עופרי ואח' נ' אשד

פסק דין

1.התובע הינו מדריך טיולים אשר סייר עם קבוצת תלמידי בית ספר בשמורת האלמוגים באילת שהינה שמורת טבע הנמצאת בפיקוחה ובניהולה של הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים (להלן: "הרשות").

2.במהלך הסיור בשמורה נתגלעה מחלוקת בין אנשי הרשות לבין התובע כאשר לטענת אנשי הרשות התובע לא נשמע להוראותיהם, ביזה והשפיל מדריכות שהיו בשמורה אותה עת וסיכן את חיי התלמידים.

הנתבע העלה את טענותיו על הכתב והפנה אותן למי שלמיטב הבנתו אחראים על התובע מבחינה מקצועית ו/או מנהלית.

התובע טוען שהדברים אינם נכונים, הוא נשמע להוראות וקיים את הכללים ובשום אופן לא סיכן את חיי התלמידים ולפיכך האמור במכתב מהווה עוולה אזרחית על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

3.טרם הדיון הבהרתי לצדדים כי תביעה מסוג זה אינה מתאימה לניהול בדרך של "תביעה קטנה" אולם מכוון שהצדדים הגיעו לבית המשפט וכל צד דאג להופעתם של עדים מטעמו, שמעתי את הצדדים ואת העדים מטעמם ולהלן מסקנותיי.

4.שמעתי את התובע ועדיו וכן עדים מטעם הנתבע והתרשמתי מאוד מכנותה ומאמינותה של העדה החיילת נעמה עזר.

נעמה מתארת כיצד הילדים ששהו בשמורה הפרו את כללי הבטיחות והעידה כי היא פנתה לתובע ואמרה לו שזה לא בסדר שהוא והילדים שוחים לכיוון סלע משה (פרו' עמ' 6 שו' 23). התובע אינו מאשר את דבריה של העדה, אולם הוא מאשר שהיא פנתה אליו בעניין והוא לא ענה לה (עמ' 4 שו' 8) ובסופו של דבר הוא לא שחה לסלע משה (שם, שו' 13, עמד 3 שו' 1).

5.התובע טען שמשרד התיירות לא ראה כל פגם בהתנהגותו (עמ' 3 שו' 19), מה שעומד בסתירה למכתב של גב' אורית ממא המצורף לכתב ההגנה ולתובע אין כל הסבר לסתירה זו.

6.סיכומו של דבר, הנני מעדיף כאמור את גרסתה של עדת ההגנה הגב' עזר על פני גרסת התביעה.

7.סעיף 15(8) לחוק מקנה לנתבע הגנה אם רשם את האמור במכתב בתום לב, הואיל והמכתב נרשם כתלונה על התובע ונשלח למי שממונה עליו.

8.לאור האמור לעיל הנני פוסק כי התובע לא הרים את נטל הראייה המוטל עליו ולא הפריך את חזקת ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק ולפיכך התביעה נדחית והתובע יישא בהוצאותיה בסך 1,500 ₪.

ניתן היום, י"ח אדר תשע"ד, 18 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: