עוזיאל ואח' נ' סבוראי-הופמן ואח'

פסק דין

טענות הצדדים

1.התובע הינו קבלן שיפוצים שביצע עבודות צבע ותיקונים שונים בדירתה של הנתבעת. התובע טוען שנפגש עימה בדירתה וסוכם ביניהם שיצבע את הדירה תמורת סך של 4,200 ₪. לאחר מכן, התובעת ביקשה לשנות את סוג הצבע, דבר שהעלה את מחיר הצביעה, וכן ביקשה תוספות שונות כגון פירוק פנלים, פירוק סורגים, פירוק כיורים, התקנת ארונית ורשתות למקלחת. לגבי התוספות שפורטו לעיל, התובע טוען שסוכם עם הנתבעת שתשלם לו סך של 3,760 ₪ שיתווספו לסך של 4,200 ₪. לטענת התובע סוכם ביניהם שעבור כל העבודות שיבצע בדירתה של הנתבעת היא תשלם לו סכום כולל של 7,960 ₪. לטענת התובע הוא ביצע את כל אשר סוכם עליו. הנתבעת שילמה לו סך של 5,000 ₪ ונותר סך של 2,960 ₪ שלא שולם על ידה. התובע הפחית מתביעתו סך של 100 ₪ בגין אי ביצוע התקנה של ארונית ולכן תביעתו עומדת כיום על סך של 2,860 ₪.

2.התובע טוען כי כשבועיים לאחר סיום העבודה, ב- 4.9.11, התובע הגיע לדירתה של התובעת על מנת לברר עימה מדוע אינה משלמת לו את יתרת כספו. התובעת סילקה אותו מהדירה, תקפה אותו והזמינה לו משטרה. התובע המתין למשטרה מחוץ לדירתה של הנתבעת ופנה מיוזמתו לשוטר שהגיע למקום והבהיר לו את עמדתו ואף הגיע לתחנת המשטרה והגיש תלונה כנגד הנתבעת בגין תקיפתו. התובע טוען שיש לחייב את הנתבעת בסכום התביעה בסך של 2,860 ₪, בתוספת הוצאות משפט עבור אובדן ימי עבודה, טלפונים ואגרת בית משפט. בנוסף התובע הקליט את שיחותיו עם הנתבעת ועם חברתה ושלח את השיחות לתמלול ואף קיבל ייעוץ משפטי לצורך ההליך שבפני ולכן ביקש לחייב את הנתבעת לפצותו גם בגין הוצאותיו אלה.

3.הנתבעת מאשרת שאכן סיכמה עם התובע שיצבע את דירתה תמורת סך של 4,200 ₪, וזאת לפי כל סוג צבע שהיא תבחר. התוספת שביקש התובע עבור סוג הצבע שאותו בחרה היתה תוספת חד צדדית שנכפתה עליה על ידי התובע מאחר והיתה נתונה לסד זמנים שלא איפשר לה לחפש קבלן שיפוצים אחר. בנוסף לכך, הנתבעת טוענת שסיכמה עם התובע שיבצע עבורה עבודות שונות בדירה בעבור תוספת בסך של 3,440 ₪. לטענת הנתבעת העבודות השונות בדירה בוצעו שלא לשביעות רצונה ובצורה רשלנית. כמו כן, לטענתה התובע העסיק בדירה עובדים זרים ללא היתרי עבודה וזאת בניגוד גמור להסכמות ביניהם שהעובדים שיועסקו יהיו בעלי היתרי עבודה כדין. יתר על כן, לטענת הנתבעת התובע התנהג אליה בצורה מחפירה ובגסות רוח תוך שימוש בגידופים וקללות ואף גרם לנזקים לדירה שחייבו אותה להביא בעלי מקצוע אחרים שיתקנו או ישלימו את העבודה הרשלנית והחלקית שביצע התובע. הנתבעת טוענת שמסרה לתובע המחאה בסך של 5,000 ₪, והחליטה שאיננו זכאי לקבל את יתרת הסכום שעליו סוכם בשל העבודה הרשלנית שהותיר אחריו בדירה. כמו כן, התובע לא הנפיק חשבונית מס כדין בגין ההמחאה בסך של 5,000 ₪ שקיבל ומסר לה קבלה שאיננה חשבונית מס.

4.לטענת הנתבעת ביום 4.9.11 התובע הגיע לדירתה ללא כל התראה מוקדמת ונעמד מאחורי דלת הכניסה לדירה יחד עם בעל מקצוע אחר שהגיע לדירתה. באופן מקרי אחת משכנותיה עמדה גם היא מאחורי הדלת במטרה לבקר את הנתבעת. הנתבעת פתחה את דלת הדירה והבהירה לתובע שלא ייכנס לדירתה וביקשה שיעזוב את המקום. הנתבעת ניסתה לסגור את הדלת והתובע בתגובה החזיק את הדלת, דחף את הנתבעת לאחור ונכנס בכוח לדירה. הנתבעת הזמינה משטרה שהגיעה למקום. שכנתה של הנתבעת שעמדה ליד הדלת הגיעה לדיון בבית משפט ואישרה את הדברים. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד והעמידה את תביעתה על סך של 19,430 ₪.

