עומרי נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 14.1.09. תחילה הוגשה הבקשה לבית המשפט בתל אביב, אולם בהמשך הועברה לבית משפט זה.

המבקש טוען כי לא קיבל את הדוח, אשר נשלח אליו בדואר, וכי נודע לו עליו "לאחרונה" מבדיקה במשרד הרישוי. המשיבה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.

אכן לכאורה הדוח המקורי שנשלח למבקש לכתובתו ברח' צהל בפתח תקווה הוחזר תוך ציון הערה "לא ידוע". יחד עם זאת, מתברר כי המבקש ידע על הדוח לא "לאחרונה" כאמור בבקשתו, אלא כבר בחודש נומבר 2010, דהיינו כשלוש שנים בטרם הגשת הבקשה. עוד עולה מתשובת המשטרה כי ביום 28.7.11 נשלח הדוח פעם נוספת לכתבות הנכונה בתל אביב.

המבקש לא טען כנגד קבלת הדוח בכתובתו בתל אביב, ומובן שלא הראה כי לא התקבל אצלו שלא מחמת מחדל שלו.

יתרה מכך, פרט לטענה בדבר אי קבלת הדוח במועד, לא העלה המבקש טענה כלשהי כנגד העבירה המיוחסת לו.

סבורני כי בנסיבות אלה, אין מקום לקבלת הבקשה.

ראשית, מהאמור לעיל עולה כי הדוח התקבל אצל המבקש במשלוח החוזר לכתבות הנכונה, אולם גם אם לא כך הדבר, אין מחלקת כי המבקש יודע על הדוח תקופה של כשלוש שנים. לא מצאתי בפני המבקש כל נימוק של ממש מדוע לא הגיש בקשתו במשך כל תקופה זו, ואין הוא יכול להוסיף ולהסתתר מאחורי הטיעון כי הדוח המקורי נשלח לכתבות לא נכונה.

בנסיבות דומות נדחו בקשות להארכת מועד לא אחת, וראו לדוגמא רע"פ 191/12 ציון דהמן נ' מדינת ישראל, שם דובר בהשתהות של שנה בהגשת הבקשה ורע"פ 5107/11 דוד איינהורן נ' מדינת ישראל שם דובר באיחור בן שנתיים. יתרה מכך, בעניין איינהורן הראה המבקש הגנה לכאורה בדמות תצהיר של מי שנטל אחריות על העבירה, אך כאמור בקשתו נדחתה. באופן דומה קבע בית המשפט העליון ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל:

"כפי שציין בית משפט השלום לתעבורה, וכפי ששב וציין בית המשפט המחוזי, על המבקש להסב דו"ח על שמו של זולתו באיחור כה ניכר, ליתן הסבר לפשר השיהוי. המבקש נמנע בשתי הערכאות להסביר מדוע איחר באופן כה ניכר בבקשתו להסבת הדו"ח, והסבר אינו בנמצא אף בבקשת רשות הערעור; גם לא הובאו "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230). בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט".

ואם נכונים הדברים במקרה בו מראה אדם הגנה טובה לכאורה כנגד העבירה המיוחסת לו מקל וחומר שהם נכונים כאשר הוא אינו מעלה כל טענה בעניין זה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ד, 31 דצמבר 2013.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: