עונשו של מי שהפך אחייניותיו לשפחות מין הוקל בשל גילו ומצבו הרפואי הקשה

1.             בפנינו ערעור, שהיקפו צומצם והוא מתמקד עתה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז, ו-א' ואגו). זה השית על המערער, בעקבות הרשעתו בביצוע עבירות מין בשתי מתלוננות (בנותיהן של אחות אשתו של המערער) - עונש של שמונה שנות מאסר בפועל וכן תשלום פיצוי בסך 75,000 ש"ח לכל אחת משתי המתלוננות.

להלן נפרט את עיקרי הנתונים הרלבנטיים ונתאר את השתלשלות ההליכים.

2.             על-פי כתב האישום, שהוגש בשנת 2003, ביצע המערער מעשים מיניים במתלוננות משך שנים ארוכות, מאז היותן ילדות רכות בשנים, בשנות ה-70' של המאה שעברה. בהכרעת הדין, המפורטת כדבעי, נקבע כי המערער, חרף הכחשותיו הנמרצות, ביצע את כל המעשים שיוחסו לו בכתב האישום, וכי הוא ניצל את יחסי הקרבה הבין-משפחתית להפיכת שתי האחיות המתלוננות ל"שפחות מין" שלו - לסיפוק יצריו המיניים. בשל מגבלות התיישנות הורשע המערער רק באותם מקרים שהתרחשו לקראת סופה של התקופה, לאחר חודש מרץ 1986: אינוס במספר הזדמנויות וביצוע מעשים מגונים במתלוננת האחת, ואינוס במקרה יחיד של המתלוננת השנייה. נמצא כי המערער אמנם לא הפעיל אלימות גלויה כלפי המתלוננות, ואולם אלה ראו בו, בשל התנהלותו כלפיהן וגילן הצעיר כמעין דמות הורית וסמכותית, שיש לציית לכל גחמותיו ולהימנע מלהתנגד למעשיו.

3.             בשלב הבאת הראיות והטיעונים לעונש בבית המשפט המחוזי הנכבד, עתרה המדינה להטלת עונש הולם על המערער בגין מעשיו הקשים, חרף חלוף הזמן של כ- 23 שנים מאז ביצוע העבירות שבביצוען הורשע המערער. בגדרי הראיות לעונש, שעליהן עמד בית המשפט הנכבד קמא בפירוט בגזר דינו, העידו המתלוננות, חלף הבאת תסקיר בעניינן. מעדותן עלה שאמנם עלה בידן לכאורה לשקם עצמן - להקים משפחה ולרכוש השכלה, אולם מעשי המערער הותירו בהן חותם נפשי בל יימחה, החריבו את ילדותן, וגזרו עליהן תחושות של כאב, חרדות וייאוש לשנים.

בא-כוח המדינה הסכים כי המערער נעדר עבר פלילי, איננו צעיר, והפך בינתיים לנכה בשיעור 100%, הנסמך על כסא גלגלים מאז פציעתו בעבר בתאונת דרכים. עם זאת הוא טען כי גם מצבו הבריאותי הרופף של המערער איננו יכול להוות שיקול מכריע לקולא, ואין הוא שקול כנגד הגזילה השיטתית של ילדות ונעורים מן המתלוננות, החרבת גופן ונפשן, והפרת זכויותיהן הבסיסיות. נוכח כל אלה עתרה המדינה להשית על המערער עונש מאסר ממושך, ופיצוי כספי מירבי לטובת כל אחת מן המתלוננות.

4.             בא-כוח המערער, מצידו, הדגיש את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות שיוחסו למרשו ואת העובדה שבתחילה סברה התביעה כי יש לסגור את התיק נגד מרשו, בשים לב לזמן הרב שעבר ולקשיים ראייתיים מסוימים. לאחר מכן, משהועמד בסופו של דבר המערער לדין - בית המשפט המחוזי זיכה אותו מן המיוחס לו מטעמי התיישנות, ואולם בית משפט זה קיבל את ערעור המדינה בנושא זה והורה לבית המשפט המחוזי לדון בשאלת אשמתו של המערער (ע"פ 6960/03 של בית משפט זה מתאריך 23.12.03). כתוצאה מהשתלשלות זו, בא-כוח המערער טען שנגרם למערער עינוי דין, הראוי להתחשבות. בצד כל אלה, הדגיש בא-כוח המערער את נכותו של מרשו, ואת ההשפעה הקשה של ההליך על המערער ועל משפחתו. המערער עצמו שב וטען לחפותו המלאה, וטען במעמד האמור כי מקור התלונות נגדו בעלילה של משפחת אחות אשתו נגדו.

