עופר נ' דיין

פסק דין

הנתבעת הינה בעלת דירה ברחוב הפועל 16/1 בחיפה (להלן: "הדירה"). התובעת התגוררה בדירה והחזיקה בה, שלא כדין, מיום 11.11.02 עד יום 15.6.03. בתקופה זו לא דווח לעירית חיפה (להלן: "העיריה"), כי התובעת מחזיקה בדירה. החל מיום 1.1.03 דרשה העיריה תשלום ארנונה בשיעור מלא עבור הדירה, אף שלטענת התובעת, אילו היתה מדווחת לעיריה כמחזיקה בדירה בתקופה זו, היתה זוכה להנחות בתשלומי הארנונה בהם נשאה. את סכום חיובי היתר בארנונה, שנגרמו לה, לטענתה, עקב אי מילוי חובת הדיווח לעיריה על ידי הנתבעת, היא תובעת בתביעה זו.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

סבה וסבתה של התובעת היו דיירים מוגנים בדירה, שהיתה תחילה בבעלות חברת אנילי בע"מ, ובהמשך בבעלותה של הנתבעת. לאחר פטירתם של סבה וסבתה (הסב נפטר ביום 11.11.02), החזיקה התובעת בדירה.

הנתבעת הגישה בשנת 2003 תביעה לפינויה של התובעת מהדירה (ת.א. 10177/03 בבית משפט זה). ביום 7.11.05 ניתן פסק דינו של בית המשפט (נספח נ/3 לתצהיר הנתבעת), בו קיבל בית המשפט את התביעה, קבע כי לתובעת אין זכות להתגורר בדירה, והורה על פינויה מן הדירה. ערעור שהגישה התובעת לבית המשפט המחוזי, ובקשת רשות ערעור שהגישה לבית המשפט העליון, נדחו (נספחים נ/4 ונ/5 לתצהיר הנתבעת).

ביום 15.6.06 פינתה התובעת את הדירה.

ביום 31.10.07 ניתן בבית משפט זה פסק דין בו התקבלה תביעת הנתבעת נגד התובעת לדמי שכירות ראויים עבור התקופה בה התגוררה התובעת בדירה מבלי ששילמה דמי שכירות (ת.א. 5664/06, נספח נ/6 לתצהיר הנתבעת).

לאורך התקופה בה התגוררה התובעת בדירה, לא דיווחה הנתבעת לעיריה, כי התובעת מתגוררת בדירה. סבה של התובעת היה רשום בעיריה כמחזיק בדירה, אף לאחר פטירתו, עד לאחר פינויה של התובעת מן הדירה.

ממצאים עובדתיים נוספים

הנתבעת טוענת, בהסתמך על תגובת העיריה לעתירה מנהלית שהגישה התובעת נגד העיריה ביחס לגובה חיוביה בארנונה, כי בשום שלב לפני חודש מרץ 2007 לא פנתה התובעת לעיריה בבקשה לקבל הנחה בארנונה.

התובעת מסרה בעדותה, כי במהלך השנים בהן התגוררה בדירה פנתה לעיריה וביקשה להגיש בקשות לקבלת הנחה בארנונה, אולם לאחר שנציגי העיריה בדקו ונוכחו, כי היא אינה רשומה כמחזיקה בדירה, נאמר לה, כי אינה יכולה להגישן. לדבריה: "אפילו לא שמו עליהם חותמת נתקבל, כי אמרו לי שאני לא קשורה לנכס הזה" (עמ' 2 שו' 21-26 לפרוטוקול).

יוסי גדיאל, סגן מנהלת האגף לחיובי ארנונה ומנהל במחלקה לבקרת גביה בעיריה, מסר בעדותו, כי כאשר מגיע אדם לעיריה, ומבקש להגיש בקשה להנחה בארנונה, בודק הפקיד המטפל את זכויותיו של אותו אדם בנכס. אם אותו אדם אינו רשום כמחזיק, נאמר לו שאינו יכול להגיש בקשה להנחה בארנונה, בטרם יוסב נכס הארנונה על שמו, ולשם כך עליו להציג חוזה קניה או שכירות של הנכס. אם אין ברשותו חוזה כזה, הוא נשלח להביא חוזה, והגעתו לעיריה אינה מתועדת באופן כלשהו בעיריה (עמ' 17 שו' 21 – עמ' 18 שו' 24; ועמ' 19 שו' 11-19 לפרוטוקול).

דבריו אלה של העד גדיאל, מצביעים על אמיתותה של גרסת התובעת, ועל כן אני מקבלת את טענתה, כי הגיעה לעיריה על מנת להגיש בקשות להנחה בארנונה, אולם הדבר לא התאפשר לה הואיל ולא היתה רשומה כמחזיקה, ופניותיה לא תועדו על ידי העיריה.

לאור עדותו של העד גדיאל, כי כאשר נפטר אדם מבטלת העיריה את כל ההנחות להן היה זכאי בארנונה (עמ' 19 שו' 9 לפרוטוקול), מקבלת אני אף את טענת התובעת, כי הארנונה שדרשה העיריה עבור הדירה החל מיום 1.1.03 ועד לעזיבתה את הדירה היתה בסכום מלא.

הצדדים נחלקו ביניהם אף באשר לשאלה, האם במהלך התקופה בה התגוררה התובעת בדירה, היא פנתה אל הנתבעת בבקשה כי תסור עימה לעיריה, על מנת לעדכן את פרטיה כמי שמחזיקה בדירה. איני סבורה, כי הכרעה בשאלה עובדתית זו נחוצה לצורך הכרעה בתביעה. לאור התוצאה אליה הגעתי, כפי שיפורט להלן, הרי שאף אילו הייתי מקבלת את גרסת התובעת בנושא זה, לא היה בכך כדי להשפיע על התוצאה.

דיון והכרעה

האם לנתבעת אחריות כלפי התובעת?

התובעת טוענת, כי הנתבעת הפרה את הוראת סעיף 325 לפקודת העיריות, לפיו חובתה לעדכן את העיריה, כי התובעת מחזיקה בדירה; וכי נזקה – תשלום ארנונה ביתר, נגרם כתוצאה מכך. הסעיף קובע:

" 325. הארנונה בחדילת בעלות או החזקה

חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כל בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה".