עוזרי ואח' נ' דחבש אליעזר ואח'

החלטה

בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 31.3.11 (להלן: "פסק הדין"), עד לדיון והכרעה בערעור שהגיש המבקש.

רקע

1.המשיבים הינם הבעלים של הבית הנמצא ברח' פדויים 29, תל אביב (להלן: "הבית").

המבקש מחזיק כדייר מוגן בשטח של כ-11 מ"ר הנמצא בקומת הקרקע של הבית (להלן: "המושכר") מכוח הסכם שכירות מיום 23.5.79 שנחתם בינו לבין הבעלים הקודם של המושכר.

ביום 1.1.02 נחתם הסכם שכירות נוסף, לפיו הותר למבקש להשכיר את המושכר בשכירות משנה, בכפוף למספר תנאים.

לאחר חתימת ההסכם הנוסף, צירף המבקש את המושכר לדירה אחרת בבעלותו, הגובלת בקיר משותף עם המושכר, ומאז הוא משכיר את המושכר כחלק מאותה דירה בשכירות משנה.

2.המשיבים כנגד המבקש הגישו תביעה לפינוי המושכר מכוח סעיפים 131(6), 131(2) ו-131(5) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב- 1972 (להלן: "החוק").

המבקש הגיש תביעה שכנגד, בה טען כי בבדיקה שערך גילה כי שילם למשיבים דמי שכירות ביתר ועל כן הינו זכאי להשבת כספים מהמשיב.

בפסק הדין נתקבלה תביעת הפינוי ונדחתה התביעה שכנגד. המבקש חויב לפנות את המושכר ולהשיב את החזקה בו לידי המשיבים כשהוא נקי מכל אדם וחפץ.

טענות המבקש

3.המבקש הגיש ערעור על פסק הדין.

המבקש טוען, כי יש לו סיכויים טובים לזכות בערעור.

לטענת המבקש, מאחר ומדובר בפסק דין לפינוי, קיים חשש כי ייווצר מצב בלתי הפיך אם יבוצע פסק הדין ולאחר מכן יתקבל הערעור.

באשר למאזן הנוחות, טוען המבקש, כי הוא נוטה לטובתו. המבקש הינו דייר מוגן במושכר כבר עשרות שנים, הוא השכיר את המושכר בשכירות משנה לאחר קבלת הסכמה מפורשת של הבעלים, אשר לא העלו כל טענה במשך זמן רב. בנוסף, המושכר מוחזק כיום בשכירות משנה ארוכת טווח וביצוע פסק הדין יפגע בשוכרי המשנה שאינם צד להליך ויהפוך את המבקש למפר הסכם השכירות עימם.

טענות המשיבים

4.המשיבים טוענים, כי סיכויי הערעור להתקבל הינם קלושים עד בלתי קיימים.

עוד מדגישים המשיבים, כי אם פסק הדין יבוצע ולאחר מכן יבוטל בערעור, לא יהיה בכך כדי למנוע השבת המצב לקדמותו והמשיבים יוכלו להחזיר את החזקה במושכר למבקש.

המשיבים אף התחייבו בצורה מפורשת בתצהיר שנלווה לתגובתם, כי המושכר לא יימכר, לא יושכר ולא תעשה בו כל דיספוזיציה עד לגמר הליכי הערעור.

המסגרת המשפטית