דיון והכרעה

5.אמנם אין הסכם בכתב בין הצדדים ואשר נושאת את חתימתם לגבי מהות העבודות שהתובע היה צריך לבצע בדירתה של הנתבעת ומה העלות של כל רכיב ורכיב מהעבודה, אך הנתבעת אישרה שאכן סוכם עם התובע שיצבע את הדירה תמורת סך של 4,200 ₪, וכי בהמשך סוכם ביניהם על ביצוע עבודות נוספות בדירה. טענתה של הנתבעת כי לאחר שהתובע ביקש תוספת תשלם עבור סוג הצבע שבחרה, היא "נאלצה" בכל זאת להמשיך להעסיקו מתוך "כורח" מאחר והיתה תחת סד זמנים קצר ולא עמד לרשותה הזמן הנדרש לנסות לחפש קבלן אחר, דינה להידחות. לנתבעת היתה האוטונומיה המלאה להפסיק את העסקתו של התובע ומשבחרה שלא לעשות כן, הרי שחובה עליה לעמוד במלוא תנאי החוזה שבעל פה שנערך ביניהם. כמו כן, הנתבעת ציינה בעדותה בבית המשפט כי אמרה לתובע "תקנה את הצבע ונדבר" (פרוט' עמ' 3 ש' 28) וכן "על מנת שיהיה שלום בית אני אשלם" (פרוט' עמ' 3 ש' 30). במילים אחרות, מדובר במי שהסכימה לבקשתו של התובע לשלם תוספת עבור סוג הצבע שבחרה, דבר שמוסיף נופך של אמינות לגרסתו של התובע.

6.התובעת לא נתנה פירוט בתביעתה כיצד נעשה החישוב של אותם 5,000 ₪ שהסכימה לשלם לתובע. התשלום הנ"ל מהווה הודאת בעל דין כי התובע אכן ביצע את העבודה בדירתה של התובעת. במסמכים שצורפו לתביעה והוגשו בשנית במעמד הדיון (נ/2) הנתבעת רשמה שהיא מפחיתה סך של 1,640 ₪ בגין ה-"בלאגן", כלשונה, שהתובע גרם לה. בהיעדר הסבר מה בסיס החישוב של אותו "בלאגן" שהצדיק הפחתה, הרי שלא היה מקום לבצע הפחתה מעין זו. כמו כן, הנתבעת לא צירפה חוות דעת מומחה להוכחת טענתה שהעבודה שבוצעה על ידי התובע היתה עבודה רשלנית

7.בתביעה שכנגד הנתבעת פירטה את הרכיבים השונים של תביעתה. נעמוד להלן על רכיבים אלה.

8.החלפת צילינדר בדירה בסך של 730 ₪. הנתבעת טוענת שהתובע החזיק במפתח של דירתה ולכן החליפה את הצילינדר של הדירה בשל חששה מהתובע. הנתבעת ציינה כי הדירה שבה נעשה השיפוץ נרכשה על ידה מספר ימים עובר לשיפוץ, וכי הבעלים הקודם של הדירה היה עדיין מתגורר בדירה בעת שנפגשה בה לראשונה עם התובע. העובדה שהנתבעת נכנסה לראשונה לדירה תומכת באפשרות שהתובעת היתה צריכה בכל מקרה להחליף את הצילינדר של הדירה מטעמי בטיחות, בהיותה דיירת חדשה שהחליפה דייר קודם בדירה. לא שוכנעתי שהחלפת הצילינדר נעשתה במיוחד בשל חשש מהתובע. לפיכך, ראש נזק זה דינו להידחות.

9.תשלום לעובד בשם "לואי". הנתבעת טוענת שעובד בשם לואי ביצע בדירה עבודות שונות וכי עבודות אלה הן עבודות תיקון והשלמה על עבודתו של התובע. העבודות כללו תיקון וגימור פנלים, פינוי כל שאריות הבניה שהשאיר התובע אחריו, ניקוי גושי צבע מהרצפה והארונות, הרכבת ארונות האמבטיה והכיורים, פינוי הסורגים למחסן, תיקון השקעים ונקודות החשמל השונות. הנתבעת טוענת ששילמה לעובד הנ"ל סך של 2,200 ₪ מתוכם 830 ₪ בשיק והיתרה במזומן. יצויין תחילה כי העובד בשם "לואי" לא הובא לבית המשפט על מנת להעיד על העבודה שביצע ולתמוך בטענותיה של הנתבעת. כמו כן, לא הוגשה חשבונית או קבלה בגין התשלום שבוצע. הנתבעת צירפה לתביעה שכנגד העתק המחאה המשוכה מחשבונה לפקודת אדם בשם "לואי" (נ/8), אך אין די בכך על מנת להוכיח שמדובר במי שמבצע עבודות שיפוץ וכי אכן ביצע את העבודות שהתובע היה אמור לעשות, כפי טענתה. לפיכך, הנני קובע שהנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי אכן שילמה סך של 2,200 ₪ עבור עובד בשם "לואי", וכי אותו עובד אכן ביצע בדירתה את העבודות שצוינו לעיל, או שמדובר בתיקונים למעשי הרשלנות של התובע. לפיכך, ראש נזק זה דינו להידחות.

