עומר בנאי נ' מדינת ישראל

לפנַי בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) מיום 9.8.2017 במסגרת עמ"ת 17892-08-17, בגדרה התקבל חלקית ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת ל' שלזינגר שמאי) מיום 7.8.2017 במ"ת 2056-07-17.

הרקע לבקשה

1. כתב אישום שהוגש ביום 7.8.2017 לבית משפט השלום לתעבורה מייחס למבקש עבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), נהיגה בהיעדר רישיון נהיגה בתוקף לפי סעיף 10(א) לפקודה ונהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970. לצד כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר המבקש עד תום ההליכים. לפי עובדות כתב האישום, המבקש נתפס ביום 6.8.2017 נוהג בעודו בזמן פסילת רישיון נהיגה בגין שלושה תיקים בהם הורשע במהלך שנת 2006, כל אחת מהפסילות למשך תקופה של שנתיים. על פסילות אלו הודע למבקש ביום 17.8.2016. כמו כן, המבקש אף נהג ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח, שכן רישיונו פקע בשנת 2001 ומאז טרם חוּדש.

2. לאחר שהגיש המבקש למשרד הרישוי בקשה לחישוב מניין תקופות הפסילות, ביום 28.9.2016 הופק עבורו טופס בקשה לקבלת רישיון נהיגה (להלן: טופס ירוק). לטענת המבקש, אילו פסילות הרישיון בעניינו היו עדיין בתוקף נכון למועד זה, משרד הרישוי כלל לא היה מפיק לו את הטופס הירוק. על כן, בדיון שנשמע לפני בית משפט השלום לתעבורה הודה המבקש בקיומן של הפסילות האמורות, אלא שלטענתו תקופת הפסילות הסתיימה. אם כן, לפי הטענה, המבקש אמנם נהג ללא רישיון נהיגה בתוקף וללא ביטוח, אך לא נהג בזמן פסילה ומכאן שאין עילה לעצרו עד תום ההליכים.

3. בהחלטת בית משפט השלום לתעבורה מיום 7.8.2017 נדחתה בקשת המשיבה למעצר המבקש עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. נקבע כי לנוכח פסק הדין בעניין בש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל (14.4.2014) (להלן: הלכת ג'אבר), הסמכות לחשב את תקופת פסילת רישיון הנהיגה מסורה למשרד הרישוי. משרד הרישוי סיפק למבקש טופס ירוק בעניינו ובתוך כך יצר בפני המבקש מצג לכאורה כי הסתיימה פסילת רישיונו בגין כל ההליכים המופנים נגדו והמבקש היה רשאי להסתמך על משרד הרישוי כרשות מנהלית שהפיקה עבורו את הטופס הירוק. מטעמים אלה נקבע כי חל כרסום בעוצמת הראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש, ובהתאם לכך הוא שוחרר ממעצר בתנאים מגבילים.

4. על החלטה זו עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. במסגרת הערר היא עמדה על טענותיה כי המבקש ידע שהוא נוהג בזמן פסילה, זאת על יסוד מספר נימוקים: ביום 16.2.2016 הפקיד המבקש במזכירות בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה תצהיר חלף רישיון נהיגה (להלן: התצהיר), כחלק מהפרוצדורה הדרושה לתחילת מניין תקופות הפסילות; ביום 17.8.2017 וביום 31.8.2016 נחקר המבקש תחת אזהרה בגין תיקים נוספים התלויים ועומדים נגדו ובחקירות אלו נמסר לו דבר הפסילות; ביום 21.3.2017 המבקש אף הודה והורשע בעבירות דומות לעבירות המיוחסות לו בענייננו (תיק מספר 5827-10-16). לאור כל אלה, טענה המשיבה, ברי כי המבקש ידע שהוא נהג בזמן פסילה והתנהגותו אינה אלא בגדר עצימת עיניים מכוונת. לשיטתה, משמעות הפקת הטופס הירוק אינה כי נמען הטופס אינו מצוי בתקופת פסילת רישיון, אלא כי הוא רק רשאי להתחיל הליך של הנפקת רישיון. המשיבה אף הצביעה על עברו הפלילי והתעבורתי המכביד של המבקש וטענה כי מסוכנותו אף היא מצדיקה הארכת מעצרו עד תום ההליכים.

5. בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי את טענות המשיבה. מההחלטה עולה כי בית המשפט המחוזי סבר כי צדק בית משפט השלום לתעבורה בכך שהתנהלות משרד הרישוי – שעה שהפיק למבקש טופס ירוק הנחזה ככזה המרמז על תום תקופת הפסילה בעניינו – מחלישה את עוצמת הראיות לכאורה נגד המבקש. יחד עם זאת, בניגוד להחלטת בית משפט השלום לתעבורה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בכך כדי לאיין כליל את קיומן של הראיות לכאורה. נקבע כי נסיבות המקרה מלמדות על ידיעתו של המבקש כי הוא נהג בעודו מצוי בתקופת פסילה ממושכת. הגם שמידת עוצמתן של הראיות לכאורה נגד המבקש אינה גבוהה, יש להביא בחשבון גם את מידת מסוכנותו הגבוהה. נוכח "מקבילית הכוחות" שמתקיימת בין שני שיקולים אלה, נקבע כי החלטת בית משפט השלום לתעבורה מקלה מדי בתנאים המגבילים. לפיכך, בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המשיבה באופן חלקי, באופן שהוסיף לתנאי השחרור מהמעצר גם תנאי של מעצר בית מלא בביתו של המבקש. כן נקבע כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום לתעבורה לקבלת תסקיר מעצר בעניינו של המבקש לשם בחינת מסוכנותו להמשך התנאים המגבילים.

           משלא נחה דעתו של המבקש באשר להחלטה זו, הוא הגיש את בקשת רשות הערר שלפנַי.

בקשת רשות הערר