עויסאת נ' מגאדלה ואח'

החלטה

1.לפניי עתירת המבקשים לסילוק התביעה שהוגשה כנגדם על הסף, מחמת התיישנותה. ולחלופין, מחמת השיהוי שדבק בה והנזק הראייתי שנגרם בעקבות השיהוי.

2.המדובר בתביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשים, ובמסגרתה עתר הוא לצו עשה, המורה למבקשים להקים קיר תמך בין חלקתו לחלקת המבקשים. המשיב טען בכתב התביעה, כי עילת תביעתו היא מעשיהם של המבקשים – אשר ביצעו חפירה בחלקתם. חפירה זו, יצרה מצוק בשיפוע אנכי בגובה 7 מטרים בגבול בין החלקות, אשר גורם לאי יציבות הקרקע שבחלקת המשיב. המשיב צירף לכתב התביעה חוות דעת מומחה, לפיה על מנת לייצב את הקרקע שבחלקת המשיב ולמנוע התמוטטות, יש לבנות קיר תמך – אשר המשיב עותר כי המבקשים יקימו, על חשבונם. המשיב ציין כי לא ניתן להשיב המצב לקדמותו בדרך אחרת, שכן נבנו בתים בחלקת המבקשים זה מכבר. המשיב ציין עוד בכתב תביעתו כי נוהלו התכתבויות רבות בין הצדדים, ובמהלכן הסכימו המבקשים להשתתף במימון בניית קיר התמך, אלא שהם נמנעו מלחתום על ההסכם בשל מחלוקת לגבי שיעור נשיאת כל אחד מן הצדדים במימון בניית הקיר.

3.המשיב טען כי לאחר שלא נענו לפניותיו, החל הוא בבניית הקיר, ואז למרבה הפלא, שיגרו אליו המבקשים מכתב ובו דרשו מן המשיב להימנע מבניית הקיר, ובד בבד הודיעו כי לא יישאו בהוצאות הקמתו, וכי אין לראות בהם כמי שמודים בחובתם לבנות הקיר.

4.בבקשה שלפניי טוענים המבקשים כי התביעה התיישנה. לטענתם, אין מדובר ב-"תביעה במקרקעין" לצורך מניין תקופת ההתיישנות, שכן אין היא נסמכת על זכות הטעונה רישום, ועל כן מדובר בתביעה נזיקית, שעילתה נולדה לכל המאוחר במועד עריכת חוות הדעת – 01.05.2001, ועל כן היא התיישנה זה מכבר.

5.המבקשים טוענים עוד, כי אף שהסעד המבוקש הוא סעד של צו עשה, הרי מדובר, למעשה, בתביעה כספית, שמטרתה להתחמק מדיני ההתיישנות. המבקשים הוסיפו וטענו כי המסמכים המוכיחים, לכאורה, את הודאתם בחובתם להקים את הקיר - אינם קבילים, בהיותם תכתובת במסגרת משא ומתן – ועל כן הם חסויים. עוד הוסיפו המבקשים כי על גבי כל המסמכים שהוחלפו במהלך המשא ומתן התנוססה הכתובת "מבלי לפגוע בזכויות", וכן צויין בהם מפורשות כי אין בהם משום הודאה בזכותו של המשיב. המבקשים טענו לחלופין, כי עיתוי הגשת התביעה יוצר שיהוי ונזק ראייתי למבקשים, ועל כן ראוי לדחותה.

6.בתגובה לבקשה טען המשיב כי אין מדובר בתביעה כספית, אלא בתביעה במקרקעין. לטענתו, לו היה בונה את הקיר, ועותר להשבת עלות הקמתו, הרי הייתה התביעה מתיישנת, אולם משנמנע מלהקים את הקיר, ומשעתר לצו עשה המורה על הקמתו, כי אז עסקינן בתביעה במקרקעין, ולפיכך – התביעה טרם התיישנה. לחלופין טען המשיב כי סכנת ההתמוטטות המרחפת מעל חלקתו, מהווה מטרד נמשך, ועל כן אין תביעתו מתיישנת כל עוד לא הוסר המטרד. באשר לחיסיון טען המשיב כי אין מדובר בחיסיון מוחלט, בהיותו נוגע לפרטיות, ומשכך יכול בית המשפט להסירו בשל ערך גילוי האמת. באשר לשיהוי טוען המשיב כי לאור ההתכתבות הענפה בין הצדדים, מנועים המבקשים לטעון לשיהוי. באשר לנזק הראייתי טוען המשיב כי המצב בשטח נשאר כפי שהוא, ועל כן לא נגרם למבקשים כל נזק ראייתי.

7.בתשובה לתגובה טוענים המבקשים כי העולה מכתב התביעה הוא שמדובר בעילה נזיקית, שכן נטען כי מעשי המבקשים הם שגרמו לסכנת ההתמוטטות, וכן נטען כי יש להשיב את המצב לקדמותו, ומכל אלה אתה למד כי עניין לנו בתביעה נזיקית – שמתיישנת לאחר 7 שנים. עוד טוענים המבקשים, כי אף שהדבר לא צויין במפורש, הרי שעילתו של המשיב נעוצה בעוולה נזיקית, המעוגנת בסעיף 48א לפקודת הנזיקין - העוסק במניעת תמיכה במקרקעין שכנים. המבקשים הוסיפו כי אף טענת המטרד שהועלה על ידי המשיב בתגובתו, הגם שהיא מהווה הרחבת חזית אסורה, מהווה אף היא עילה נזיקית. באשר ליסוד ה"מתמשך" טענו המבקשים כי גם על עילה שמקורה בנזק מתמשך, הוטלה הגבלה על אורך חייה, והגבלה זו מעוגנת בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין. באשר להודאתם על גבי המסמכים שהוחלפו במסגרת המשא-ומתן טוענים המבקשים כי המשיב לא הראה טעם המצדיק חשיפתם, אולם אף אם יוסר החיסיון, אין בהודאת המבקשים משום הודאה בעילת התביעה, שכן המבקשים מודים שחפרו, אולם אין הם מודים בקשר הסיבתי, דהיינו בכך שחפירתם היא שהביאה לסכנת ההתמוטטות, שכן הם ציינו כי מדובר במדרון טבעי.

דיון והכרעה

8.השאלות הדורשות הכרעתי, הינן, אפוא:

א.האם מדובר בתביעה שעילתה במקרקעין, או שמא בעילה "בשאינו מקרקעין".

ב.האם יש בהתכתבות בין הצדדים משום הודאה העוצרת את מרוץ ההתיישנות.

ג.והאם מדובר בעילה נמשכת – ואם כן, האם ומתי היא מתיישנת.

ד.האם לוקה התביעה בשיהוי המצדיק דחייתה.

סיווג עילת התביעה לצורך דיני ההתיישנות

9.על פי סעיף 5 לחוק ההתיישנות התשי"ח-1958 ישנו דין שונה לעניין ההתיישנות בין תביעה שעילתה מקרקעין – לבין תביעה שאיננה כזו. וכך מורה לנו סעיף 5 הנ"ל:

התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

(1)בשאינו מקרקעין – שבע שנים;

(2)במקרקעין – חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה.

כאשר "מקרקעין" הוגדרו בסעיף 1 לחוק ההתיישנות כ-