10.תשלום לעובד בשם "חסאן" עבור תיקוני צבע בסך של 1,200 ₪, מתוכם 500 ₪ בשיק והיתרה במזומן. כמו בתשלום לעובד "לואי", לתביעה צורף העתק ההמחאה לפקודת אותו "חסאן", ואותו עובד לא הובא לבית המשפט לתמיכה בגרסתה של התובעת. כמו כן, אין קבלה מטעם אותו "חסאן" שאכן ביצע תיקוני צבע בדירה. לפיכך, ראש נזק גם הוא דינו להידחות.

11.תיקון רשתות במקלחת בסך של 300 ₪. הנתבעת הגישה העתק חשבונית מס / קבלה כי הרשתות באמבטיה (נ/4) תוקנו, וזאת בעקבות טענתה שאופן התקנת הרשתות על ידי התובע היה לקוי. בכתב התביעה נרשם כי התובע טוען שהתקין שתי רשתות במקלחת. בנסיבות אלה, הנני קובע שתביעתה של הנתבעת בגין החלפת הרשתות דינה להתקבל, ויש לקזז סכום זה מתוך הסכום שלו זכאי התובע מהנתבעת.

12.סך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש, תוקפנות, אלימות מילולית והטרדות מטעם התובע כלפי הנתבעת. הנתבעת צירפה לתביעה שכנגד העתק הודעתה במשטרה בגין האירוע מיום 4.9.11 ואשר לפיו התובע הסיג גבול בכוח אל תוך דירתה. כמו כן, צירפה העתק ההודעה שנגבתה במשטרה משכנתה שאף התייצבה בבית המשפט ותמכה בעדותה של התובעת על אירועי יום 4.9.11. הנתבעת הגישה גם את דו"ח הפעולה של השוטר שהגיע לדירה. בתיק המשטרה קיים מזכר, שצורף לתביעה שכנגד, שלפיו התיק במשטרה נסגר. תיק המשטרה עניינו תלונות הדדיות בין התובע לנתבעת. יובהר כי ההליך האזרחי הינו הליך נפרד ועצמאי מההליך הפלילי. הווה אומר, תלונה במשטרה יכול שתיסגר מסיבות שונות (כגון חוסר ענין לציבור, חוסר ראיות או חוסר אשמה) ואין בכך כדי לחסום קיומה של עילת תביעה במישור האזרחי. יוזכר כי בהליך פלילי רמת ההוכחה הנדרשת היא "מעל לכל ספק סביר" ובעוד שבהליך האזרחי מדובר ברמת הוכחה נמוכה יותר של "מאזן ההסתברויות". יוצא מכך, שאדם יחול להימצא "זכאי" בהליך פלילי מאחר והאשמה לא הוכחה מעל לכל ספק סביר ועדיין להימצא חייב בהליך אזרחי.

13.במקרה שבפני, הן הנתבעת והן שכנתה העידו כי ביום 4.9.11, התובע הגיע לדירתה של התובעת ללא התראה מוקדמת וללא כל תיאום. כמו כן, התובע נכנס אל תוך הדירה בצורה כוחנית ובעת שהנתבעת מבקשת ממנו במפורש שלא להיכנס. התובע צירף לכתב ההגנה מטעמו (שהוגש במענה לתביעה שכנגד) תמליל השיחה שהקליט בינו לבין הנתבעת ביום 4.9.11 ואשר ממנו עולה בבירור שהנתבעת ביקשה ממנו שלא להיכנס לדירתה ובהמשך השיחה אמרה לו שהוא מסיג גבול. הסגת גבול אל תוך המקרקעין של הזולת היא עוולה נזיקית שמוגדרת בסעיפים 29 ו- 30 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] :

"29.הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין, או היזק או הפרעה בידי אדם למקרקעין שלא כדין; אך אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון.

30.בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במקרקעין – על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין."

הנתבעת נאלצה להגיע לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה. מדובר בעוגמת נפש משמעותית ששיבשה את מנוחתה ואת סדר החיים הרגיל שלה. הנתבעת חשה מאוימת מהאירוע וזאת לא כל שכן כאשר מדובר בדירתה הפרטית, היינו מעוזו האחרון של אדם שבו הוא אמור למצוא שקט, שלווה ופרטיות. די בכל אלה על מנת ללמד על קיומו של נזק שמצדיק תשלום פיצוי. סכום הפיצוי שייפסק לנתבעת בגין אירוע הסגת הגבול יש לקזזו מהסכום שישולם לתובע בגין העבודות שביצע בדירתה. ככל שהיו מחלוקות בין התובע לנתבעת בענין איכות השירות שניתן על ידו והתשלום שלו הוא זכאי, דרך המלך היא לפנות בתביעה לבית המשפט כנגד הנתבעת ולא להגיע לדירתה ללא הודעה מוקדמת ולהיכנס לדירה בצורה כוחנית.

סוף דבר