עותמן נ' פלאפון תקשורת ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בסכום של 25,000 ₪, במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבעות להשיב לו כספים שנגבו ביתר בגין חוב, לכאורה, בעבור שירותי תוכן, וכן בגין עוגמת נפש שנגרמה לו בשל ניתוק מכשירו הסלולארי.

בכתב התביעה, טען התובע כי ביום 23.12.09, שעה שהשתחרר מריצוי תקופת מאסר בת מספר חודשים, קיבל את מכשירו הסלולארי חזרה, אז להפתעתו, גילה כי הקו נותק.

התובע טען כי פנה אל מוקד הנתבעת 1 (להלן: "פלאפון"), שם נמסר כי לתובע חוב אשר הועבר לטיפול משפטי. התובע הוסיף, כי במוקד פלאפון הפנוהו אל הנתבעת 2, שנציגתה טענה שהתובע חייב סכום של 360 ₪ ומסרה לתובע את מספר חשבון בנק של הנתבעת 2 לשם הפקדת החוב. התובע גורס, כי עוד באותו היום הפקיד את החוב המדובר, ואף צירף לכתב תביעתו אסמכתא הנוגעת לעניין.

עוד טען התובע בכתב התביעה, כי לאחר ששילם את החוב, נציגת הנתבעת 2 טענה כי החוב בפלאפון ייסגר ואולם לטענתו, למחרת התשלום, ניגש אל נציג פלאפון בסניף תלפיות, ולאחר שהציג בפניו את הקבלה בעבור תשלום החוב כאמור, הנציג טען שקו הטלפון של התובע ייפתח תוך 24 שעות, אך הקו נותר מנותק.

לטענת התובע, פנה בשנית אל פלאפון על מנת לברר מדוע הקו נותק מנותק, ונמסר לו בסניף גבעת שאול שהעניין בטיפול משפטי.

לעומתו, טענה פלאפון בכתב הגנתה, כי ביום 13.04.09 הצטרף התובע, מיוזמתו, לשירות תוכן מבוגרים, באופן עצמאי על ידי הורדת אפליקציה ממכשירו, וכי במעמד ההצטרפות הובהר לתובע, שהשירות כרוך בתשלום חודשי קבוע.

לטענת פלאפון, התובע צרך את השירות בפועל ומידי חודש שילם עבור השירות באמצעות שוברי תשלום שנשלחו אל ביתו, מכיוון שהתובע לא עדכן אמצעי תשלום קבוע. עוד נטען, כי התובע לא ביטל את השירות, אי לכך המשיכה להעמיד את השירות לרשותו, תוך חיוב על ידי משלוח שוברי תשלום. כמו כן, פלאפון גרסה כי ביום 19.08.09 נשלחה אל התובע הודעה קולית, המתריעה כי הקו ינותק באם לא יוסדר החוב, וכי משנמנע התובע לעשות כן, ביום 24.08.09 נותק הקו. פלאפון הבהירה כי מדובר בחוב בסך של 365 ₪ אשר נצבר טרם תקופת מאסרו של התובע ולאחר מכן, נוכח מחדלו לבטל את השירות.

בנוסף, טענה פלאפון כי ביום 24.12.09 מסרה לתובע כי תשלום החוב טרם התעדכן, וכי ביום 31.12.09 לאחר שהתשלום עודכן "במחשב", חובר הקו.

לטענת פלאפון ניתקה את הקו בהתאם לסמכותה המעוגנת בסעיף 9(א) בהסכם ההתקשרות בין הצדדים, הקובע כך:

"מבלי לגרוע מהזכויות והסעדים הנתונים למפעיל על פי ההסכם ועל פי כל דין, בקרות אחד או יותר מהמקרים הבאים יהיה המפעיל רשאי לפי שיקול דעתו, להפסיק את השירות כולו או מקצתו..:

(1) הלקוח לא שילם במועדם את מלוא דמי השירות או תשלום כלשהו על פי ההסכם או הסכמים אחרים עם המפעיל.."

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו לתיק בית המשפט ושמעתי את עדויות הצדדים בדיון שהתקיים בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה לא הוכחה.

במקום שבו הוכח כי החיוב הינו בגין שירות/מוצר שאותו רכש התובע, שהרי נטל הראיה להוכיח כי קיימת הצדקה לביטול אותו חיוב, מוטל על התובע, והוא לא עמד בנטל זה.

באשר לתשלומים בעבור שירותי התוכן, מקובלת עלי גרסת פלאפון לפיה התובע הוא שהזמין שירותים אלה, וכי כל עוד לא ביקש לבטלם, נדרש לשלם בעבורם כדין. בכך שהתובע לא שילם את חובו, באמצעות שוברי התשלום הגדיל את נזקיו. בדיון בפני טען התובע, כי "לא הורדתי שום תשלום והייתי עצור במשך 5 חודשים, במועד שהחל השירות." (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 13) וכן "אני לא הורתי כלום ולא חייב להם כלום." (עמ' 1 לפרוטוקול ש' 17).

לעומתו, בדיון שהתקיים בפני, הגיש נציג פלאפון אישור על הוספת שירותים לתובע החל מיום 13.04.09, נ-1. בנוסף, נסתרה טענת התובע, שהרי במועד זה לא שהה בכלא, כעולה מאישור שהיית אסיר בבית הסוהר שצירף לכתב תביעתו, לפיו שהה בין כותלי הכלא במועדים 4.8.09-23.12.09.

די בסתירה מהותית זו, בכדי לדחות את התביעה.

התובע טען כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה בגין הזמן שחלף מיום תשלום החוב ועד לחיבור הקו. אף אם קו הטלפון חובר ביום 31.12.09, דהיינו כעבור יומיים מיום הגשת התביעה, וכעבור כשבוע מיום תשלום החוב על ידי התובע אין מדובר בפרק זמן שאינו סביר בנסיבות העניין בו לא נעשה שימוש תקופה של כמה חודשים ובודאי שהפיצוי לו עותר התובע, על סך 25,000 ₪ בגין עוגמת הנפש מופרז לחלוטין.

לאור האמור, מקובלת עלי טענת הנתבעת בדבר ניתוק הקו של התובע, כי מקור הניתוק הינו בחוב שעמד לחובתו של התובע. אין בקביעתו זו של בית המשפט משום קביעה לעניין היקפו של חוב כאמור, אלא שאין התובע יכול לתבוע פיצוי בגין ניתוק זה של הנתבעת לאור העובדות שתוארו לעיל.

ממכלול הטעמים שנימנו אני מורה על דחיית התביעה.