עוזיאלי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל-אביב יפו [כב' השופטת ש. קריספין-אברהם] אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע את המערער בכך שביום 17.10.09, בעת שנבדק ע"י שוטרים בנהגו את רכבו, נמצא כי הוא שיכור ובכל ליטר אוויר נשוף מריאותיו היו 430 מק"ג אלכוהול, כל זאת בניגוד לסעיפים 64 ב', 62(3), 39 א' ואחרים לפקודת התעבורה.

בית משפט קמא, לאחר ההרשעה, גזר לו למערער עונש שהחזיק 28 חודשי פסילה בפועל בניכוי פסילה מנהלית, קנס בסך 2,000 ₪, מאסר ופסילה על תנאי. עיקר הערעור על הכרעת הדין.

ב"כ המערער מעלה טענות שונות באשר לדרך ניהול המשפט בבית משפט קמא, לעובדה שהושמעו עדים שאינם בכתב האישום, למרות שכתב האישום לא תוקן, על כך שמכשיר הינשוף שבו נעשה שימוש במקרה זה לא הוכח כיולו כהלכה או שהמכשיר הספציפי בו נעשה שימוש לא הופעל כהלכה ע"י השוטרים ולא הוכח כי היה תקין לשימוש להשגת תכליתו. המדינה מתנגדת לערעור.

כאן המקום לציין, שבית משפט קמא, בהכרעת דינו, על סמך הראיות שהוצגו בפניו, לא סמך את ההרשעה על בדיקת הינשוף בלבד, אלא בסופו של יום מדובר במערער שהודה בהזדמנויות שונות בחקירה, בין היתר בפני קצין השימוע טג, בשתיית שתיים שלוש בירות, נדף ממנו ריח אלכוהול וכן המערער, תוך הוראות סעיף 162 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, לא העידו.

החלטתי לקבל את הערעור על הכרעת הדין בעיקר בשל שלוש נקודות עיקריות שבשלן הכרעת הדין בוודאי בהצטברותן יחדיו, אינה יכולה לעמוד:

ראשית, בית משפט שגה בכך שבתום ראיות התביעה, ההגנה לא הביאה ראיות, ולאחר הסיכומים ולאחר שקבע מועד להכרעת דין, הוציא תחת ידו החלטה, ביום 05.03.12 כהאי לישנה: "מעיון בחומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט במהלך הדיון שהתקיים ביום 04.03.12 עולה, כי המסמך...הוגש כאשר הוא קטוע בחלקו".

בית משפט קמא, משהבחין בכך, היה צריך לזמן את הצדדים, לשמוע טיעון ולבקש לקבל את המסמך בדרך הרגילה לניהול משפט, אך במקום זאת הורה למאשימה להגיש לביהמ"ש תוך 14 יום מהיום עותק שלם של המסמך האמור מבלי לקבל כלל את עמדתו של ב"כ הנאשם לעניין.

כן שלא באשמת בית משפט קמא, שמה התביעה מכשול בפני בית משפט קמא בכך, שאת ת/6, פלטי הינשוף, הגישה לבית המשפט כשהם מודבקים על נייר שצדו האחורי מחזיק את גיליון הרשעותיו של הנאשם עוד טרם הכרעת הדין. מדובר במעשה שלא יעשה. נניח שנעשה בהיסח הדעת ובוודאי בית משפט קמא לא נסמך לעניין הזה, אבל יש דברים שסדר דין ודיני ראיות שיש להקפיד עליהם.

קושי נוסף הנני רואה בעובדה שבית משפט קמא גם ייחס משקל להודאתו של המערער בפני קצין המשטרה טג, ב-ת/1, כי "שתה שלוש בירות בבית...". ת/1 הוא מסמך הנושא כותרת "שימוע והחלטה על פסילה מנהלית מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה". נכון שלהליך מנהלי כזה אין צורך באזהרה של האיש, אך עפ"י המסמך המודפס כתוב יש מקום לדברי הנהג לאחר שמוסבר לו כי באפשרותו להעלות את טענותיו בפני הקצין לצורך החלטתו בעניין פסילתו המנהלית לקבל או להחזיק רישיון נהיגה. לא כתוב במסמך בשום פנים ואופן שיש אפשרות שדבריו של נאשם מפיו עלולים או עשויים לשמש ראייה במשפט עצמו. עובדה זו שמה מכשול בפני נאשמים ובמקרה זה, הקצין טג, בחקירתו הנגדית בבית המשפט, אמר שהוא בכוונת מכוון לא מזהיר את הנהגים, ראה עמ' 2 ש' 22 לפרוט'.

אמר בית המשפט העליון, למשל, ברע"פ 2538/11, בקשר לזכות ההיוועצות. "לבית המשפט מסור דעת למסור קבילותה של ראייה בפלילי, אם הוא נוכח לדעת כי הראייה הוצגה שלא כדין וכי קבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן". דברים אלה מובאים מע"פ 5121/98, יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא (1), 461.

בדיון נוסף פלילי 5852/10, מדינת ישראל נ' מאיר שמש ואח', תק-על 2012(1), 344, בהקשר לאותה הלכה, קבע בית המשפט העליון, בין היתר, בפסקה 12, למשל: "שאלה שעשויה להתעורר בהקשר זה היא מהי דינה של ראייה (כגון הודאה) שנוצרה מלכתחילה תוך הפרה ברורה ומובהקת של החוק ואם הפרת החוק, שהייתה כרוכה ביצירת הראייה, היא בגודל שיקול..."

בפסקה 13 נאמר: "מאפיין חשוב של דוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנמצא במשפטנו הוא שמדובר בדוקטרינה יחסית, לפיה נתון לבית המשפט שיקול דעת לפסילת הראיות שהוצגו שלא כדין ואלה נסיבות כל מקרה לגופו..."

במסגרת שיקול דעת זה, נדרש בית המשפט לערוך "איזון בין הצורך בהגנה על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו לבין ערכים ואינטרסים נוגדים..."

כאשר קצין המשטרה שעורך את השימוע נמנע במכוון, כך עולה, מלהזהיר את הנהג, כשהוא יודע שמדובר בראייה שתוצג בהליך המשפטי, בכך שאין הוא מזהיר אותו על זכותו לסנגור ואין הוא מזהירו באשר לשימוש שיעשה במסמך כראייה, יש הצדקה, בנסיבות, לפסול ראייה וכך הנני מורה. הנני סבור שהטופס הסטנדרטי, ת/1, כלומר, השימוע על החלטה פסילה מנהלית, וכך גם ת/2, שימוע לגבי החלטה על איסור שימוש ברכב, הינם טפסים שיש לתקנם ולהעמיד את הנהגים על זכויותיהם עפ"י דין בכל הקשור לשימוש במסמכים אלה כראייה למשפטם, להבדיל מההליך המנהלי.

במקרה זה שבפניי, בית משפט קמא מצא להרשיע את המערער על סמך קביעתו שמכשיר הינשוף הופעל כראוי ותקין היה, לרבות בעניין הכיול, ובית משפט נסמך גם על ראיות וסיבות נוספות כפי שציינתי לעיל, ולכן אינני מוצא כי נכון לקבל את עמדת הסנגור, והיא ביטול הכרעת הדין של בית משפט קמא לזכות את המערער, אלא לבטל את פסק הדין ולהחזיר את התיק לדיון מחודש לניהולו של התיק מראשיתו.

ניתנה והודעה היום כ"ה אייר תשע"ב, 17/05/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: