עונש המאסר שנגזר לנהג שיכור שהרג רוכב קטנוע והפקירו - יוותר על כנו

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.            המערער הואשם בעבירות של הריגה, בניגוד לסעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) + סעיף 64ב וסעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן - פקודת התעבורה) עם תקנה 169ב(א)+(ג) ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961; והפקרה לאחר פגיעה, בניגוד לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה. הוא הורשע בעבירות אלה על פי הודאתו.

           בהסדר הטיעון, הוסכם על הצדדים כי המדינה תטען לעונש של 7 שנות מאסר בפועל, ואילו המערער יוכל לטעון לעונש כרצונו. כן הוסכם, כי המערער ישלם 20,000 ש"ח פיצויים למשפחת המנוח, וכי רשיון הנהיגה שברשותו ייפסל לעשרים שנה מיום הפסילה המינהלית, ויוטל עליו עונש מאסר על תנאי. בסופו יום, נגזר על המערער עונש מאסר בפועל של 6 שנים, בניכוי ימי מעצרו, וכמוסכם על הצדדים, נגזרו עונש מאסר על תנאי, פסילה מהחזקת רשיון למשך 20 שנה, ופיצוי למשפחת המנוח בסך 20,000 ש"ח.

           המערער משיג על העונש שנגזר עליו, וטוען כי בית המשפט החמיר עמו מעבר למידה הראויה.

העבירות

2.            המערער הודה והורשע בכך כי ביום 25.7.08, בשעה 6:40 בבוקר, נהג ברכב פרטי ברמת גן, בנסיבות הבאות: עובר לנהיגתו כאמור, שתה המערער משקאות אלכוהוליים, ובעקבות כך השתכר. בעת נהיגתו היה שיכור. בבדיקה שנערכה לו כשעה וחצי לאחר התאונה, נמצא בדמו אלכוהול בריכוז של 140mg%. כשהגיע רכבו לצומת האלוף שדה-דרך רבין, האיר אור אדום ברמזור בכיוון נסיעתו של המערער. הוא לא ציית לרמזור, ונכנס בנסיעה לצומת. אותה עת, נסע יצחק לנקרי המנוח בקטנוע בכיוון הנגדי, ונכנס לצומת ברמזור ירוק בכיוון נסיעתו. רכבו של המערער פגע בו, ומעוצמת הפגיעה הועף המנוח מהקטנוע, ונפל על הכביש. בסמוך לאחר התאונה, עצר המערער את רכבו, יצא מן הרכב, והבחין במנוח כשהוא שרוע על הכביש. מיד לאחר מכן, נמלט המערער מן המקום מבלי למסור פרטים, לא הגיש למנוח עזרה שיכול היה להגיש בנסיבות המקרה, והפקירו. לאחר סריקות, נתפס המערער על ידי שוטרים בסמוך לאצטדיון "וינטר" ברמת גן, כשהוא מנסה להחליף גלגל ברכבו. כתוצאה מהתאונה, נגרמה למנוח חבלת ראש קשה, והוא פונה אגב ביצוע פעולות החייאה לבית חולים תל השומר, שם נקבע מותו. על פי כתב האישום, בו הודה המערער, התאונה ומותו של המנוח נגרמו בשל אדישותו, קלות דעתו ופזיזותו של המערער כלפי חייהם של הנמצאים בכביש, אשר מצאו את ביטויים בנהיגתו של המערער, כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים, וחצייתו את הצומת כשהרמזור לכיוון נסיעתו היה אדום. בעקבות אלה, הוא פגע בנהיגתו במנוח, שרכב על קטנוע, וגרם למותו. המערער הורשע, כאמור, בעבירות נשוא כתב האישום.

גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3.            בגוזרו את הדין, בחן בית המשפט את הטעמים לחומרה, ובכלל זה את נהיגתו של המערער בהיותו שיכור, ובמצב נפשי של פזיזות, אשר הביאה להריגתו של המנוח. הוא תיאר את השבר העמוק שפקד את משפחת הקרבן, ואת הפגיעה הקשה באינטרס הציבורי הכללי המשתקף בתאונות קטלניות בכביש פרי מצב של פזיזות, ואת הצורך להחמיר בדין כחלק ממדיניות ענישה מכוונת, המבקשת לבער את נגע הנהיגה הפרועה והמסוכנת בכבישי הארץ, התובעת חיי אדם. דגש מיוחד ניתן לחומרת הנהיגה בשכרות, במיוחד כאשר הכניסה למצב של שכרות היא פרי אקט רצוני של הנאשם, וכאשר הוא אינו נמנע מנהיגה במצב מסוכן כזה. בית המשפט דחה את טענות ב"כ המערער - שהותר לו להעלות במסגרת הסדר הטיעון - לפיהן המערער לא היה שיכור כלל בעת התאונה. בענין זה נקבע כי אמנם מ"דוח המאפיינים" (נ/1) עולה כי המערער אמנם לא היה "שיכור כלוט", אך לא נשללו ממצאי שכרותו, שהתבססו על בדיקה מדעית של דגימת דמו, שנלקחה כשעה וחצי לאחר קרות התאונה, ואשר ממצאיה העלו כי בדמו נמצא ריכוז אלכוהול של 140mg%, רמה העומדת על כמעט פי 3 מהנורמה הקבועה בדין, שהיא 50mg%. המערער הודה בשכרותו ברמה שפורטה בכתב האישום במסגרת הודאתו בפרטי האישום.

4.            יסוד נוסף להחמרה בדין נמצא בהפקרת המערער את הקרבן לנפשו לאחר התאונה. בית המשפט עמד על האכזריות, הכיעור, והחומרה שבעבירת ההפקרה, שעיקרה במניעת הצלתו של הנפגע על ידי מחדלו של הפוגע. במקרה זה, נטש המערער את זירת התאונה בסמוך להתרחשותה, ללא שהגיש סיוע לקרבן; טרם הנטישה, עצר את רכבו, יצא מן הרכב, הבחין במנוח כשהוא שרוע על הכביש, ועזב את המקום, ככל הנראה בשל הבהלה שאחזה בו; אולם בהלה זו הומרה זמן קצר לאחר מכן בהתנהגות מחושבת מצדו, כאשר נמצא על ידי המשטרה זמן לא רב לאחר מכן כשהוא מחליף גלגל ברכבו, ככל הנראה כדי שיקל לו להימלט מן המקום.

5.            בית המשפט קמא התייחס גם להיבטים האינדיבידואליים למערער. עד לתאונה, הוא תיפקד כאדם נורמטיבי, והתנהגותו היתה חיובית, אם כי לחובתו עבירות תעבורה קודמות. כן ניתן משקל לכך כי המערער הודה במעשים, והביע צער וחרטה עמוקים על מה שעולל. הובאו בחשבון תנאי חייו האישיים הקשים, ובכלל זה צורכי טיפולו באמו, החולה במחלה קשה. בית המשפט איזן בין מכלול שיקולים - החומרה המתבטאת בהריגת המנוח אגב נהיגה בשכרות, והפקרתו לאחר מכן, המחייבים גמול והרתעה, ומנגד - נשקלו היבטים פרטניים ונסיבות לקולא בעניינו של המערער. באיזון כולל, הוחלט, כאמור, לגזור את דינו ל-6 שנות מאסר בפועל, ולהטיל את שאר העונשים שהיו מוסכמים על הצדדים.

הערעור

טענות המערער

6.            המערער טוען, ראשית, כי לגורמים לקולא - ובפרט הודאתו באשמה - לא ניתן משקל ראוי בענישה. אשר לסוגיית האלכוהול - הוא טוען כי תוצאת בדיקת הנשיפה אינה משקפת נכונה את מצב האלכוהול בדמו, וכי הוא היה צלול, ושלט במעשיו בעת התאונה, וזאת ניתן ללמוד מטופס בדיקת מאפייני השכרות שבוצעה בו. המערער מוסיף, כי יש להתייחס לנהיגת רכבו אל תוך הצומת ברמזור אדום כטעות אנוש, המתרחשת לעיתים מבלי משים. בענין ההפקרה נטען, כי אין מדובר במקרה מובהק של "פגע וברח". אין מדובר באדם שנמלט מפני אימת הדין, אלא במי שעזב את המקום מחמת פחד פתאומי שתקף אותו כתוצאה מאי היכולת להתמודד עם המראה הקשה של אדם שדקות ספורות קודם לכן פגע בו אנושות. כן נטען, כי בקרב האנשים שהתקהלו במקום, נמצאו אלה שדאגו להזמין כוחות הצלה, וכל אלה מקהים במקרה זה את חומרתה של עבירת ההפקרה, באופן שיש לתת לו ביטוי בענישה. נטען עוד, כי הסכמת המערער לקבל על עצמו את המרכיבים הנוספים של העונש - מאסר על תנאי, פסילת רשיון ל-20 שנה, ופיצוי משפחת המנוח ב-20,000 ש"ח - אמורה היתה לפעול לריכוך עונש המאסר בפועל שהוטל עליו, דבר שלא ארע.

