עולה חדש ששב לארץ מולדתו תוך ויתור על אזרחותו הישראלית, ביקש לעלות ארצה בשנית עם בני משפחתו הלא יהודים מכח חוק השבות.

המשנה לנשיא מ' נאור:

           פלוני, שהוא יהודי, עלה לישראל וקיבל אזרחות מכוח שבות. לאחר מכן החליט לשוב לארץ שממנה עלה, ולבקשתו בוטלה אזרחותו הישראלית. בהמשך ביקש לעלות לישראל בשנית יחד עם בני משפחתו החדשה, שאינם יהודים. האם בנסיבות אלה זכאים בני משפחתו של פלוני למעמד בישראל מכוח סעיף 4א(א) לחוק השבות, התשי"א-1950 (להלן - חוק השבות)? זו השאלה, בתמצית, העומדת במוקד העתירה שלפנינו.        

העובדות

1.             העותרת 1 היא אזרחית אוקראינה, ולה שני ילדים מנישואין קודמים - העותרים 3-2 (להלן יחד - העותרים). ביום 14.12.1996 נישאה העותרת 1 באוקראינה ליהודי אזרח ישראל בשם אפנסי מקסימנקו (להלן - מקסימנקו).

2.             לפני נישואיו לעותרת 1, בשנת 1990, עלה מקסימנקו לבדו מאוקראינה לישראל, וקיבל אזרחות ישראלית מכוח שבות. אותה עת, היה נשוי מקסימנקו לאישה בשם לריסה, אשר נשארה באוקראינה יחד עם שני ילדיהם של בני-הזוג. שנה אחת בלבד לאחר עלייתו ארצה, עזב מקסימנקו את ישראל, שב לאוקראינה והתגרש מלריסה.

3.             לאחר שובו לאוקראינה, בחודש ספטמבר 1996, הגיש מקסימנקו בקשה לוויתור על אזרחותו הישראלית בשל רצונו לחיות באוקראינה (נספח 2 לכתב התשובה, להלן - הבקשה). בטרם אושרה בקשתו לוויתור על האזרחות, בחודש דצמבר 1996, נישא כאמור מקסימנקו לעותרת 1. במועד נישואיו לעותרת 1 היה מקסימנקו עדיין אזרח ישראלי. 

4.             בחודש פברואר 1998 אושרה בקשתו של מקסימנקו לוויתור על אזרחותו הישראלית, והודע לו כי אזרחותו מתבטלת החל מיום 1.3.1998 (נספח 3 לכתב התשובה). לאחר ביטול האזרחות, אימץ מקסימנקו בשנת 2000 את ילדיה הקטינים של העותרת 1, הם העותרים 3-2, ילידי שנת 1986 ו-1985 בהתאמה. אין מחלוקת כי האימוץ נעשה כחוק.

5.             בעתירה, נטען כי נוכח התקרבותו של מקסימנקו מחדש ליהדות, הוא החליט לעלות יחד עם משפחתו החדשה - העותרים - לישראל. בחודש מאי 2002 הגיש מקסימנקו בקשה בשגרירות ישראל בקייב לאשר את ביקורם של העותרים בישראל. לטענת העותרים, הובהר למקסימנקו כי עליו להגיש בקשה זו מישראל (נספחים ב1-ב2 לעתירה). המשיב לא כפר בכך. בחודש יוני 2002 נכנס מקסימנקו לישראל כתייר, וכחצי שנה לאחר מכן ביקש אשרת כניסה עבור העותרים. ואולם, במשך מספר חודשים לא ניתנה האשרה המבוקשת. משנקפו החודשים, וטרם ניתנה האשרה המבוקשת, שלח מקסימנקו מכתב למשרד הפנים בו הוא ביקש כי יתאפשר למשפחתו להיכנס לישראל ולחיות יחד עימו, וכלשונו "בשגרירות של מדינת ישראל נאמר לי כי עלי להגיע לישראל בתור תייר ולפנות אל משרד הפנים בבקשה החזר לי אזרחות ישראלית, אך לאחר הגשת כל המסמכים לשגרירות רק אני קיבלתי את אשרת כניסה לישראל ללא בני משפחתי. אני עזבתי את בני משפחתי ונסעתי לישראל לבד בתקווה שבקרוב אני אתאחד אתם בישראל [...] אז למה אני, יהודי לא יכול להיות עם משפחתי כאן? [...] אני מבקש רק אשרת כניסה עבורם. אנו לא זקוקים לשום סל הקליטה [כך במקור - מ"נ]!" (נספח ד לעתירה). יצוין כבר עתה, כי בענייננו שאלת הזכויות הכלכליות של העותרים אכן אינה מתעוררת (השוו: ע"א 3207/93 פדר נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד נב(3) 385 (1997) (להלן - עניין פדר)).

6.             בהמשך, בחודש יוני 2003 הגיש מקסימנקו בקשה לקבלת מעמד עולה בישראל מכוח שבות, וכלל בבקשה גם את העותרים - אשתו וילדיו המאומצים (נספח 4 לכתב התשובה). יצוין כי מסמך זה הוגש רק במסגרת כתב התשובה ולא נכלל בתגובה המקדמית. ביום 22.6.2003 אושרה הבקשה למתן מעמד למקסימנקו עצמו, ובחודש ספטמבר 2003 אושרה כניסתם של העותרים לישראל. בקשתם של העותרים למתן מעמד מכוח שבות הועברה ל"נתיב - לשכת הקשר" (להלן - לשכת הקשר). לטענת העותרים, הבקשה שהועברה ללשכת הקשר הייתה בקשתו של מקסימנקו מחודש יוני 2003, ואילו לטענת המשיב, הבקשה שהועברה הייתה בקשה חדשה שהגישו העותרים בחודש נובמבר 2003 (נספח 5 לכתב התשובה). בין כך ובין כך, אין מחלוקת כי לשכת הקשר העירה בכתב לגבי העותרים כי העותרת 1 נישאה למקסימנקו כאשר היה עוד אזרח ישראלי; כי העותרים 3-2 אומצו על ידי מקסימנקו; וכי העותרת 3 ביקשה בעבר לקבל דרכון אוקראיני על שם משפחתה הקודם (של אביה הביולוגי) ולא על שם משפחתו של אביה המאמץ. אין חולק גם כי המלצת לשכת הקשר הייתה להעביר את בקשתם של העותרים למתן מעמד מכוח שבות להחלטתו של משרד הפנים.

7.             אין בנמצא החלטה כתובה של משרד הפנים בעניינם של העותרים, אך עובדה היא כי לא ניתן לעותרים מעמד מכוח שבות, אלא הם הופנו בתחילת שנת 2004 להליך התאזרחות מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן - חוק האזרחות) בהתאם לנוהל המשיב מס' 5.2.0008 מיום 20.1.2010 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן - ההליך המדורג). יצוין כי העותרים 3-2 הופנו להליך המדורג מכוח היותם "קטינים נלווים" לאימם, העותרת 1, ולא כבנים מאומצים של אביהם. באותו מועד, לא הלינו העותרים על כך שלא ניתן להם מעמד מכוח שבות. במבט לאחור, וכפי שנראה, הפנייתם של העותרים להליך המדורג, ולזכויות של קטין נלווה, היה מהלך שגוי. בהמשך הדברים אראה כי העותרים כולם היו זכאים באותו שלב לזכויות מכוח חוק השבות אך הם הופנו למסלול לא נכון.

8.             ביום 10.4.2005 ניתנו לעותרים אשרות מסוג א/5 אשר הוארכו מעת לעת, בכפוף לבדיקת מרכז חיים בישראל ולבדיקת כנות הקשר בין העותרת 1 למקסימנקו. ביום 5.4.2009, בעקבות מכתב אנונימי, ועוד בטרם הסתיים ההליך המדורג, ערך המשיב לעותרת 1 ולמקסימנקו שימוע בו נבדקה שאלת כנות הקשר. במהלך השימוע הודו השניים כי מאז חודש מרץ 2008 הם מתגוררים בנפרד, וכי הם לא התכוונו להודיע על כך למשיב מחשש שלא תוארכנה אשרות השהייה של העותרים. בעקבות השימוע הוחלט על הפסקת ההליך המדורג לעותרים והם נתבקשו לעזוב את ישראל תוך 14 ימים. עררים כנגד החלטתו של המשיב להפסיק את ההליך המדורג - נדחו.

           כנגד סירובו של המשיב ליתן לעותרים מעמד בישראל הוגשה העתירה שלפנינו.

עיקרי טענות הצדדים

טענות העותרים

9.             לטענת העותרים, עומדות להם מספר עילות חלופיות אשר בגינן היה על המשיב ליתן להם אזרחות ישראלית. ראשית, לטענת העותרים היה על המשיב ליתן להם מעמד מכוח שבות. לפי סעיף 1 לחוק השבות כל יהודי זכאי לעלות ארצה. סעיף 4א(א) לחוק השבות מעניק זכויות של עולה מכוח חוק השבות גם לבני משפחתו של יהודי. על כן, כפי הנטען, מכיוון שהעותרת 1 הייתה בת זוגו של מקסימנקו מכוח נישואין (אשר אין חולק על כנותם עד לחודש מרץ 2008), ואילו העותרים 3-2 אומצו על ידי מקסימנקו כדין בטרם העלייה ארצה, היו העותרים זכאים למעמד מכוח שבות. לפיכך, נטען כי יסודה של הפנייתם של העותרים להליך המדורג - בטעות.

10.          לחלופין, טענו העותרים כי נוכח הזמן שחלף מאז הגשת בקשתם להתאזרחות ועד למועד בו החליט המשיב על הפסקת ההליך המדורג, למעשה כבר הושלם בעניינם ההליך המדורג. כן נטען כי העותרים 3-2, בהיותם ילדיו המאומצים של מקסימנקו, זכאים להשלמת ההליך המדורג בעניינם במנותק משאלת כנות הקשר בין העותרת 1 למקסימנקו. מכל מקום, כך טענו העותרים, הפסקת ההליך המדורג בוצעה שלא כדין, בניגוד לנהליו של המשיב לפיהם היה על המשיב להעביר את עניינם של העותרים לבחינתה של הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים. נוכח האמור לעיל, התבקש בית המשפט להורות למשיב ליתן לעותרים אזרחות ולחלופין תושבות קבע.

עמדת המשיב