עותמאן בלאל נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער הואשם בבית משפט קמא כי הרשה לבנו הקטין לנהוג במכוניתו, אף שבנו איננו מורשה לנהוג. הוא הודה בעובדות כתב האישום והורשע בעבירה שיוחסה לו. שירות המבחן הניח לפני בית המשפט קמא תסקיר, ובו המליץ על השתת מאסר מותנה על המערער, קנס ופסילה על תנאי, כמו גם שירות לתועלת הציבור. בית המשפט קמא גזר עליו שמונה חודשי פסילה בפועל, ארבעה חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שלוש שנים, קנס בסך 1,000 ₪, ושל"צ בהיקף של 180 שעות.

על גזר הדין מלין המערער, בערעור שהניח לפניי, משהוא סבור כי בית המשפט קמא החמיר עמו יתר על המידה, נוכח נסיבותיו האישיות וממצאי שירות המבחן. הוא מוסיף עוד, כי הינו נהג מקצועי, פרנסת המשפחה עליו, ואם ייפסל מלנהוג – תיפגע פרנסתו. על אלה הוא מוסיף, כי העבירה, לפי נסיבותיו, לא היתה מן החמורות, שכן הרשה לבנו לנהוג נהיגה קצרה בלבד, ובשטח ולא בכביש. לחילופין הוא מבקש לסייג את עונש הפסילה כך שיחול רק על הטנדר בו הוא מסיע פועלים.

המשיבה מתנגדת לכל שינוי שייעשה בגזר הדין. בא כוחה הזכיר, בדיון שנתקיים בערעור, כי הסניגור דאז ביקש לגזור על מרשו חמישה חדשי פסילה בפועל, ללמדך כי עונש פסילה של שמונה חודשים שגזר בית המשפט קמא אינו עונש מופרז, ומכל מקום ערכאת הערעור אינה מתערבת כאשר זהו הפער. הוא מוסיף עוד, כי חסד עשה בית המשפט עם המערער, משהסתפק בעונש שהשית עליו, משום עונש המינימום הקבוע בחוק, כאשר אף שירות המבחן המליץ על מאסר מותנה, אותו לא השית בית המשפט קמא על המערער.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים באתי לכלל דיעה, כי אין כל מקום להתערבותי בגזר הדין. העבירה המדוברת הינה חמורה, גם אם מדובר היה בנסיעה קצרה ובשטח, כפי שטען הסניגור המלומד, ולו משום הסכנה שהעמיד המערער את בנו בכך שהרשה לו לנהוג. מכל מקום, השופטת קמא הביאה בחשבון את נסיבות העבירה, ובהסתמך עליהן היא קבעה את מתחם העונש ההולם, קרי פסילה בת חצי שנה עד שנה, וקנס שינוע בין 500 ל-2,500 ₪, ובכך היא לא שגתה. את עונשו של הנאשם היא גזרה בתוך המתחם, כשהיא מתחשבת, מן הסתם, בנסיבותיו האישיות (ומן הסתם – האמור בתסקיר המבחן), עברו, הודאתו, וחלוף הזמן מאז העבירה. אכן, פסילה בפועל בת שמונה חדשים למי שמסיע נוסעים על מנת להשלים את התגמולים שהוא מקבל מהמדינה ("הבטחת הכנסה") עשויה לפגוע בו ובמשפחתו, אלא שכל פסילה יש בה פגיעה בפרנסה ובאורח החיים בכלל, ובכל זאת מצא המחוקק לקבוע אותה כאחד העונשים המרכזיים בעבירות תעבורה חמורות. על כל אלה אוסיף, כי אף הסניגור דאז הציע פסילה, ולתקופה של חמישה חדשים. עונש הפסילה שהשיתה השופטת קמא לא רחוק היה מעמדה זו, ומכל מקום אין במרחק זה כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

בשולי הדברים אציין, כי לא יכולתי לקבל את בקשת המערער לסיוג עונש הפסילה למכונית הטנדר בה הוא מסיע פועלים, באשר יהיה בכך כדי לרוקן מתוכן את ענישתו.

הערעור נדחה, אפוא.

ניתן היום, ט' אדר תשע"ג, 19 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: