עודתאללה ואח' נ' בלו סקאי תיירות ונופש ואח'

פסק דין

מונחת לפני תביעה להחזר כספי ופיצויים בגין עוגמת נפש והוצאות אשר נגרמו לתובע ולבני משפחתו, לטענתו, כתוצאה מהתנהגות הנתבעת וצד ג'.

התובע, אב לארבעה, הזמין אצל הנתבעת חופשה משפחתית בטורקיה בין התאריכים 19.7.11 -24.7.11 . ההזמנה כללה 2 חדרים סמוכים אחד לשני.

עם הגעתם לבית המלון, נאמר לתובע כי אין אפשרות לספק לו שני חדרים כפי שהוזמן וכי לעת עתה, ייכנס עם משפחתו לחדר אחד והעניין יטופל בהמשך. החדר שסופק לתובע כלל מדרגות עץ ומאחר שלתובע ילד עם מוגבלויות, פנה וביקש חדר ללא מדרגות ואכן, הועבר לחדר כזה, אולם בחדר לא היתה טלוויזיה והמיטות לא היו תקינות. התובע פנה שוב ושוב, לטענתו, לנציגי המלון ואף פנה לנציג מטעם צד ג' אשר ליווה את הקבוצה ביום ההגעה, אולם זולת הבטחות, לא זכה לקבל את החדרים בהתאם להזמנה, זאת בטענה כי המלון בתפוסה מלאה בשיא עונת התיירות.

יוצא איפה, כי חרף העובדה כי התובע הזמין ושילם עבור שני חדרים, מצא עצמו התובע, עם משפחתו, 6 נפשות, ישנים בחדר אחד בצפיפות רבה, כאשר בית המלון סיפק לילדים מזרנים ומיטות מתקפלות לשינה, כפי שהוצג בתצלומים שמסר התובע. התובע אף הוסיף והלין על רמת הנקיון הנמוכה בחדרים.

עם שובו ארצה, פנה התובע אל הנתבעת ובהנחייתה העלה על הכתב את תלונתו, נושאת תאריך 10.8.11, ושלחה אל הנתבעת. הנתבעת פנתה אל צד ג' בכתב והתנהלה ביניהם מסכת התכתבות ארוכה אשר לא סיימה את המחלוקת ומכאן התביעה.

הנתבעת הגישה כתב הגנתה בו טענה כי היא משמשת כמתווכת בין התובע הוא הלקוח, לבין המשווק של חבילות הנופש, הוא צד ג'. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובע נמנע מפניה אל נציגיה בזמן אמת ולפיכך לא ניתנה לה האפשרות לסייע לתובע ובני משפחתו. הנתבעת הגישה הודעה לצד ג', חברת קווי חופשה בע"מ, ספקית חבילות נופש לסוכנויות נסיעות.

הנתבעת טענה בהודעתה כי מי שביצע בפועל את ההזמנה בבית המלון הוא צד ג' וככל שבוצעה הזמנה בניגוד לבקשת התובע הרי שצד ג' הוא אשר נושא באחריות למחדל זה.

צד ג' טען כי הנתבעת היא זו שקיבלה את ההזמנה בהתאם לבקשת התובע. צד ג' ביצע את ההזמנה כלשונה ושלח לנתבעת שוברים לבית המלון ולטיסות עבור התובע ובני משפחתו. צד ג' טען כי ערך בירור מול המלון ונמסר לו כי התובע קיבל שני חדרים אולם כפי הנראה אחד החדרים לא היה לשביעות רצונו של התובע וזאת משום שאחד מילדיו בעל צרכים מיוחדים ולכן החדר לא היה מתאים, מהמלון נמסר עוד כי נמסר לתובע מפתח לחדר נוסף אשר לא הושב למלון על ידי התובע ומשכך חויב צד ג' בעלות שני חדרים, אף על פי שבפועל לן בחדר אחד וזאת מסיבות השמורות עימו. לא הוצג בפניי כל תיעוד פנייה של צד ג' למלון או תיעוד של בדיקה שנערכה על ידי המלון סביב תלונת התובע. חרף העובדה שלצד ג' נציג המלווה את האורחים במלון עצמו, לא הוצג כל בירור שנערך עימו בענין שהות התובע ומשפחתו במלון. כל שהיה בידי צד ג' הוא אסמכתא לכך ששילם למלון, בהתאם להזמנת התובע, עבור שני חדרים – כ- 922$ עבור כל חדר ועל כך אין מחלוקת.