5.             בחוות דעת להערכת המסוכנות של המרכז לבריאות הנפרש נמצא כי חרף הכחשותיו של המערער לגבי המעשים שיוחסו לו, הרי שלנוכח מצבו - אין נשקפת ממנו מסוכנות לטווח הארוך, וכי, בנסיבותיו, מסוכנותו היא נמוכה.

6.             משסקר בית המשפט הנכבד קמא את הראיות והטיעונים לעונש, שעל עיקריהם עמדנו לעיל, קבע בית המשפט כי יש ליתן משקל נכבד למעשים הקשים והבזויים של המערער, אשר פגע שוב ושוב במתלוננות, בגופן ובנפשן. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה יש למצוא תגובה עונשית, הולמת וראויה, למעשיו החמורים של המערער. לפיכך, חרף מצב בריאותו הרופף של המערער ומסוכנותו הנמוכה כאמור, נמצא כי יש להשית עליו עונש שיהיה בו כדי להרתיע את הרבים ואף לשקף את עקרון הגמול בענישה. משקל של ממש ניתן גם לעובדה שהמערער עודנו מכחיש את המעשים בהם הורשע ומסרב להביע בגינם כל חרטה ולבקש את מחילת קורבנותיו.

לצד הקולא ציין בית המשפט את גילו של המערער, את חלוף הזמן הרב מאז ביצוע המעשים, כמו גם תקופה של שש שנים, שנמצא כי המערער איננו אחראי לה - שעברה בין הגשת כתב האישום ועד לסיום ההליכים בעניינו באותו שלב. בית המשפט ראה להתחשב אף בנכותו הקשה של המערער, ובהיותו נעדר עבר פלילי, קודם להרשעתו בתיק זה.

על רקע כל האמור לעיל נגזר על המערער עונש של שמונה שנות מאסר בפועל, ושל פיצוי בסך 75,000 ש"ח לכל אחת מן המתלוננות.

המערער החל בסוף שנת 2009 בריצוי מאסרו, מבלי שישלם את הפיצוי למתלוננות.    

7.             המערער הגיש לבית משפט זה ערעור הן על הכרעת הדין, הן על גזר הדין. במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, בתאריך 31.1.2011, חזר בו המערער מהשגותיו כנגד הכרעת הדין, בנסיבות שעליהן נעמוד בהמשך (בפיסקה 9 שלהלן). לפיכך אין לנו צורך להידרש עוד לנדבך זה שבערעור. אשר להשגתו על חומרת העונש, הרי שהמערער חזר ומנה את עיקר הטעמים לקולא שנזכרו כבר לעיל, תוך שהוא גורס כי היה מקום ליתן להם משקל רב ממה שיוחס להם בגזר הדין. בהקשר האמור הוא מדגיש, בין היתר, את: התהפוכות בחקירה ובתיק; חלוף הזמן הרב מאז ביצוע העבירות; מצבו הבריאותי הרופף של המערער; שידורה של תכנית טלוויזיה בעניינו, עוד טרם הכרעת הדין וגזר הדין, תוך השפלתו בה, לדבריו, ולבסוף - מסוכנותו הנמוכה, כעולה מחוות הדעת להערכת מסוכנות שהוגשה בעניינו.

