עופרה חמו נ' ספקיורטי המוקד המרכזי ואח'

פסק דין

התובעת עבדה בנתבעת 1 ולאחר מכן בנתבעת 2 ותביעתה נוגעת לפיצויי פיטורים ולזכויות שונות בגין העסקתה בכל אחת משתי החברות. עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לשאלה האם היה רצף בהעסקתה של התובעת בשתי החברות או שמא מדובר בתקופות העסקה נפרדות, כיצד הסתיימה כל אחת מהתקופות (פיטורים/התפטרות) והאם ניתן להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים 3-4 בתשלומים שיוטלו על נתבעות 1-2.

עיקר העובדות הצריכות לעניין

התובעת החלה לעבוד בנתבעת 1 באוגוסט 2002.

הנתבעת 1 היא חברה שעיסוקה במתן שירותי שמירה ואבטחה. התובעת מילאה בה תפקידים שונים בתחום השיווק והגביה, ובנוסף לכך עבדה כמוקדנית (סעיף 44 לתצהיר התובעת).

הנתבע 3 הוא בעל שליטה בנתבעת 1 וזאת מכח היותו בעל מניות בחברת זיוה ודב ספקטור בע"מ, שהיא בעלת השליטה בנתבעת 1. אין חולק כי בחלק מהמועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה הנתבע 3 גם מנהל פעיל בנתבעת 1.

להשלמת התמונה אציין כי בתקופה קודמת לזו הרלוונטית לכתב התביעה דנן, התובעת עבדה בנתבעת 1 (וקודם לכן בחברות אבטחה אחרות שהנתבע 3 קשור אליהן, ואולם היא פוטרה מעבודתה בשנת 1997 ולמשך מספר שנים עבדה במקום אחר אחר. בשנת 2002, ביזמתה, התובעת יצרה קשר עם הנתבע 3 וביקשה לשוב לעבודה בנתבעת 1. התובעת נקלטה שוב לעבודה בנתבעת 1 בחודש אוגוסט 2002.

בשנת 2004 נחתם הסכם להעברת הפעילות של הנתבעת 1 לחברת אבטחה אחרת, "מוקד אמון", והנתבעת 1 הפסיקה למעשה את פעילותה במתן שירותי שמירה. מרבית העובדים הועברו להיות עובדי "מוקד אמון", ואולם חלקם, ביניהם התובעת, נותרו עובדים של הנתבעת 1 לצורך השלמת העברת הפעילות ומתן שירות למספר מצומצם של לקוחות של הנתבעת.

על אף העברת הפעילות ל"מוקד אמון", הנתבעת 1 לא פורקה, ובמשך השנים היא צד להליכים משפטיים מסוגים שונים, לרבות הליכים שהיא מנהלת כתובעת, כנגד "מוקד אמון". עוד נזכיר בהקשר זה כי הנתבעת 1 אף נתבעה על ידי עובדיה בהליכים שונים, כאשר מי שהעיד באותם הליכים, היתה התובעת, אשר הציגה את עצמה כמנהלת האבטחה בחברה.

מכל מקום, ביום 1/8/07 החלה התובעת לעבוד בנתבעת 2 שהיא חברה למתן שירותי יחסי ציבור ופרסום. המדובר בחברה שהוקמה בשנת 2005 על ידי הנתבע 3 והנתבעת 4.

התובעת סיימה את עבודתה בנתבעת 2 ביום 4/8/09. נסיבות סיום העסקתה נתונות במחלוקת בית הצדדים.

התביעה נגד הנתבעת 1

לטענת התובעת היא זכאית לפיצויי פיטורים ולזכויות נוספות בגין תקופת עבודתה בנתבעת 1, אליהן נתייחס להלן:

האם מדובר בתקופת עבודה אחת או בשתי תקופות נפרדות, והאם התובעת זכאית לפיצוי פיטורים מהנתבעת 1

כפי שעולה מתאור העובדות, עבודתה של התובעת במשרדי נתבעת 1 הסתיימה בסמוך לתחילת עבודתה במשרדי הנתבעת 2.

המדובר בשתי חברות שתחום עיסוקן שונה בתכלית, המשרדים של כל אחת מהחברות ממוקמים במקום אחר, וההרכב האנושי של העובדים בכל אחת מהחברות גם הוא שונה בתכלית (פרט לתובעת ולנתבע 3). הנתבעת 1 נשלטה על ידי הנתבע 3 ובני משפחתו ואילו הנתבעת 4 נשלטת על ידי הנתבע 3 והנתבעת 4. יאמר מיד כי גם התובעת לא סברה בזמן אמת כי יש זיקה בין שתי תקופות ההעסקה, ובתצהירה היא טוענת כי בעת שעבדה בנתבעת 2 התקיימו שיחות בינה לבין הנתבע 3 בדבר הסדרת זכויותיה הכספיות בגין תקופת עבודתה בנתבעת 1 (ראה סעיפים 63-64 לתצהירה).

על רקע האמור לעיל, אינני רואה כל דרך לראות את הנתבעות 1 ו- 2 כמקום עבודה אחד ואני קובעת כי מדובר בשני מעבידים שונים, אשר העסיקו את התובעת בזה אחר זה.

לא מן הנמנע כי המוטיבציה של הנתבע 3 להעסיק את התובעת בנתבעת 2, היתה קשורה לכך שנדרש סיועה של התובעת לצורך הליכים משפטיים שונים שבהם היתה מעורבת הנתבעת 1, כמו גם הרצון לדחות את גמר החשבון איתה בגין תקופת עבודתה בנתבעת 1, ואולם אין בכך כדי ליצור רצף של העסקה. ובפרט כאשר לנתבעת 4, שהיא הבעלים בנתבעת 2 אין כל זיקה לתקופת העסקתה של התובעת בנתבעת 1.

בנסיבות שתוארו לעיל, עבודתה של התובעת בנתבעת 1 הסתיימה ללא מכתב התפטרות וללא מכתב פיטורים, בכך שהתובעת "עברה" לעבוד בנתבעת 2, שהיא כאמור מעביד אחר.

בנסיבות העניין, יש לבחון את נסיבות סיום ההעסקה, על מנת לקבוע האם סיום ההעסקה היתה ביזמת התובעת או ביזמת הנתבעת 1.