עוזרי נ' איילון חברה לביטוח

פסק דין

רקע וטענות התובע

עסקינן בתביעת בגין נזק לרכב עקב תאונה מיום 14.10.08. התובע טוען כי הנתבעת לא שילמה את מלוא הסכום שהיא חייבת על פי דו"ח השמאי אשר העריך את הנזק לרכב בסך 17,852 ₪. בפועל התקבלו שני תשלומים בסך כולל של 13,400 ₪. התובע טוען שעפ"י דוח השמאי הוא זכאי לתשלום נוסף בסך 4,400 ₪ + ריבית והצמדה, בגין אובדן יום עבודה 750 ₪ ובגין עוגמת נפש 3,500 ₪. התובע טוען כי מכר את המכונית ב - 47,000 ₪ כשדו"ח שמאי קבע שערכה לפחות 56,000 ₪ דהיינו, נזק של 9,000 ₪.

טענה נוספת של התובע הינה כי ביום 30.6.11 פג תוקף פוליסת הביטוח של הרכב. באותו זמן התובע היה במו"מ למכירת הרכב ביום 3.7.11 נמכר הרכב והתובע הודיע על כך לנתבעת. ביום 5.7.11 שלח התובע מכתב לנתבעת שאין לו צורך בפוליסה מאחר והרכב נמכר, והסוכנת הודיעה לתובע שהפוליסה אושרה. התובע ביקש לבטלה, ואכן התשלום הוחזר. ביום 2.10.11 התקבל מכתב דרישה לתשלום מנתבעת. התובע העביר מכתבים לבירור העניין, וקיבל מכתב מעו"ד מטעם הנתבעת. נאמר לו שדרישת התשלום עומדת בעינה אף כי סוכנת הביטוח הודיעה שהיא מבררת את העניין. התובע טוען כי החוב אינו ברור שכן הוא לא ביטל את הרשאת החיוב מכרטיס האשראי. התובע לא מכחיש שביקש לחדש את הפוליסה לפני מכירת הרכב אך לאחר המכירה לטענתו ביקש לבטלה כאמור.

טענות הנתבעת

בכל הנוגע לתאונה נשאה הנתבעת במלוא חבותה על פי תנאי הפוליסה ושילמה 13,422 ₪. יש לראות בפיצוי כסילוק סופי של התביעה. הנתבעת פעלה ולא החסירה/מנעה מהמבוטח כל פיצוי לו הוא זכאי. הנתבעת פעלה תוך זמן סביר והשיבה לדרישותיו מיד לאחר קבלתו.

בהתאם למסמכים שנתקבלו אצל הנתבעת חושב הפיצוי כדלקמן : חשבונית תיקון 8,737 ₪ + ירידת ערך 6,548 ₪ + שכ"ט שמאי 808 ₪ בניכוי השתתפות עצמית 1800 ₪ וכן ניכוי השתתפות עצמית לירידת ערך בסך 1002 ₪.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את התיעוד שהוגש לבית המשפט הגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות.

אתחיל דווקא במחלקות בעניין גביית הפרמיה ביחס לשלושה ימים. בעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לעלות הפוליסה בגין ימים אלו. מדבריה של נציגת הנתבעת בדיון מסתבר כי התובע זוכה הן על ידי הנתבעת והן על ידי חב' האשראי, ועל כן קיבל לכאורה כפל החזר. נציגת הנתבעת אמרה בדיון כי הוגשה דרישה לתובע באמצעות משרד עורכי דין, בגין כפל ההחזר. על כן, אין מקום להכריע בעניין זה כאן, שכן, הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד בגין סכומים אלו במסגרת ההליך הנוכחי, וככל שתנקוט הליך משפטי לגביית הסכום, שמורה לתובע הזכות להעלות כל טענה בענין.

באשר לטענה העיקרית של התובע, הרי שהתובע הציג חוות דעת שמאי ממנה עולה כי הנזק הוערך בסך 17,852 ₪ כולל ירידת ערך. דא עקא שהתובע תיקן את הנזק ושלח לנתבעת חשבונית המראה שעלות התיקון היא היא 8,737 ₪ וכן צירף את חוות הדעת של השמאי. הנתבעת שילמה את עלות התיקון בפועל, וכן את מלוא הפיצוי בגין ירידת ערך כפי שקבע השמאי מטעם התובע, שכר טרחתו וניכתה השתתפות עצמית, כנקוב בפוליסה.

אף שצורפה חוות דעת שמאי, הרי בפועל הוצגו קבלות על תיקון נזק בסכום נמוך יותר והניזוק מקבל פיצוי על נזק כפי שנגרם בפועל, וזאת לאור עיקרון השבת המצב לקדמותו. פיצוי מלא בגין ירידת הערך והחזרת עלות התיקונים בפועל, מגשימה עקרון זה. אכן, חוות דעת של שמאי מהווה שומה והערכה וכוחה יפה כל עוד לא בוצע התיקון בפועל. שעה שתוקן הנזק שוב אין מקום לפנות להערכה ושומה אלא יש לפצות את הניזוק על בסיס עלות התיקון בפועל. 

התובע טען בדיון כי הודיע לנתבעת כי תיקן את הרכב חלקית, אולם טענה זו לא נטענה בכתב התביעה והוא אף לא הוכיח כי פנה לנתבעת וטען כי מדובר בדרישה לפיצוי עקב תיקון חלקי, תוך שהוא שומר על זכותו לביצוע המשך התיקון. על כן, ולאור הקבלה שצירף התובע שילמה הנתבעת את עלות הנזק בפועל, לרבות מלא ירידת הערך, כפי שהיתה צריכה לעשות על פי תנאי הפוליסה.

באשר לטענת התובע כי נגרם לו הפסד בגין מכירת הרכב, הרי שמדובר למעשה בטענה לירידת ערך מסחרית, להבדיל מירידת ערך טכנית, הנקבעת על פי כללי השמאות, שבאו לידי ביטוי במסמך המכונה "דו"ח ועדת ששון". הטענה בעניין ירידת ערך מסחרית לא הוכחה כלל על ידי התובע (פרט לטענה בעלמא בכתב התביעה), לא במסמכים ולא בחוות דעת כדין.

לאור כל האמור לעיל, התובע אינו זכאי לתשלום מעבר למה ששולם לו על ידי הנתבעת ועל כן אני דוחה את התביעה.

כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבל פסק הדין.

ניתן היום, י"ד ניסן תשע"ב, 06 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: