עוויסאת נ' עוויסאת ואח'

פסק דין

1.התביעה היא תביעה כספית לתשלום נזקים שנגרמו לרכבו של התובע מפגיעת רכבו של הנתבע בו בתאונה שהתרחשה ביום 26/11/08.

2.הנתבע 1 (להלן-"הנתבע") מודה באחריותו לתאונה ואילו הנתבעת, המבטחת על רכבו, מכחישה את קרות התאונה וטוענת כנגדו כי הוא והתובע, עשו יד אחת במרמה כנגדה בהיותה 'כיס עמוק' לגביית נזקי רכבו של התובע, אשר אינם עקב תאונה.

3.שמעתי את עדותו של הנהג ברכבו של התובע (להלן-"נהג התובע") על נסיעתו בכביש בעת, שהנתבע נסע בעליה משמאל לו ופגע עם הפינה הימנית בחזית רכבו בדופן שמאל של רכבו של התובע, בכנף השמאלי ובדלת הסמוכה לו. עיון בתמונות רכבו של התובע (ת/1) מלמד על סימני מעיכה בכנף השמאלי הקדמי ומשיכה של הפגיעה לדלת.

4.בחקירתו הנגדית השיב נהג התובע כי אין עצים בסמוך למקום התאונה, כי אם קירות וצבעו של הרכב שפגע בו, הוא לבן. התובע אמר בעדותו כי לא ידועות לו נסיבות התאונה הואיל וגיסו, הוא מי שנהג ברכבו וכי לא ידוע לו על נזק קודם ברכבו. לשאלה בדבר סמני צבע אדום על רכבו, השיב התובע כי יתכן והדבר נגרם מהפנס או מהטמבון, ויתכן גם מצבע קודם של הרכב .

5.הנתבע, העיד על נסיבות התאונה. לדבריו, הוא נסע במעלה הכביש,בו מצויים עצים משני צדי הכביש, שהסתירו לו את שדה הראיה וכי היתה זו שעת לילה. לדבריו, הוא פגע ברכבו של התובע באמצעות הטמבון של רכבו שגבוה יותר ביחס לרכבו של התובע. כתוצאה מכך, הוא גרר את רכבו של התובע עקב התאונה. לדבריו, רכבו הוא בצבע לבן.

6.הנתבעת טענה כי מידע כוזב שנמסר לה אודות התאונה הביא אותה לבצע חקירה. החוקר, שחקר את נהג התובע ואת הנתבע הגיש את דו"ח החקירה מיום 10.6.09 אך לדבריו בעדותו, הוא לא ביקר במקום התאונה ולא הוא זה שצלם את תמונות המקום שצורפו לדו"ח (נ/3) כי אם חוקר אחר מטעמו, שלא התייצב לעדות.

7.עיינתי בתמונות (נ/3) ומהם ניתן ללמוד כי קיימת עלייה, אמנם לא תלולה, במקום התרחשות התאונה באופן המתיישב עם עדויות הנהגים על עלייה, בכיוון ממנו הגיח הנתבע וכן בהמשך הכביש ניראה כי הכביש תלול יותר.

8.במקום התאונה על פ תמונות נ/3 לא נראים עצים בניגוד לעדותו של הנתבע אך נאמנה עלי עדותו של נהג התובע על כך שבמקום ניצבים קירות ולא עצים, כפי שאכן ניראה בתמונות. בקירות, יש אכן כדי להפריע לשדה הראייה של הנתבע שהגיח והפתיע את נהג התובעת, בהגיעו מכביש המצוי מצד שמאל לו.

9. אילו עשו התובע והנתבע או הנהגים יד אחת על מנת להונות את הביטוח, הרי שהיה להם די זמן לתאם ביניהם את הגרסאות בנוגע לתאונה ולתנאי הכביש, שכן חלף פרק זמן בין מועד חקירתו של הנתבע ומועד חקירתו של נהג התובע ע"י החוקר. אלו היה שתוף פעולה ביניהם למתן מידע כוזב לנתבעת, היה הנתבע מוסר לנהג התובע את פרטי תשובותיו לחוקר, לרבות קיומם של עצים במקום.

יתירה מכך, עסקינן בפרט שולי לטעמי, שכן נסיבות התאונה כפי שתוארו ע"י הנהגים בעניין שדה ראייה לא טוב ובדבר יציאת הנתבע מצד שמאל, מבלי שעלה בידו להבחין ברכבו של התובע הם העיקר, ואילו הסיבה לפגיעה בשדה הראייה, בין אם היא בגין העצים, שלא היו שם בפועל, ובין אם הקירות, היא שולית. כך גם נימצא כי חלף זמן רב ממועד התאונה עד למועד החקירה, במשך קרוב לשנה, אשר יש בכך כדי להוסיף למשקלה הנמוך של הסתירה בגרסאות הנהגים, בשאלת קיומם של עצים במקום. הנטל מוטל על הנתבעת להוכחת כוונת מרמה על פי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 ועל פי ההלכה יש לפרש את הסעיף על דרך הצמצום, לאור חוסר השוויון בין המבטחת למבוטח ( ע"א 321/96 מאיר פאר נ' הפניקס, לא פורסם ורע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , דינים על מד, 365). בנטל זה, לא עמדה הנתבעת.

10.מהעדויות וכן מדו"ח החוקר עולה כי אין קרבה משפחתית בין הנהגים או בין התובע לנתבע ולא הובאה כל ראייה ע"י הנתבעת להוכחת טובת הנאה של הנתבע ביצירת המצג בפני הנתבעת על התרחשות התאונה. להיפך הוא הנכון, הנתבע עשוי להתחייב בהוצאות בגין השתתפות עצמית בהתאם לפוליסה, בגין התאונה.

11.בנסיבות אלו, לא הורם הנטל ע"י הנתבעת להוכחת מצג כוזב על קרות התאונה ומיקום נזקי רכבו של התובע ואופיים , מתיישב עם קרות התאונה.

לפיכך, בהתאם לנסיבות התאונה אני קובעת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע.

12.בחנתי את הנזקים ברכבו של התובע ובהתאם לתמונות הרכב אני דוחה את גרסתו, על היעדר נזק קודם לרכב, עובר לתאונה. בתמונות רכבו של התובע כפי שצולמו ע"י השמאי מטעמו נראים סימנים בצבע לבן וכן כיפופי פח פנימה ללא צבע עליהם, המתיישבים עם נסיבות התאונה.

יחד עם זאת, בנוסף לנזקים שנגרמו עקב התאונה, נראים סימני צבע אדום בסמוך לדלת הקדמית השמאלית ועל הדלת השמאלית. נזקים אלו, אינם מתיישבים עם צבע רכבו של הנתבע שגרם לתאונה שצבעו לבן, ולא הוכח כי הרכב היה אדום קודם לתאונה. כמו כן, לא סבירה גרסת התובע שהפגוש או הפנס ברכבו של הנתבע שפגע בו, ייגרמו לסימני צבע אדום ברכבו. התובע, לא הביא ראייה כדוגמת תמונות של הרכב לפני קרות התאונה, על מנת להוכיח את גרסתו, כי לא היו נזקים קודמים ברכב. כמו כן, יתכן ובימים שבין קרות התאונה לבדיקת השמאי את הרכב, ארע לו נזק נוסף.

13. יוער, כי איני רואה בסימני הצבע האדום משום ראייה לתרמית בדבר קרות התאונה שכן, נראים על הרכב סימני פגיעה בצבע לבן המתיישבים עם התאונה וכן, נראים נזקים בחזית הרכב שלא נכללו בחוות הדעת של השמאי. בכך, יש כדי להעיד שהרכב, לא היה שמור היטב והיו לו נזקים קודמים ומבלי שיהיה בכך כדי לשלול את התרחשות התאונה, אשר נזקי הרכב שקבעתי שנגרמו בגינה, מתיישבים עם נסיבותיה לפי אופי ומיקום אותם נזקים.

14. התובע, אינו רשאי להתעשר על חשבון הנתבעת, בגין נזקים שלא נגרמו לרכבו עקב התאונה כי אם להחזיר את מצבו לקדמותו. בנסיבות אלו, זכאי התובע לפיצוי בגין התאונה אך זאת, לא במלוא נזקיו הנטענים, עקב נזק קודם שהיה ברכב.

בשים לב לרכיבי הנזק ומחיר התיקון על פי חוות הדעת של השמאי מטעם התובע ולפגיעות ברכב שאינן עקב התאונה, ובהיעדר חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת אני מחייבת את הנתבעת בתשלום לתובע בסך 5,500 ₪ בלבד ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד התאונה ועד ליום התשלום בפועל. אינני מחייבת את הנתבעת בתוספת מע"מ, הואיל ולא בוצע התיקון בפועל. למרות זאת, אם יבוצע התיקון ותוצג קבלה כדין לנתבעת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לבא כוח התובע, יתווסף תשלום מע"מ.

15.הנתבעת, תשלם לתובע את הוצאותיו לשכר טרחת שמאי בסך 927 ₪ וכן את הוצאות המשפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ בצרוף מע"מ.