בדיון, העיד התובע כי מעולם לא נמסרו לו שני חדרים. התובע נשאל האם ייתכן שקיבל מפתחות לשני חדרים או שהוצעו לו שני חדרים והוא סירב והשיב כי הן הוא והן אשתו אנשים משכילים אקדמאיים ואין אפשרות שלא הבין את אנשי המלון. התובע ציין כי עת שהגיע למלון, סופק לו חדר אחד בלבד ורק כאשר שוחח עם נציג מעם צד ג' נבדק הנושא על ידי המלון אולם בשל תפוסה מלאה במלון לא ניתן היה לספק לו ולבני משפחתו שני חדרים סמוכים המותאמים למשפחתו.

מתמונות אשר הוגשו לבית המשפט עולה כי המשפחה השתכנה בחדר אחד כאשר חלק מהילדים ישנו על מזרנים על הרצפה וחלק על מיטות מתקפלות. עוד הוצג תשלום של צד ג' למלון עבור שני חדרים וכן הוצגה בפני תכתובת ארוכה אשר התנהלה בין הנתבעת לצד ג', בה, בין היתר, כתבה נציגת הנתבעת כי מן הראוי לפצות את התובע ואת משפחתו על הלינה בחדר אחד בלבד ועל עגמת הנפש.

אחר ששמעתי את התובע ואת נציגי הנתבעת וצד ג' ואחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים המצורפים אליהם הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל כפי שאסביר להלן.

עדותו של התובע היתה אמינה וסדורה. הוכח כי התובע הזמין ושילם עבור שני חדרים במלון ובפועל קיבל חדר אחד, התנהלות זו עולה כדי הפרת הסכם. בשרשרת ההתנהלות שבין התובע – הנתבעת – צד ג' –המלון היה כשל. התובע הזמין שני חדרים, הנתבעת הזמינה מצד ג' שני חדרים וצד ג' נשא בתשלום של שני החדרים כלפי המלון, אולם בסופו של דבר, לתובע סופק חדר אחד בלבד.

התובע הציג, לתמיכה בטענותיו, תצלומים מהם ניתן לראות את המזרונים והמיטות המתקפלות וכן נראה בבירור כי בחדר חסרה הטלויזיה. כמו כן, ניתן להתרשם מן הצפיפות הרבה. טענתו לבעיה בנקיון החדר לא הוכחה ומעבר לכך, דומה כי טענה זו יש להפנות כלפי המלון ולא כלפי הספק.

התרשמתי כי התובע ניסה למצוא פתרון לבעיה בזמן אמת, ללא הצלחה, זאת בשל תפוסה מלאה בבית המלון בו התאכסן.

איני מקבלת את הטענה כי התובע בחר להצטופף את משפחתו בחדר אחד תחת לינה בשני חדרים כפי שהזמין ושילם. טענה זו אינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר, מה גם שהתרשמתי מכנות התובע ומכך שלא ניסה להעצים ולהגזים בתיאוריו, אלא ניכר היה שמוסר את הדברים כפי שאירעו.

אכן, ייתכן שאם היה התובע יוצר קשר עם נציגי הנתבעת בארץ, יכולים היו אלו לסייע בידו, אולם נציג צד ג', אשר נכח במקום, היה צריך לוודא כי כל האורחים קיבלו חדרים בהתאם להזמנה, בפרט כאשר התובע טוען כי פנה אל הנציג עם הגעתם למלון והנציג, לכן, היה מודע לבעיה. אם הנציג אינו דואג לוודא כי כל האורחים, לקוחות החברה עבורה הוא עובד, קיבלו את חדריהם כפי שהוזמן, לא ברור לי מהי אחריותו בעת קבלת החדרים ומדוע נלווה לאורחים. אוסיף ואומר כי את העדר התיעוד של הבירור הנטען מול המלון, רואה אני לחובתו של צד ג'. אין די בהעלאת טענות כלליות וסתמיות – כי התובע קיבל את מבוקשו – מבלי שיוצגו ראיות על כך. אין די בהצגת אישור על תשלום עבור שני החדרים כדי להסביר מדוע זה לא טופל התובע על ידי נציג צד ג'.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת השתלשלות העניין, אני מקבלת את התביעה בחלקה ואת ההודעה לצד ג' במלואה.

התובע עתר להשיב לו את מלוא עלות החופשה. בהגינותו, מסר כי נהנה ממתקני המלון ובסופו של יום, יוצא כי התובע טס ובילה את חופשתו, גם אם הנאתו נפגמה בשל העדר החדר הנוסף והעדר הטלויזיה. לפיכך, איני מוצאת כי יש להשיב לו את מלוא עלות החופשה.

תחת זאת, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,000 ₪, כאשר סכום זה כולל הן את עלות החדר הנוסף שלא קיבל, עגמת נפש והוצאות בהליך, זאת בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.