טענות המדינה

7.            המדינה טוענת כי אין מקום להתערב בעונש. המערער נהג כשהוא תחת השפעה חריפה של משקאות משכרים, כשבדמו כמות אלכוהול ברמה של כמעט פי 3 מהכמות המותרת על פי הדין. כן נטען, כי מתקיים קשר מהותי הדוק בין מצב השכרות לבין קרות התאונה. עבירת ההפקרה מוסיפה מימד מחמיר לנסיבות העבירה, החמורות בלאו הכי, ובשיקול כולל, אין לראות בעונש שנגזר כחורג מרמת הענישה הראויה במקרה זה.

תסקיר שירות המבחן

8.            בעניינו של המערער הוגש תסקיר מבחן. מהתסקיר עולה, כי שהות המערער במעצר מסבה לו מצוקה, אם כי הוא משולב במסגרת שיקומית למחצה, משתתף בקבוצות טיפוליות, ומעורב בעבודה במסגרת הכלא. התסקיר חושף בעיות משפחתיות קשות, ובמיוחד ליקויי בריאות חמורים של אם המערער ואחותו, היוצרים קשיי התמודדות מיוחדים של המשפחה. לאור השתלבותו של המערער במערכות הטיפוליות בכלא, ישנה כיום מחשבה להעבירו למחלקה שיקומית בכלא מעשיהו, בעוד מספר חודשים, שם יתאפשר לו גם לעבוד מחוץ לכלא, לצד המשך הפעילות במסגרת הטיפולית בכלא. שירות המבחן סיכם את חוות דעתו באומרו כי מדובר באדם נורמטיבי, אשר ארוע התאונה וגרימת מוות לאדם גרמו לו לזעזוע טראומטי קשה. המאסר חידד והדגיש בפני המערער את חומרת מעשיו, והשלכותיהם הקשות על חיי אדם וחיי משפחת הקרבן, שנותרו מיותמים אחרי מותו. שירות המבחן ציין כי המערער הוא אדם בעל כוחות ויכולות תיפקוד טובות, העלולים להיחלש בתנאי מאסר ממושך.

שיקולי הענישה

9.            מקרה זה הוא מורכב מבחינת שיקולי הענישה המתחייבים ממסכת הנתונים המייחדת את העבירות שהמערער הודה בהן. המערער נהג ברכבו בפזיזות, כאשר הוא נתון להשפעת משקאות אלכוהוליים ברמת שכרות הגבוהה כמעט פי 3 מהרמה המותרת על פי דין. בנהיגתו במצב של פזיזות ותחת שכרות קשה, נכנס עם מכוניתו לצומת כשרמזור אדום מורה לעצור. נסיבות הנהיגה בשכרות ובמצב של פזיזות שהביאו בעקבותיהם לקיפוח חיי אדם מהוות גורמי חומרה בעלי משקל רב. ערך חיי האדם וקדושת בטחון הגוף והחיים הם מן הערכים העליונים שעל הענישה לקחתם בחשבון (ע"פ 5729/09 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.4.10); ע"פ 4688/09 ראב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.12.09); ע"פ 865/09 חמאד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.12.09)). תופעת הקטל בכבישים, והזלזול העמוק בחיי אדם המשתקפת בתרבות הנהיגה הקלוקלת המאפיינת את הנוהגים ברכב בכבישי ישראל, מחייבת לנקוט יד קשה בתופעות אלה. במיוחד כך הדבר כאשר לתופעה זו מתלווים יסודות חומרה מיוחדים, ובהם נהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול, המערפלת את החושים ומקהה את מנגנוני השליטה של הנוהג ברכב. השכרות אגב נהיגה נושאת בחובה תוצאות קשות, ותופעה זו מחייבת ענישה הולמת: