עוזי כהן ואח' נ' ביאדסה ואח'

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד, שיסודן במחלוקת לגבי תיקון רכבו של התובע 2 במוסך הנתבע. אציין, כי לכתחילה נרשם התובע 1 כתובע בכתב התביעה וכן כנתבע שכנגד בכתב התביעה שכנגד. בשלב מסויים הפסיקו שני הצדדים לציינו כצד בכתבי הטענות, וכך גם בסיכומיהם. לפיכך אני מורה כי התובע 1 ימחק מכתב התביעה ומכתב התביעה שכנגד.

הרכב נשוא התביעה היה רשום על שם התובע 1 ("עוזי"), אך על פי כתב התביעה, הוא הועמד לרשות התובע 1 ("אסף") שהיה שותפו, שעשה בו שימוש שוטף וכן היה אחראי לטיפול בו ולמימון הטיפול.

אין חולק, כי ביום 7.6.07 הכניס אסף את הרכב למוסך הנתבע ("זיאד") בגין נקישות במנוע. אין חולק כי הרכב שהה במוסך עד יום 22.7.07 , אז הוחזר לידי אסף לאחר ששילם סך של 17,729 ₪ עבור התיקון, זאת בכרטיס אשראי.

ביום 10.8.07 הכניס אסף את הרכב לתיקון במוסך "פורד", בטענה כי קיימת בו בעית התחממות. במוסך הודיעו כי יש צורך בתיקון ראש מנוע, תיקון עבורו שילם אסף, לדבריו, סך של 15,109 ₪ ביום 18.9.07.

ביום 23.12.07 הגישו אסף ועוזי כתב תביעה בסדר דין מהיר כנגד זיאד, לתשלום סך של 45,922 ₪: החזר 17,729 ₪ ששולמו לתובע; סך של 15,109 ₪ ששולמו למוסך הנוסף; וסך של 8,758 ₪ דמי השכרת הרכב החלופי. בכתב התביעה טענו, כי הרכב עוכב זמן ארוך מאד במוסך הנתבע, תוך שהיה צורך בשכירת רכב חלופי. כמו כן נטען כי הרכב תוקן באופן רשלני ולמעשה הנזק כלל לא תוקן ואף נגרם נזק למנוע. לטענת התובעים, מיד לאחר שקיבל את הרכב מזיאד, הבחין אסף בטמפרטורה גבוהה בשעון החום וכן בנורית אזהרה דולקת. לדבריו, בשיחת טלפון אמר לו זיאד כי המנוע תוקן, ושככל הנראה מדובר בתקלת חשמל קטנה ואין מניעה להמשיך ולנסוע. אסף טוען כי ביום 24.7.07 נשמע רעש בלתי סביר ממנוע הרכב והוא הביאו למוסך "פורד", שם נמסר ש"הלך ראש מנוע". הרכב תוקן שוב בעלות של 15,109 ₪.

הנתבע הגיש כתב הגנה בו דחה את טענות התובעים וטען כי התיקון שביצע היה מקצועי וראוי, וכי מראש נאמר לתובע כי התיקון יארך זמן בשל עומס במוסך ובשל הקושי להשיג לרכב חלקי חילוף. ביום 1.4.08 הותר לנתבע להגיש כתב תביעה שכנגד, לאחר שהוברר לו כי התובע ביטל את עיסקת האשראי לתשלום עבור התיקון. בכתב התביעה שכנגד תבע זיאד סך של 25,700 ₪, כדלקמן: 17,700 ש"ח עבור התיקון; 3,000 ₪ בגין הוצאות בגין ביטול העיסקה וכן 5,000 ₪ פיצוי על עוגמת נפש. זיאד צירף לכתב התביעה שכנגד ולכתב ההגנה חוות דעת מומחה של שמאי הרכב מר משה פסו, הקובע כי ברכב התובע היו שתי תקלות נפרדות ובלתי תלויות: האחת - בעית נקישות ולחץ שמן מנוע, תקלה שתוקנה כראוי על ידי הנתבע. השניה – בעית התחממות כתוצאה מאיכול ראש מנוע, תקלה שתוקנה במוסך פורד. לפיכך למד המומחה כי אין בצורך בתיקון במוסך "פורד" כדי להוכיח כי הנתבע התרשל בתיקון הראשון.

ביום 20.4.08 הגיש אסף חוות דעת מומחה של מר אמנון ויסברוט, בעל הסמכה בניהול מוסכים ובעלים ומנהל של מוסך. המומחה סבר, כי התיקון שבוצע על ידי זיאד היה רשלני, שכן לאור מצב המנוע, היה על הנתבע להציע לתובע לכתחילה להחליף את המנוע, ולא לבצע תיקון של המנוע. כמו כן הוא סבור כי התיקון התמשך מעבר לסביר, שכן החלפת המנוע היתה ניתנת לביצוע מהיר בהרבה. המומחה טוען כי בעקבות התרשלות הנתבע, נגרמו לתובע הנזקים הבאים: עבודת חוזרות שנעשו עקב רשלנות הנתבע, בסך של 8968 ₪, חלפים שהיה צורך להחליף במוסך פורד ואשר הוחלפו קודם על ידי זיאד, בסך של 2,922 ₪, סך הכל: 11,890 ש"ח, וכן עלות שכירות רכב למשך 55 ימים, בסך של 8,429 ₪.

ביום 16.12.09 התקיים דיון הוכחות. בראשית הדיון הודיע התובע כי קיבל בחזרה מחברת האשראי את הסכום ששילם לנתבע, ולכן תיקן את הסעד הנתבע והפחית ממנו סך של 17,729 ₪. כמו כן, ביקש למחוק את הסעד לתשלום סך של 15,109 ₪, מתוך הבנה כי אינו זכאי לסעד זה. לאור פעולות אלה, הועמדה התביעה על סך של 8,758 ₪ בגין השכרת רכב וכן 3,500 ₪ בגין עוגמת נפש.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי בראיות ונתתי דעתי על טענות הצדדים, באתי לכלל דעה כי דין התביעה להידחות, ודין התביעה שכנגד להתקבל ברובה. אבאר בקצרה ובתמצית, כמצוות התקנות לגבי סדר דין מהיר.

הנטל להוכיח כי התיקון שביצע הנתבע היה רשלני מוטל על התובע. אין מתקיימים בעניינו תנאי "הדבר מדבר בעד עצמו" והתובע אף לא טען זאת. טענת התרשלות בתיקון רכב על ידי מוסך הינה טענה מובהקת שבמומחיות, ויש להוכיחה באמצעות חוו"ד מומחה. התובע הגיש חוות דעת מומחה, אך בסופו של יום סבורני כי לא היה בה כדי להרים את הנטל, במיוחד לאחר שבחקירתו סתר המומחה רבות מקביעותיו, ואף אושש חלק מטענות הנתבע. כך, למשל, הודה כי בניגוד לקביעות בחוות דעתו, בפועל לא הוחלפו במוסך "פורד" חלפים שהוחלפו קודם לכן במוסך זיאד. כמו כן, הודה כי תקלת הנקישות, בגינה הוכנס הרכב לתיקון במוסך זיאד, אכן תוקנה והנקישות חדלו ולא חזרו. מומחה התובע אינו שמאי, ועל כן ברי כי לא ניתן להסתמך על הערכות הסכומים שקבע בחוות דעתו, אך יושם אל לב, כי בחוות דעתו קבע המומחה כי רק חלק מהתיקון שביצע הנתבע היה לכאורה מיותר, ולא כולו. מומחה אף הודה, כי משך זמן התיקון במוסך זיאד לא היה חריג בהתייחס לפעולות שבוצעו ולקושי להשיג חלפים לרכב זה. המומחה טען, כי היה על הנתבע להמליץ להחליף את המנוע ולא לבצע תיקונים, אך לא הובאו לי תימוכין של ממש לקביעה זו, בפרט כאשר המומחה לא ראה את המנוע שהוחלף והתייחס למצבו על סמך השערות בלבד. לעניין זה לא למותר לציין, כי התובע לא ראה לנכון להעמיד את הרכב לבדיקת מומחה מיד לאחר ששוחרר ממוסך הנתבע וטרם החלפת המנוע על ידי מוסך "פורד", או, למצער, לבקש כי המנוע הישן ישמר לצורך בדיקה. כמו כן, לא הובאו עדים כגון מנהל מוסך "פורד" כדי להעיד מה היה מצב המנוע והאם אכן התיקון הקודם היה רשלני. התובע טען כי מנהל מוסך פורד סירב להעיד, אלא שכידוע, ניתן לזמן אדם לעדות גם אם הוא מסרב, והימנעות מזימון כזה יש לה משמעות.

עדותו של התובע היתה אף היא בלתי עקבית ובלתי משכנעת, בפרט בכל הנוגע לאירועים שלאחר הוצאת הרכב ממוסך זיאד. התרשמתי כי התובע עשה מאמץ להתאים, לעתים בדיעבד, את פרטי עדותו לעילת התביעה. כך, בכתב התביעה טען כי יומיים לאחר שהרכב יצא ממוסך התובע, הבחין ברעשים בלתי סבירים מהמנוע, ומיד הוביל את הרכב לטיפול במוסך "פורד". אלא שלאחר מכן התברר כי הביא את הרכב למוסך רק ביום 10.8.07, כשלושה שבועות לאחר שהוציא את הרכב מהמוסך. ערפל נותר שורה גם על טענותיו בנוגע לאירועים בתקופת הביניים. נסיון לברר האם נהג ברכב בתקופה זו העלה תשובות מתחמקות ובלתי משכנעות. גם בשאלה מה היה מצבו של שעון החום ברכב, ניתנו גרסאות שונות. תחילה הצהיר כי הבחין מיד ששעון החום ברכב מראה על טמפרטורה גבוהה ולאחר מכן ביקש לתקן את תצהירו ולטעון כי שעון החום לא פעל כלל. בחקירתו אף הוסיף לפתע עובדות מהותיות שמשום מה לא מצאו ביטוי בתצהיריו, כגון הבאת הרכב עם גרר אל מוסך פורד, אך בלא להציג קבלה למרות שלדבריו היא ברשותו, וכו'.

עדותו של הנתבע, לעומת זאת, הרשימה אותי כעקבית ומהימנה. שוכנעתי מתוכה, כי התובע ידע מראש כי התיקון עלול לארוך זמן ואני נתמכת בכך שאין כל ראיה למחאה מצד התובע, לדרישה מצידו לרוז את התיקון או צעד המכוון להוציא את הרכב מהמוסך המשתהה. בהתאם, לא הביע התובע בזמן אמת כל מחאה לגבי הסכום בו חויב בסופו של דבר על ידי הנתבע, ויש בכך כדי לתמוך בטענה כי מראש ניתנה לו הערכה תואמת, ולא הערכה של "מאות שקלים בודדים" כפי שטען.

הנתבע אף הגיש חוות דעת מומחה של שמאי הרכב מר פסו, הקובעת כי מדובר היה בשתי תקלות שונות ובלתי תלויות, אשר הופיעו במקרה בסמיכות זמנים. המומחה נחקר על חוות דעתו ונותר איתן בעמדתו.

עולה, כי הטענה בדבר התרשלות בתיקון הרכב על ידי הנתבע לא הוכחה, ויש לחייב את אסף בתשלום מחיר התיקון בסך של 17,729 ₪. אשר להוצאות שנגרמו לנתבע בהליך שנקטה נגדו חברת האשראי, סבורני כי הנתבע יכול היה להקטין את הנזק על ידי תשלום החיוב בלא צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, תוך תביעת שיפוי מהתובע כאן, ואין לזקוף הוצאות אלה לחובת התובע.

אין יסוד לתביעת אסף לחייב את זיאד בתשלום עבור הרכב השכור. לא הוכחה לי כל התחיבות מצידו של זיאד להעמיד לרשות אסף רכב חלופי או לשאת במימון רכב כזה. משלא הוכחה התרשלות, לא בעצם התיקון ולא במשך התיקון, ממילא לא ניתן לראות בעלות הרכב השכור משום נזק שעל הנתבע לשאת בו.

איני סבורה כי יש מקום לפסוק בפרשה זו פיצוי בגין עוגמת נפש. אין זה אלא סכסוך מסחרי כספי רגיל.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את אסף לשלם לזיאד סך של 17,729 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל, וכן לשלם לו שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, שכ"ט המומחה ועדים לפי קבלות, והחזר האגרה.