8.              לקראת הדיון בפנינו, הורינו, לבקשת המערער, על הגשת חוות דעת רפואית עדכנית ביחס למצבו הבריאותי, וכזו נערכה על-ידי מנהל המרכז הרפואי בשירות בתי הסוהר (מר"ש). בחוות הדעת צוין כי המערער, בן 64, מאושפז בתא סיעודי ב-מר"ש, תוך ש"אסיר עבודה" אחר תומך בו במהלך כל שעות היממה. טרם אשפוזו ב-מר"ש, אושפז המערער בבית חולים עקב החמרה במחלה ריאתית חסימתית כרונית קשה. הוא שוחרר מבית החולים עם תפקוד ריאתי ירוד. כן צוין כי בשנת 2006 עבר המערער ניתוחים להחלפת פרקי הירכיים, וכי הוא סובל מכאבי ברכיים וכתפיים, ונמצא במעקב וטיפול פסיכיאטרי מתמידים. במהלך מאסרו נמצא כי תפקודי הריאה של המערער המשיכו ונפגמו, באופן שעתה קיימת סכנה מוחשית לחייו והומלץ לו על השתלת ריאות. כיום הוא מצוי לפיכך בהליכי הכנה לביצוע השתלה כאמור. כן נמצא כי הוא סובל לאחרונה מקרישי דם ברגליו.

9.             במהלך הדיון, שהתקיים בפנינו בתאריך 31.1.2011 בנוכחות המערער, באי-כוח הצדדים ואחת מהמתלוננות, ובעקבות הערותינו, הגיעו באי-כוח התביעה וההגנה להסדר במסגרתו המערער חזר בו מערעורו על ההרשעה, והמדינה הסכימה להפחתה משמעותית בעונש. באת-כוח המדינה הבהירה כי עמדתה העדכנית נובעת מהעובדה שהמערער, שעד כה הכחיש את כל מה שמיוחס לו - חזר בו מהכפירה, ובשל התחשבות במצבו הרפואי הנוכחי הרופף. המתלוננת, שחומרת פגיעתו הרעה של המערער בה ניכרה בעת הדיון, ביקשה לשאת דברים בפנינו והתרנו לה הדבר. לצד הבעת תחושותיה הקשות ממעשי המערער, היא הביעה הבנה להסדר הנ"ל, והדגישה כי נכונותו של המערער לסגת בו מהכחשתו את המעשים, שבהכרעת הדין נקבע כי ביצע במתלוננות, יש בה, מבחינתה, כדי לסייע לה להביא את הפרשה הכאובה לידי סיום. אף באת-כוח המדינה עמדה על כך שההתפתחות שחלה במהלך הדיון באולם בית המשפט היא בעלת חשיבות רבה להמשך חייה של המתלוננת.

10.          בתום הדיון, ומשהוברר כי המערער טרם נשא בפיצויים בהם חויב לטובת המתלוננות, הורינו - בהסכמת המערער - כי הוא יעדכן את בית המשפט באשר לאפשרות ביצוע התשלום על-ידו. בעקבות הדברים, מסר המערער הודעה לפיה הוא יישא בתשלום הפיצוי למתלוננות שהושת עליו - בתוך חודש ימים. בתאריך 21.2.2011 מסר המערער הודעה נוספת, המגובה באסמכתאות מתאימות, על כי השלים את ביצוע תשלום הפיצוי למתלוננות, באמצעות המרכז לגביית קנסות, ולאחר שהועלתה טענה על ידי אחת המתלוננות כי הסכום לא כלל הפרשי ריבית השלים המערער את החסר.

ניתן איפוא לפנות עתה להכרעתנו בנושא הערעור על גזר הדין.

דיון והכרעה

11.          נפתח בציון מסקנה: לא מצאנו פגם באיזון שביצע בית המשפט המחוזי הנכבד בגזר דינו בין השיקולים השונים שעמדו לנגד עיניו אותה עת ופורטו בפיסקה 6 שלעיל. לפיכך אין צורך לשוב ולפרוס כאן את השיקולים השונים העומדים על כפות המאזניים, את מעשיו הקשים וההרסניים של המערער מזה והשיקולים המסוימים לקולא מזה.

12.          התערבות בעונש המאסר בפועל שנגזר על המערער מוצדקת איפוא כאן רק נוכח ההתפתחויות שחלו מאז מתן גזר הדין, ובמיוחד: ההסדר שהושג בין הצדדים, וכן מצבו הרפואי המתדרדר של המערער. עתה נפרט גורמים אלה ונפקותם.