עודה נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט שטרנליכט) בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לאפשר לו לצאת לעבודה בפיקוח מלא.

נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירה של החזקת נשק ותחמושת.

כעולה מעובדות כתב האישום בתאריך 12.5.09 החזיק העורר במקפיא ביתו בג'לגוליה אקדח עם מחסנית ריקה ובתוך נעל בחדרו החזיק 26 כדורי אקדח 9 מ"מ התואמים לאקדח.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

בבית משפט קמא לא הייתה מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר. לאחר שנשמעו טיעונים הורה בית המשפט על מעצרו עד לתום ההליכים. העורר ערר לבית המשפט המחוזי והערר נדחה.

על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קיבל את הערר והתיק הוחזר לבית משפט השלום לצורך שחרור.

ביום 29.7.09 שוחרר העורר על ידי בית משפט קמא. ביום 19.8.09 הודה העורר במיוחס לו והורשע על פי הודאתו. בית המשפט הורה על קבלת תסקיר בטרם שמיעת הטיעונים לעונש. בישיבה שנקבעה ליום 29.10.09, שירות המבחן עתר לדחייה וישיבת הטיעונים נדחתה ליום 3.12.09.

ב"כ העורר הגיש לבית משפט קמא בקשה לעיון חוזר וביקש לאפשר לו לצאת לעבודה בפיקוח דודו ואביו. הבקשה נדחתה .

על החלטה זו נסב הערר שבפני.

העורר טוען כי בית משפט קמא שגא בהחליטו לדחות את הבקשה מהנימוק שמדובר במעשה חמור המלמד על מסוכנות. טוען ב"כ העורר כי הודאתו של העורר יש בה להפחית משמעותית את מסוכנותו של העורר.

עוד נטען כי העורר לא הפר את תנאי מעצר הבית מאז שחרורו והוא נעדר עבר פלילי.

עוד נטען כי לעורר בית עסק המנוהל מאז מעצרו על ידי אחיו ועובדה זו גרמה לעורר נזקים כספיים אמיתיים ואם לא יעתר בית המשפט לבקשה יקרוס עיסקו של העורר.

בדיון בפני חזר ב"כ העורר על עיקרי הערר.

ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה ו טוען כי הדיון לטיעונים לעונש קבוע ליום 3.12.09 והצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו תגביל המשיבה טיעוניה לענישה של 11 חודשי מאסר בפועל לפיכך אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים אני מחליטה לדחות את הערר.

העורר שוחרר לחלופת מעצרלאור עברו הנקי, עם זאת קבע בית משפט קמא כי העבירה מלמדת על מסוכנותו ולא ניתן לאפשר יציאתו לעבודה.

בסוגיית היציאה לעבודה של נאשם השוהה בתנאי מעצר בית אמר בית המשפט העליון בבש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל

"אף כשמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהא ראוי לאפשר זאת."

בית המשפט העליון קבע כי בית משפט יטה להיענות לבקשה לאפשר יציאתו של נאשם לעבודה ככל שהדבר לא פוגע באינטרס ציבורי אחר או בהליכי משפט, בכפוף לתנאים שיאיינו את המסוכנות הנשקפת מהנאשם. בין השיקולים שבית משפט שם לנגד עיניו, בית משפט שוקל התמשכותו הצפויה של ההליך.