. לאור האמור, ביקשו המשיבים להורות על מחיקת העתירה. העותרת התנגדה לכך, בטענה כי כל עוד לא ידועים פרטי ההחלטה המחודשת של המועצה, יש להשאיר את העתירה על כנה. בדיון המחודש במועצת התכנון העליונה הוחלט, בין היתר, להתלות תוקפה של התכנית לסילוק פסולת עד לביצוע התיקונים הנוגעים להגדרת הפסולת היבשה כך שתתאים להגדרה המקובלת על המשרד להגנת הסביבה, ולקבוע הוראות שיבטיחו שהאתר ישרת בראש ובראשונה את תושבי האזור. בהמשך לכך, נמחקה ביום 18.7.07 העתירה. נותרה שאלת ההוצאות.
2. לשיטת העותרת, הגשת העתירה הייתה הגורם היחידי לקבלת ההחלטה לדון מחדש בתכנית ולהביאה להכרעה נוספת בפני מועצת התכנון העליונה. לטענתה, הצידוק בהגשת העתירה מוכח בעצם קבלת עמדתה על ידי מועצת התכנון העליונה, כמו גם מן האמור בחוות דעתם המתוקנות של נציבות המים והמשרד לאיכות הסביבה. גם היענותו של בית המשפט לבקשתה למתן צו ביניים בעתירה מצביעה על כך. העותרת טוענת כי ניהול העתירה תבע ממנה משאבים רבים אשר היו נמנעים אילו המשיבים היו שוקלים כראוי את הסוגיות שהעלתה בעתירתה, סוגיות שהובאו לפניהם עוד טרם הגשת העתירה ולא נענו.
3. המשיבים 3-1 סבורים כי אין מקום לפסיקת הוצאות לטובת העותרת. לשיטתם, העותרת לא מיצתה את כל האפשרויות הפתוחות לפניה טרם שהגישה העתירה. גם הגשת העתירה עצמה הוגשה בשיהוי ניכר. העותרת פנתה בנדון כשנה וחצי לאחר שחלף המועד להגשת התנגדויות לתכנית, ויותר משנה לאחר אישורה למתן תוקף. העתירה הוגשה בחלוף חודש ימים בלבד מיום פניה זו, וזאת מבלי שהעותרת טרחה לנסות ולפנות בשנית או לברר מדוע לא נענתה. למרות שיהוי ניכר זה, החליטו המשיבים לבחון את התכנית לסילוק הפסולת לגופה. זאת ועוד, בסופו של יום החליטו להתלות את התכנית ולא לבטלה כבקשת העותרת. הסעד המבוקש לא התקבל, אפוא, במלואו. במצב דברים זה, טוענים המשיבים כי אין עליהם לשאת בהוצאות העותרת רק משום שבחרו לבחון החלטתם מחדש.
4. משיבה 4, בתגובתה, מתנגדת לבקשה. לטענתה פעלה לקידום ההליכים התכנוניים להקמת מטמנת הפסולת שבמחלוקת תוך הסתמכותה על אישור התוכנית על ידי כל הגורמים המוסמכים. החלטות הרשויות לאשר התוכנית ואחר כך להתלותה הסבו ומסבות לה נזק רב. נוכח פגיעה אפשרית זו צורפה לעתירה מלכתחילה. אשר על כן, סבורה היא כי ככל שיושתו הוצאות בהליך דנן, הרי שלא היא זו שצריכה לשאת בהן, אלא משיבים 3-1. יצוין עוד, כי משיבה 5, עיריית מעלה אדומים, שביקשה להצטרף כמשיבה נוספת לעתירה נוכח האינטרס הישיר שלה בהפעלת התכנית, לא הגיבה לבקשה דנן.
5. נוכח טענות משיבים 3-1 בדבר אי מיצוי ההליכים והשיהוי, אפשרתי ביום 1.5.07 לעותרת להגיב לנדון. בתגובתה זו (מיום 21.5.07) דחתה העותרת את הטענות בדבר שיהוי בהגשת העתירה או אי מיצוי כל ההליכים טרם הגשתה. לטענתה, עובדת קיומה של התוכנית נתגלתה לה באיחור ניכר דרך פרסום באמצעי התקשורת ולכן לא הוגשה התנגדות לתכנית. מרגע שידעה אודות התכנית פעלה ללא שיהוי על מנת לנסות לשכנע את הגורמים האמונים על אישורה של התכנית לשקול בשנית את החלטתם. בחלוף חודש ימים ומשנותרה ללא מענה, ולא נותרו עוד רשויות לפנות אליהם בעניין, לא נותרה בידה ברירה אלא להגיש העתירה דנן. לטענתה לא יכלה להשתהות עוד בהגשת העתירה, משום שנודע לה כי החלו בפינוי פסולת למחצבה נשוא העתירה, כך שהייתה חייבת למהר ולפעול טרם יקבעו עובדות אשר יקשו על החזרת המצב לקדמותו. אשר לחיוב המשיבה 4 בהוצאותיה טוענת העותרת כי המשיבה 4 אינה אך "משיב פורמלי", אלא גורם פעיל שהתנהלותו בעתירה, כגון בקשתו למחיקת העתירה על הסף, והתכחשותו לחוסר חוקיות התכנית דרשה ממנה השקעת משאבים מרובים. על כן היא מהווה חלק בלתי נפרד מבקשתה זו.
6. לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות בעלי הדין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. יאמר מיד, כי טענת השיהוי שהעלו המשיבים 3-1 בתגובתם העמידה קושי לא מבוטל לפני בקשת העותרת לפסיקת הוצאות לזכותה, וזאת שכן אחד התנאים לחיוב בהוצאות בנדון הינו העדר שיהוי בפניה לבית משפט זה (וראו בג"ץ 842/93 אל נסארסה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1993)). אי ידיעת העותרת בנדון - לטענתה - ספק אם עומדת היא באמת המידה האובייקטיבית בנדון, בשים לב למהותם של הליכי תכנון וההליכים המוסדרים בדין לשם התנגדות להם. עם זאת, לא מצאתי להיתלות בנתון זה בנסיבות המקרה בעיקר מן הטעם שמשיבים 3-1 לא העלו בכתבי הטענות שלהם טענת שיהוי, לא בתגובה לצו הביניים וגם לא בהודעות העדכון שלאחר מכן, ואף בית משפט זה מצא ליתן צו ביניים בנדון. די בנתונים אלו בנסיבות המקרה בכדי לקבוע כי אין בהשתהות העותרת כדי למנוע ממנה זכותה להוצאות משפט. ער אני לכך כי משיבה 4 טענה בנדון, אולם בית המשפט לא הכריע בעניין זה וניתן צו ביניים. יש, אפוא, לראות בכך יתור של טענה זו.
7. על רקע זה נותרת השאלה המרכזית, והיא אם הגשת העתירה היא שהובילה לקבלת הסעד. לעניין זה תשובתי היא בחיוב. מעיון בתיק עולה כי השינוי בעמדת המשיבים והספקות שהובעו אפילו על-ידי המשיבים עצמם באשר להחלטה נשוא העתירה, באו במידה רבה כפועל יוצא של העתירה והתכתובת שביסודה. לא מצאתי בחומר שלפני הסבר לשינויים שנעשו בעמדת גורמי התכנון, אם להחזרת העניין למועצת התכנון העליונה ואם לתנאים שנקבעו במסגרת התליית התכנית, לבד מפעולת העותרת בנדון. תעיד על כך עמדת משיבים 3-1 מיום 6.4.07 בה נרשם, בין היתר, כי "לאחר הגשת העתירה נבחנה התכנית שנית בין היתר לאור הטענות שהועלו על-ידי העותרת... לאחר בחינה מחודשת זו התקבלה המסקנה [וכי] בנסיבות העניין יש להחזיר את התכנית לדיון במועצת התכנון העליונה...". בעצם העובדה כי בסופו של דבר הסעד שנתקבל הינו התליית התכנית ולא ביטולה, אין בכדי לשמוט הבסיס תחת קיום קשר סיבתי מספיק במקרה דנן, שכן מבחינה מהותית, יש לראות בשינויים ובתיקונים עליהם הוחלט כקבלת הסעד המבוקש. גם בטענה לעניין עתירה מוקדמת לא מצאתי ממש, בשים לב לטענת העותרת בדבר תחילת השימוש במטמנה. המסקנה היא, אפוא, כי קם בסיס לחיוב המשיבים בהוצאות. אשר לחבים בהוצאות, הרי שאלו משיבים 3-1. כעולה מן העתירה, משיבים אלו היו הרלבנטיים לעניין הליכי התכנון והפגמים שנפלו על פניו בתכנית, להבדיל ממשיבים 4 ו-5 שצורפו לעתירה מטעמי זהירות ונוכח העניין שיש להם בתכנית. מטעם זה, יש להשית את החיוב בהוצאות על משיבים 3-1 בהתאם.
8. אשר לשיעור ההוצאות ושכר הטרחה, הרי שמדובר בעתירה מורכבת. נדרש גם צו ביניים והוגשו תגובות וכתבי בית דין. עם זאת, ההליך נסתיים בלא שהיה צורך בקיום דיון. במצב דברים זה, יעמוד החיוב בשכר טרחת עורך-דין על סך של 15,000 ש"ח וכן תושב עלות האגרה בסך 1,626 ש"ח. סכומים אלו ישאו ריבית והצמדה כדין מיום ההחלטה ועד התשלום בפועל.
ניתנה היום, ט"ז באב תשס"ז (31.7.2007(.
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. טו
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il